ביאור:עץ חיים/שער א/ענף א

רוב שער עיגולים ויושר [מלבד קונטרס הקיצור שבדף י"ב ע"ג בד"ה מהדורא תנינא הקדמה עד סוף ענף ב' שם], הוא ממהדורא בתרא עריכה שלישית שעשה מהרח"ו וציווה לגנוז הכתבים יחד עם עריכה שנייה, אולם הגיעו הכתבים לרבי אברהם אזולאי וממנו לרבי יעקב צמח תלמיד הרש"ו והוא סידרם בחמישה ספרים ביניהם ספר אדם ישר המבאר את עניין העיגולים והיושר שממנו רוב השער כאן.

[דף י"א ע"א] חקירה א' - בעניין תכלית בריאת העולמות

תחילת ענף א' כותב מהרח"ו "בעניין תכלית הכוונה של בריאת העולמות נבאר עתה ב' חקירות שעסקו בהם המקובלים. החקירה הראשונה הוא מה שחקרו חכמים ראשונים ואחרונים לדעת סיבת בריאת העולמות לאיזה סיבה הייתה ונמנו וגמרו וגזרו אומר כי סיבת הדבר היה לפי שהנה הוא יתברך מוכרח שיהיה שלם בכל פעולותיו וכוחותיו ובכל שמותיו של גדולה ומעלה וכבוד ואם לא היה מוציא פעולותיו וכוחותיו לידי פועל ומעשה לא היה כביכול נקרא שלם לא בפעולותיו ולא בשמותיו וכינויו".

המושג שמדבר עליו מהרח"ו "הוא יתברך מוכרח" לכאורה עומד בסתירה למציאותו יתברך שהיא מציאות אין סופית (כפי שמגדירה מהרח"ו בעצמו) שאינה בעלת גבול כלל. ואכן כפי שידובר לאחר ענף ב' נראה שאינו מדבר באין סוף ברוך הוא אלא כוונתו לנאצלים שיתגלו לאחר הצמצום ואין הכי נמי ברגע הצמצום התהווה שורש הדין שהוא עניין הגבול והמידה. שכן סיבת הצמצום כפי שמבאר בענף ג' דף י"ג ע"א "והענין הוא כדי לעשות בחי' כלים ע"י צמצום האור ומעוטו יש אפשרות אל הכלי להתהוות ולהתגלות. ועל ידי השתלשלות העולמות מדריגה אחר מדריגה התעבו האורות ונראו הכלים ומסיגיהם נבררו ונעשו הקלי' ועיקר הכוונה של ההשתלשלות כפי שכותב הכרם שלמה כאן הייתה כדי לברר הסיגים מהקדושה, שאי אפשר לה להתברר במקום עליון כי אם תחת העשייה של כל עולם ועולם. עד שבסוף הזמן תתברר הקדושה מהקלי' ותחזור הקדושה להתעלות למקומה מבוררת בתכלית הבירור שזה נקרא שלמות היינו "להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכנוייו אשר זאת היה סיבה בריאת העולמות". כמו שכותב בדף נ"ב ע"א "והנה הטעם לזה שלא יצאו ע"ד התיקון ולא יצטרכו לשבירה ואח"כ יהיה התיקון. הסבה לזה כי תכלית הכוונה היה להוציא ולעשות בחי' קליפות החיצונים. כי הם צריכות בעולם לתת שכר טוב לצדיקים ולהעניש לרשעים שהיה עתיד לברוא" ולפי הסבר הכרם שלמה נמצא שעניין שכר ועונש הוא משני לבירור הקדושה וביעור הסיגים.

והנה לאחר הצמצום התהוו הכלים והאור מתפשט ומתלבש בכלים וכיוון שכל כלי שונה מגוונים של חסד וגבורה, לכן יש היכר בין כלי לחברו על ידי שמותיהם השונים, אבל האור המתפשט בהם אינו נכנס בהגדרה כלל כל שכן לפני התפשטותו בכלים. כדברי הזוהר פרשת בא דף מ"ב ע"ב, "והאי איהו כי לא ראיתם כל תמונה מכל דבר דאית ביה תמונה ודמיון לא ראיתם, אבל בתר דעבד האי דיוקנא דמרכבה דאדם עלאה נחית תמן ואתקרי בההוא דיוקנא הויה" שהויה היא שם לי"ס שי"ה הם חכמה ובינה, ו"ה הם תפארת ומלכות. שהם צורת המרכבה של אדם העליון. ולפי התפשטות האור בספירה אנו רשאים לכנותו בשם אותה המידה כגון שם א"ל בחסד, אלהים בגבורה הויה בתפארת, צבאות בנצח והוד, שד"י ביסוד. אבל כשמסתלק האור מהכלי אין לו לא מידה ולא דמיון ולא צורה ואין לכנותו בשם.

[דף י"א ע"א ד"ה כי הנה השם הגדול] - הוראת השמות:

הויה - הוא נמצא קיים ר"ל שמציאותו הוא בהוה תמיד ואין במציאותו גדרי זמן, טרם הבריאה ובזמן קיום הבריאה ואחרי התהפכו אל מה שהיה. וכן יש בו גם הוראת מהוה על שם שכל ההתהוות הוא רק ממנו. נקרא היה הווה ויהיה רק מצד הנבראים שבהם יש בחינת זמן אבל עצמותו ית"ש הוא הווה ואין בו מושג הזמן. נמצא ששם הויה לא היה נצרך ללא שיש נבראים שצריכים לו.

אדני - על שם שיש לו נבראים שהוא אדון הכל משגיח בכל ומנהיג הכל. בוחן ודן כל המעשים כל מה שנצרך להיעשות בכל הנמצאים כולם בקיומם והנהגתם בכל עת.

ועד"ז בשאר שמות כולם וכן בעניין הכינויים כגון רחום וחנון ארץ אפים לא יקרא על שמם זולת בהיות נבראים בעולם שיקראו לו ארך אפים וכיוצא בזה בשאר הכינויים כולם. כמבואר ברעיא מהימנא פנחס דף רנ"ז ע"ב "פקודא תליסר ק"ש ואית למנדע דאיהו אתקרי חכם בכל מיני חכמות ומבין בכל מיני תבונות וחסיד בכל מיני חסדים וגבור בכל מיני גבורות ויועץ בכל מיני עצות וצדיק בכל מיני צדקות ומלך בכל מיני מלכות עד אין סוף עד (ס"א כתר) אין חקר ובכל אלין דרגין בחד אקרי רחמן ובחד אקרי דיין והכי בכמה דרגין עד אין סוף, אי הכי שנוי אית בין רחמין לדיין אלא קודם דברא עלמא אתקרי הוא בכל אלין דרגין על שם בריין דהוו עתידין להבראות דאי לאו בריין דעלמא אמאי אתקרי רחום דיין אלא על שם בריין דעתידין". ובזוהר פרשת בא דף מ"ב ע"ב "בגין דישתמודעון ליה בכל מדה ומדה איך יתנהג עלמא דחס"ד ובדינא כפום עובדיהון דבני נשא דאי לא יתפשט נהוריה על כל בריין איך ישתמודעון ליה ואיך יתקיים (ישעיה ו) מלא כל הארץ כבודו". נמצא שכל כינויו הם כפי קבלת הנפעלים ממנו ולא לפי מציאותו הוא.

חקירה ב' - בעניין מדוע נברא העולם הזה בזמן שנברא ולא קודם או אח"כ

שאלה זו הוא פותח בהתנצלות שהרי שנינו בחגיגה דף יא ע"ב "כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור. וכל שלא חס על כבוד קונו - רתוי לו שלא בא לעולם". לכן לא ניתן להרחיב בשאלה זו אלא כמציץ מן החרכים.

הנה הא"ס שמו מוכיח עליו שאין בו לא התחלה ולא ראשית. והנה מן הא"ס נשתלשל מציאות אדם קדמון. ואמנם אצילות א"ק הזה היה לו ראשית ומכ"ש שאר עולמות שתחתיו אלא שעוה"ז לא היה אפשר שתוקדם או תאוחר בריאתו לפי שהכל נעשה לפי סדר השתלשלות העולמות שכל עולם ועולם נברא אחר בריאת עולם שלמעלה ממנו. יוצא שבמה שניתן לנו להציץ, לא היה אפשר שיברא העולם בזמן אחר. אמנם השאלה לא יכולה לחזור על ההשתלשלות הראשונה מהא"ס כי שם אין לנו כלל השגה לא בזמן לא במקום שכל אלה הם מושגים נבראים ולא שייכים בא"ס. ומה שבכל זאת העלה מהרח"ו שאלה זו לאחר סדר ההשתלשלות לומר לך שאף שבסדר ההשתלשלות יש אלפי רבבות עולמות בכל זאת לא ניתן לשנות זמן בריאת עולם הזה שיצא בזמן המדויק עבורו לאחר סדר ההשתלשלות.

אם אנו אומרים שהעולם החל להיבראות בכ"ה באלול משמע שלפניו גם היה סדר זמנים. ואכן הובא ברחובות הנהר בכוונות ר"ה מסידור תפילה של ר"ה, של מהר"ח פינסו ז"ל [הובא רק בדפוס ירושלים] "יום י"ז באלול, נאצלו ג"ר דב"ן, והוא היה שבת, ואחריו מיום א' עד יום השבת הב', והם: י"ח, י"ט, כ', כ"א, כ"ב, כ"ג, כ"ד, נאצלו השבעה מלכים דב"ן שנשברו. וביום השבת השנית הנז"ל, שהוא יום כ"ד, שבו ביום נשבר המלך השביעי, ובו ביום נאצלו ויצאו ג"ר דמ"ה החדש. ולמחרתו שהוא יום כ"ה, התחילו לצאת השבעה מלכים דמ"ה, לתקן השבעה מלכים דב"ן. והם הז' ימים הכתובים בתורה, במעשה בראשית. ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד... עד ויכולו. נמצא כי שתא אלפי שני, נמנים מכ"ה באלול".

וכן הביא בדף נ"ב ע"ד מפרקי אבות בעשרה מאמרות נברא העולם וכך פי' הדבר שבחי' הז"א שהוא עולם מתחיל מהחסד ולמטה והוא נקרא עולם בסוד אמרתי עולם חסד יבנה מחסד ואילך יבנה ומבאר הכרם שלמה שהנה עולמנו הוא בן ששת אלפים שנה כנגד ו"ק דז"א שנאמר 'עולם חסד יבנה' היינו מחסד עד יסוד. וב' אלפים שקדמו לעוה"ז הם חכמה ובינה של ז"א כמובא בשער מאמרי רשב"י פרשת בראשית "ותרין אלפין שנין עד לא ברא עלמא הם חכמה ובינה שבז"א מוחין דיליה". וכן מאמר חז"ל שבת דף פ"ח ע"ב "אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם".