ביאור:עץ חיים/שער ד/פרק א/דרוש
דרוש לרבי גדליה הלוי
בו ביאור על התהוות שורשי הכלים שבאצילות אלא שטוב להיכנס לדרוש זה לאחר שיבוארו גם שורשי הכלים בפרק ג'
בעניין התהוות שורשי האורות והכלים של האצילות מאח"פ ועיניים בסוד ראיה שמיעה ריחא דיבור. אורות האזן מגיעים בהתפשטותם מטה עד לשיבולת הזקן אור החוטם עד החזה ואור הפה עד הטבור ובמקום שכנגד הפה מתחברים כל האורות בבחי' נפש שלהם שכיון שזה סופו של אור האזן הרי שזה בחי' הנפש שלו ואור החוטם אף שסופו בחזה הנה תחת הפה הוא ראש הנפש שלו ואור הפה הרי כולו בחי' נפש. שהרי אין אפשרות לאור האזן להתחבר עם אור הפה במקום גבוה יותר אלא בריחוק ממקורו וכן הבל החוטם אלא שאינו צריך ריחוק מקום כל כך.
ובמקום התחברותם באה הסתכלות העיניים והכתה בג' ההבלים ובזה נעשה שורש הכלים. ובהסתכלות זו יש ב' בחי' פנימיות וחיצוניות שהפנימיות הוא קרוב יותר למקור האור והחיצוניות בריחוק מקום. ומפנימיות האור נעשה ראש לנר"ן ומחיצוניות האור נעשה גוף לנר"ן.
ולפי שאין בראיית העיניים הבל מורגש (שכן לא היה כוח בתחתונים לקבלו) אלא הסתכלות לבד לכן לא היה כוח אלא להיעשות ממנו בחי' הכלים. ועשיית כלים היא בחי' דין ואף בראייה יש שורש הדין שכן ראיה בגימ' גבורה ואף דבור (שכנגד הפה מכה הראייה) עם ד' אותיותיו גימט' גבורה.
וזהו בחי' "וירא אלהים את האור כי טוב" וירא בחי' הסתכלות שבכוח החכמה היינו הראיה ראה נר"ן שאת היא הנפש ואור הם רוח ונשמה אזי "ויבדל אלהים וגו'" נוצרו שורשי הכלים שהם עושים הגבלה גבול ומידה באורות.
ובראיה יש י"ס פנימיות וי"ס חיצוניות וכן באח"פ וכשהיה מכה אור ההסתכלות באח"פ כל בחי' הייתה מכה בבחי' המקבילה לה שבאח"פ היינו שאור הכתר דהסתכלות הכה באור הכתר דאח"פ פנימי בפנימי וחיצון בחיצון וכן בכל הי"ס ובאור הישר נעשו הג' ראשים של שורשי אורות האח"פ (דאצילות) ומהכאת אור ההבל דאח"פ באור הראיה חזר אור הראיה באור חוזר ונעשה כלי בכל בחי' ובחי' לשאר הגוף היינו לז"ת.
באורות כל הקרוב למקורו הוא עליון מחברו הרחוק יותר לכן אור הכתר הסמוך לעין אף שיצא אחרון הוא גדול מאור המלכות אף שיצא ראשון וזה הן באור ישר והן באור חוזר. מה שאין הכלים לפי שנתהוו ע"י הכאה ולא באו ישירות מעיניים אין בהם בחי' זו והם שווים.
ומה שכתב שהיסוד מתפשט יותר מהמלכות כוונתו שאורך התפשטות אור היסוד היה יותר ארוך מהמלכות לפי שהיה צריך אף הוא כמו המלכות להגיע עד למטה למלכות דאח"פ שכמו שכדי שייווצר כלי המלכות היה צריך שתהיה הכאת אור מקיף מהעין באור פנימי דאח"פ כן כדי שייווצר כלי ליסוד צריך הכאת אור מקיף באור פנימי וכיון שכלי הז"ת נעשו מחזרת אור חוזר דעיניים הרי שאם לא יגיעו עד למטה מלכות דאח"פ לא יוכלו לחזור בסוד אור חוזר וזה כוונתו שהתפשט אור היסוד היה מתפשט לפנים מן המלכות כדי שיגיע עד למטה ויחזור באור חוזר.
בנהר שלום דף כ"ב ע"ב בברכות השחר הסביר תיקון הספירות באו"י ואו"ח בעניין אחר שברדת האור ממקורו לתקן י"ס של איזה פרצוף או של צלם המוחין בתחילה מתפשט האור ביושר ועושה י"ס לכתר ולאחר שמגיע למטה חוזר ועולה באור חוזר ועושה י"ס לכתר מבחי' אור חוזר, ונשלם פרצוף הכתר. וחוזר האור ומתפשט מלמעלה למטה ועושה י"ס דיושר דחכמה וחוזר ועולה מלמטה למעלה ועושה י"ס דחכמה דאור חוזר ונשלם פרצוף החכמה וכן על דרך זה עושה בפרצוף הבינה ובכל שאר הפרצופים עד תשלום י"ס של הפרצוף ההוא או של הצלם ההוא של המוחין, ועל דרך זה היה בפרטי פרטות דפרצוף ההוא.
וכשחוזר אור הראיה שנעשה כלים ומלביש להבל האח"פ הרי שכנגד הפה גדול הבל הפה שהוא כתר לפי שהוא קרוב למקורו מהבל האזן שהוא מלכות לפי שהוא רחוק ממקורו בסיום התפשטותו. אמנם זה בערך שמות הספירות אבל בערך איכות האור גדול הבל האזן, אף שהוא מלכות, מהבל הפה, אף שהוא כתר, לפי שכל דבר המלביש את חברו הוא קטן ממנו שהוא חיצוני לו ולכן אף הבחינה התחתונה של העליון גדולה מהבחי' העליונה של התחתון.
וכבר התבאר בפ"א עניין ב' נקבי האזן וב' נקבי החוטם וב' בחי' הפה קול ודיבור ששורש הנשמה שהם בינה ותבונה שבאצילות נשרשים באורות אזני הא"ק אזן ימין בינה ואזן שמאל תבונה. ואף הבל החוטם נחלק לשניים בחי' שורש פרצופי יעקב וישראל ישראל נקב ימין ויעקב נקב שמאל. גם בפה אף שהוא אחד יש בו ב' שורשים שורש לאה ושורש רחל שבהיות ההבל בגרון הוא בסוד קול (ללא חיתוך האותיות עדיין) הוא נגד שורש לאה, וכשיוצא מחוץ לפה הוא בסוד דיבור בחיתוך אותיות הוא שורש רחל.
ואף ששורש ז"א הוא בחוטם לעיתים נמצא שעולה יותר משורשו לחכמה כדרך משל הריח שנעשה בחוטם ועולה למוח שהוא חכמה כמו שנתבאר בכוונת 'ריח ניחח אשה לה בשער הכוונות דרוש א' דקידוש ליל שבת עניין השולחן.