ביאור:עץ חיים/שער ה/פרק ג

פרק ג' עם הפרקים אחריו (מלבד פרק ד') עוסקים בספר יצירה. לפרוש פרק זה השתמשתי בשרשי הים לרב הלל בכרם שלמה וברב קפלן.

כל העולמות נבראו ע"י כ"ב אותיות שבמלכות

ספר יצירה מדבר בתחילתו שבריאת העולם נעשתה בל"ב נתיבות חכמה היינו בעשר ספירות וכ"ב אותיות. "עשר ספירות בלימה ועשרים ושתים אותיות יסוד, שלוש אמות שבע כפולות ושתים עשרה פשוטות" עשר הספירות הן בלתי מושגות לכן נאמר עליהן בלימה בלום פיך מלדבר (אמנם כפי שנראה משער כ"ד אף הן בנויות מאותיות) נמצא שהאותיות הם אבני הבניין ומהם יוצרים את כל העולמות ולכן הן נקראות אותיות יסוד. כפי שכתוב בס' יצירה "וצר בהן את כל היצור ואת כל העתיד לצור" (ב' ב'). וכמו שאמר רב יהודה אמר רב על בצלאל (ברכות נה.) שהיה יודע לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ, כתיב הכא וימלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת, וכתיב התם ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה וכתיב בדעתו תהומות נבקעו. האותיות לא רק יוצרות את העולם אלא הן גם מקיימות אותו בקביעות כדכתיב "לעולם ה' דברך ניצב בשמים"[1].

כל הכ"ב אותיות נמצאות בנוק' שקיבלה אותן מיסוד דז"א בסוד הפסוק "וישכב במקום ההוא" היינו ויש כ"ב אותיות במקום זה. וזה רמוז בברוך את"ה שבעמידה, שיש לכוין בה להשפיע כ"ב אותיות (א-ת) במלכות שהיא ה' אחרונה הרי את"ה. (שעה"כ דרוש העמידה ב'). ובספר קהלת יעקב (ערך כב) מגדיר את הכ"ב אותיות כחסד ואילו חמש אותיות מנצפ"ך הם גבורה. ואילו (ערך אד') כתב שכלל אותיות התורה במילואיהן, אלף בית גימל דלית הא ויו זיין חית טית יוד כף למד מם נון סמך עין פא צדי קוף ריש שין תיו גימטריא ס"ה כמנין אדני שהיא המלכות.

וכאשר מקבלת נוק' כ"ב אותיות עם ה' אותיות מנצפ"ך, על ידי זה נגמר פרצוף רחל. עניין זה מבואר יותר בדרושי הצלם דרוש ב' אות ד' ובשל"ה פ"ג.

שבתחילה מקבלת הנוק' הארת הכ"ב אותיות עם הה' גבורות, בהיותה אח' באח' עם ז"א, דרך נקב החזה שבו לדעת שלה, ומתפשטות בגופה ומהם נעשים רמ"ח אבריה ומכללותם נעשה היסוד שבה. מהכ"ב אותיות נעשה ציר ודלת ראשונה הוא החותם שבה הנקרא ירושלים עם מנצפ"ך שהם המ"ן[2]. בעקבות הנסירה[3] מקבלת נוק' ישירות מאימא דלת וציר שניים שנכנסים בה ולוקחת מ"ן שניים שהם ה"ג מנצפ"ך. וע"י הדלת וציר השניים נעשה יסודה ם' סתומה ונקרא ציון. והחותם הראשון שהיה בה מתפשט במלכות. והב' מנצפ"ך שביסודה הם המ"ן שמהם מצטייר הולד ואברי גופו מצטיירים מהדלתות שנעשו משאר כ"ב אותיות. ובזה הנערה באה אל המלך שכן בכוחם מסוגל הרחם לצייר את הטיפה ההיא ברמ"ח אברים ולשמור על העובר בכל תקופת ההיריון עד שיהפכו ציריה עליה ותלד.

שמה שקיבלה מיסוד דז"א ירד ביסוד שלה, הה"ג הראשונים גבורות שבגבורות ב"ן דב"ן והם בחי' ה' דמים טמאים ונקראת נוק' נער וכשבאים בה ה"ג השניים שהם חסדים שבגבורות ב"ן דמ"ה והם ה' דמים טהורים ונעשה בה מנצפ"ך כפול. ומחמת שהחסדים שבגבורות יש בהם הארה עצומה ממתקים את הה' די"ן הראשונים ומוסיפים בכל אחד מהם א' מאימא ונעשה ה' פעמים שם אדנות ונעשה הנער נערה ובזה הנערה באה אל המלך לאחר הנסירה שבאה פנים בפנים. אותם הגבורות הניתנים אל הנוק' צרכים שמירה מהחיצונים שלא יאחזו בהם כי יניקתם מהגבורות. ובהיותם שמורים הם יין המשומר וכשהם גם מתמתקים הרי שהם יין המשמח אך לפעמים אותם גבורות נעשים דם שהם דינים גמורים ואז הוא דם נידות שיונקים החיצונים. לכן שומרים את הגבורות בב' חותמות חותם ראשון הוא יסוד דנוק' הנקרא ציון וחותם שני הוא עטרת היסוד מלכות דנוק' הנקראת ירושלים. שחותם הוא גם אותיות חומת, שהם סוד החומות חומת בת ציון וחומת ירושלים. וגם אותיות תחום לומר עד כאן תחום הקדושה ומשם והלאה הקלי'. גם אותיות חמות שהיא הבינה שהמלכות היא בת הבינה וז"א חתנה.


סתומות ופתוחות

לאותיות הדיבור היוצאות דרך הפה יש חמש מוצאות, והם לפי סדרם הגרון החך הלשון השיניים והשפתיים. והם כנגד ה"ג מנצפ"ך, אותיות אחה"ע מהגרון כנגד ץ, גיכ"ק מהחך כנגד ן, דטלנ"ת מהלשון כנגד ך, זסשר"צ מהשיניים כנגד ם, בומ"פ מהשפתיים כנגד ף. ומה שקורא למנצפ"ך אותיות סתומות ועגולות אף שמצד צורתם הם דווקא פתוחות יותר מאשר הכ"ב אותיות, כוונתו על מהותם שהם גבורות. שכך מבאר בשער ההקדמות (דף סח עמוד ב) ובדרוש ב' מדרושי הצלם ש"הפתוחות הם ה' חסדים, ולכן הם פתוחות להשפיע. והסתומות, הם הגבורות, כי הם דינים, ונסתמו מלהשפיע".


פִּתּוּחֵי חוֹתָם

חמש הגבורות שורשם בבינה לכן נקראים 'פתוחי חותם', פתוחי, שיוצאים דרך פה דז"א, חותם, על ידי יסוד דאימא עילאה, שהיסוד דאימא נקרא חותם, מפני ששם נחתמים ונצטיירין כל הציורים כמ"ש 'ויתן אותם אלהים ברקיע השמים' והיסוד נקרא רקיע. ולפי שהיסוד דאימא מתלבש בדעת דז"א עד סוף הגרון (ועטרת היסוד דאימא היא שמתפשטת עד החזה דז"א). ולפי שהמקום צר מלהכיל את החסדים והגבורות יחד[4], לכן כאשר יורדים החסדים והגבורות להתפשט בגופא דז"א אזי החסדים מתפשטים מבפנים דרך הגרון ולמטה בפנימיות גופה דז"א. אבל הגבורות מחמת רוב חמימות אשם בוקעות את מקום הפה ויוצאות לחוץ בבחינת אור מקיף. ולפי שבקעו הגבורות מכוח הבינה לכן נקראת הבינה 'פה ממלל רברבן'. שאף שאמא עצמה רחמים הנה היא שורש הדינים ונקראת גם בוצינא דקרדינותא שמשם שורש הש"ך דינים הנובעים מחמש אותיות שם אלהים שבבינה שכל אלהים הוא דין וחמש די"ן הם ש"ך. כנגדם יש חמש מוצאות הפה והם הגבורות הבוקעות לחוץ דרך הפה, ומאלו החמש יצאו כל הכ"ב אותיות כפי שהתבאר בסוד אחה"ע ץ גיכ"ק ן וכו' הנחלקים לחמש, שכן כל הכ"ב אותיות כלולות ביסוד דאימא.


כנזכר בתיקונים[5] חמש אלפין המנוקדות בניקוד פתוחי חותם. שהם חיריק שורוק [ולפי שאין כאן ו' השורוק הופך לקובוץ בעל שלוש נקודות] צרי חולם וקמץ שביחד יש בהם שמונה נקודות (כל נקודה היא י' בגימט') וו' אחת שיחד הם פ"ו מספר אלהים. כי ה' מוצאות הפה, נקראים פתוחי חותם ונמצאים בבינה, ולמעשה לא רק הם נמצאים בבינה אלא כל האותיות וכל הנקודות נמצאות בה.

נמצא שכל האותיות יוצאות מיסוד דבינה הנקרא פום ממלל רברבן, דרך פה דז"א שדעת גניז בפומא דמלכא וברצונו מוציא גניזת האותיות בסוד קול ודיבור מהפה ולחוץ, וברצונו נשארים גנוזות בפנים בסוד נאלמתי דומיה. ואף שהאותיות נמשכות מחותם הבינה שהיא נשמה עדיין נקראות האותיות נפש שכן הן לצורך תיקון המלכות המתקנת ונבנית מהן כמ"ש בתיקונים 'דנפשא איהי כללא דאתוון'. ואף הגבורות דדעת דז"א נקראים נפש שכן החסדים דדעת נקראים רוח. נמצא שורשם בבינה וניתנים במלכות בסוד 'והיה האוכל לפקדון לארץ'.


כ"ב אותיות ציור העולם

ומה שהקדמנו שכל העולמות נעשו מכ"ב אותיות דע שכשם שיש הויה המציירת את העולם היינו שי' דהויה הוא אבא וה' היא אימא וו' הוא ז"א וה' אחרונה היא נוק'. ויש הויה בכללות העולם והויה בפרטות, כן הכ"ב אותיות מהוות עולם בכללות שט"ו אותיות מהוות את או"א שבשער הנקודים פ"ו מבאר שט' אותיות מלאכ"ת סופ"ר הם פנים דאו"א ואותיות בד"ק חי"ה הם אחוריים דאו"א וז' אותיות שעטנ"ז ג"ץ הם זו"ן. וכן בכל פרצוף ופרצוף לבד יש הכ"ב אותיות שכן הם גם בכללות וגם בפרטות כדרך הויה.

אמנם בחי' אלה יהיו בזו"ן שלהם שכן טעמים ונקודות יהיו בג"ר שלהם היינו שזו"ן דאו"א יהיו אותיות ותגין ואילו הג"ר שלהם יהיו טעמים ונקודות.


עניין הייחודים באו"א

מבואר כאן שיש זיווג דנקודות שהוא חכמה דאבא עם חכמה דאמא וזיווג דאותיות שהוא בינה דאבא עם בינה דאמא. האחד לנשמות והשני לחיות העולמות וגם יועיל לחדש נשמות ישנות. ומבאר בכרם שלמה שיש שמונה זיווגים כמבואר בנה"ש דף ט"ו ורק לזיווג הראשון קורא זיווג דנקודות חכמה עם חכמה וכל שאר השבע התחתונים נקראים זיווג דאותיות בינה עם בינה. שמבאר הרש"ש שם שיש שמונה זיווגים באו"א וישסו"ת ארבע באו"א וארבע בישסו"ת שזיווגים אלה גורמים לזיווגים בזו"ן שמהם יוצאים נשמות חדשות וישנות וחיות לעולמות. הזיווגים שבאו"א מחולקים לג"ר וו"ק ושוב לג"ר וו"ק וכן בישסו"ת בסדר הזה:

א. ג"ר דג"ר דאו"א להוציא נשמות חדשות.

ב. ו"ק דג"ר דאו"א ממשיכים מוחין לו"ק דג"ר דג"ר דזו"ן להוציא נשמות חדשות, אותם אשר כבר נבראו ועדיין לא יצאו לעולם.

ג. ג"ר דו"ק דאו"א ממשיכים מוחין דגדלות, לג"ר, דו"ק דג"ר (דנ"ר) דזו"ן לחדש נשמות ישנות.

ד. ו"ק דו"ק דאו"א ממשיכים מוחין דגדלות, לו"ק, דו"ק דג"ר (דנ"ר) דזו"ן ומזו"ן ליצירה.

ה. ג"ר דג"ר דישסו"ת ממשיכים מוחין דעיבור ויניקה, לג"ר, וו"ק דג"ר, דו"ק דזו"ן ומזו"ן לעשייה.

ו. ו"ק דג"ר דישסו"ת אף הם ממשיכים מוחין דעיבור ויניקה, לג"ר, וו"ק דג"ר, דו"ק דזו"ן ומזו"ן לעשייה.

ז. ג"ר דו"ק דישסו"ת ממשיכים מוחין, לג"ר וו"ק, דו"ק דזו"ן ישירות מישסו"ת לבריאה ולהוציא נשמות המלאכים.

ח. ו"ק דו"ק דישסו"ת אף הם ממשיכים מוחין כנ"ל לג"ר וו"ק, דו"ק דזו"ן ישירות מישסו"ת לבריאה ולהוציא נשמות המלאכים.


שלושת הזיווגים הראשונים הם להביא נשמות לעולם. הראשון להביא נשמות חדשות השני נשמות שנשארו באדה"ר אף לאחר החטא או שהועברו לקין והבל והשלישי נשמות ישנות היינו נשמות שנפלו כתוצאה מחטא אדה"ר לקליפות.

הזיווג הראשון מבין הזיווגים נקרא זיווג חכמה עם חכמה ובלשון הרש"ש[6] באצילות דאבי"ע דאצילות דפנימיות, והוא בג"ר דג"ר דאו"א ונקרא זיווג דנקודות[7] והוא להביא נשמות חדשות היינו שלא היו כלל בעולם. [ואף שכל הנשמות נכללו באדה"ר כמובא בשער הגלגולים הקדמה ל"א וכן מבואר ברש"ש בהקדמת התרי"ג מצוות שכל מחצב הנשמות היה כלול בו. מסביר הבני אהרון שעדיין לא יצאו בשלמות באדה"ר שנתהוו מזיווג של אב"א והיה צריך להחזירם גם פב"פ ולא הוחזרו ולכן הם כאילו לא באו]. וכדי להביאם בעולם צריך זיווג עליון דחכמה עם חכמה אלא שיחוד זה פסק מהחורבן שנשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה היינו זיווג או"א עד שיכנס בירושלים של מטה שהוא זיווג שלים דזו"ן.

נמצא שהזיווג הראשון משחרב הבית אין לעשותו עד שתבנה ירושלים וקשה שהרי הכריח הרש"ש שיש לכוון שמות הנרנח"י הויות עם ניקוד שכן אור א"ס מתפשט באור החכמה שהם ההויות המנוקדות ובלעדם הוי כגוף ללא נשמה! אלא שכתב בזה התו"ח דף ק' שמה שקורא דווקא את הזיווג העליון דנקודות ואילו את הז' זיווגים התחתונים דאותיות זה רק בערך הזיווג העליון אבל אה"נ שגם הם מנוקדות. אף ששאר הז' זיווגים התחתונים נקראים זיווג בינה עם בינה כמבואר בכרם שלמה. ונראה שבלשון הרש"ש בבי"ע דאבי"ע דאצילות דפנימיות ובאבי"ע דחיצוניות ובבי"ע התחתון.

והזיווג השני שהוא ו"ק דג"ר דאו"א הוא להביא נשמות חדשות בצד מה. שכן לאחר החטא נשרו אבריו של אדה"ר ולא עמד אלא על ק' אמה וכן אירע בנשמתו. והנה אותם ניצוצות נשמה שנשארו באדם חלק נשארו בו וחלק הוריש לבניו ומהם יצאו קין והבל [אף שסברת הגמ' סנהדרין לח ע"ב "שמינית - עלו למטה שנים וירדו ארבעה, תשיעית - נצטווה שלא לאכול מן האילן, עשירית – סרח". כדיוק רש"י 'והאדם ידע את חוה אשתו' שכבר ידע מקודם החטא אך נראה שלא כן דעת האר"י כאן ואינני יודע מקורו]. ועיין שער המצוות פרשת בהר (דף כו עא) שנשמות אלה אפשר שייזכה להביאם על ידי זיווג של ליל שבת אחר חצות.

הזיווג השלישי של ג"ר דו"ק דאו"א הוא להביא המדרגה השלישית של הנשמות הם אותם ניצוצות נשמה שחזרו לירד בקליפות לאחר החטא[8]. ושאר חמש הזיווגים התחתונים יותר הם להביא חיות לעולמות ולהוציא נשמות המלאכים כמבואר בטבלה לעיל.

  1. ^ תהילים קיט פט
  2. ^ וזה נעשה בכוונת "למען שמו" שבעמידה
  3. ^ הנעשית במילת "באהבה" שבעמידה
  4. ^ כמבואר בדרוש י"א מדרושי הפסח דף פ"ה
  5. ^ דף ד' ודף קל"ה
  6. ^ שם טו
  7. ^ ראה גם שער הזיווגים פ"א
  8. ^ ועיין החילוקים בין הנשמות בשער הגלגולים בעיקר בהקדמה ז' אמנם גם בהקדמות ג'-ז', וכן בהקדמה כ"ט.