ביאור:עץ חיים-שער ה-פרק ז

פרק ז – השלמת סוד האותיות ביאור יאיר חיים

בתחילת פרק ו' ביאר כיצד אותיות אמ"ש מייצגות את הגוף ראש בטן גויה כמבואר בס"י פ"ד. ואילו אותיות בג"ד כפר"ת נמצאות בראש כמבואר בס"י פ"ה. ואילו אותיות הפשוטות הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק כנגד איברי הגוף כמבואר בס"י פ"ה.

מה שמתחיל את פרקנו 'הנה נודע מן הכתוב לעיל כי אמ"ש הם ג' ראשונות וכו' כוונתו לספר יצירה שהביא לעיל. ושם התבאר שמכ"ב אותיות עשה הבורא שלושה ספרים כמו שהתבאר שחילקן לשלוש אמות אותיות אמ"ש, לז' כפולות אותיות בג"ד כפר"ת, ולי"ב אותיות פשוטות הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק. 'וברא מהם את כל עולמו' (פרק ו' מ"ו) וכפי שכבר התבאר שלושת הספרים הללו יש להם נגיעה לשלושת ממדי המציאות היינו עולם שנה נפש. ואם כך מה שהתבאר בפ"ו אצלנו בשער טנת"א כוונתו כיצד האותיות בונות את הגוף הוא הנפש (שהרי הגוף לא נפרד מהנפש כפי שהתבאר) אבל הכ"ב אותיות בונות גם את המימד הרוחני יותר היינו י"ס שאף הוא מובא שם בספר יצירה בפרקים שהוזכרו, ונראה שאותו הוא מבאר כאן בפרקנו.

במימד הרוחני של הספירות י"ס שמחולקות לכ"ב אותיות, עשר כנגד י"ס עצמם שהם אותיות אמ"ש כנגד הג"ר, א' בכתר, מ' בחכמה, ש' בבינה. ואותיות בג"ד כפר"ת כנגד ז"ת לפי סדרן ב' בחסד, ג' בגבורה, ד' בת"ת, כ' בנצח, פ' בהוד, ר' ביסוד, ת' במלכות. ולפי שיש בז"ת דין ורחמים שהם אור ישר ואור חוזר לכן הם כפולות רפה בחסד דגוש בדין.

ואכן לפי תיקוני זהר דף כ ע"ב מלבד סימון דגש בתוך המילה היה גם סימון לרפה כקו מעל האות "רפה איהו לעילא מאתוון, ועלייהו אתמר ודמות על ראשי החיה רקיע" שהחיות רצוא ושוב רצוא בדגש ושוב ברפה.

י"ב הפשוטות – גבולי אלכסון, זרועות עולם שבתוך ספירת הת"ת.

ואילו י"ב אותיות הפשוטות הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק הם שנים עשר גבולי אלכסון, זרועות עולם שבתוך ספירת הת"ת. כלומר הת"ת היא כפולה בספירות היא אות ד' כפולה אך היא גם מייצגת את זרועות העולם שהם שתים עשר פשוטות.

למעשה השימוש בביטוי גבולי אלכסון עלול להטעות כי אין מדובר באלכסונים אלא במקצועות^[1], שכן אם נמחיש את המרחב כקובייה הרי שיש לקובייה שש פאות שהם דרום צפון מזרח מערב מעלה ומטה. [שהם גם ביטוי לאותיות בג"ד כפ"ר שהם הו"ק כנגד ו' כיווני הפאות ומה שהם בג"ד כפר"ת במקור הוא כנגד היכל הקודש המכוון באמצע והוא נושא את כולם ס"י פ"ד מ"ד]. בכל פאה יש ד' קודקודים אך למעשה בגלל שחלקם חופפים יש לקובייה רק שמונה קודקודים. בין שני קודקודים עובר קו משותף הנקרא מקצוע ולמעשה מקצוע הוא גבול בין שתי פאות כשיש בקובייה שנים עשר מקצועות בלבד.

אם ניקח למשל את פאת מזרח הרי שיש לה ארבע מקצועות המשמשות גבול עם פאות אחרות עם מעלה עם מטה עם צפון ועם דרום. אבל אם אקח כל צד ואספור את המקצועות שלו הרי שיהיו מקצועות שנספור פעמיים ונגיע לעשרים וארבע מקצועות, כדי למנוע את זה אנו מונים (במשנה בס"י פ"ה מ"ב בנוסח הגר"א) לכל צד מארבע צדדי הקובייה שלוש מקצועות בלבד.

למזרח: "גבול מזרחית רומית, גבול מזרחית צפונית, גבול מזרחית תחתית". לדרום: גבול דרומית רומית, גבול דרומית מזרחית, גבול דרומית תחתית". למערב: "גבול מערבית רומית, גבול מערבית דרומית, גבול מערבית תחתית". לצפון: "גבול צפונית רומית, גבול צפונית מערבית, גבול צפונית תחתית".

כלומר בכל פאה אנו מונים רק שלוש בצורת ב' בהתאמה למה שנאמר שבב' נברא העולם. (לדוגמא מה שמנינו למזרח שלוש מקצועות בלבד ולא מנינו מקצוע מזרחית דרומית אף שהיא קיימת שכן את מזרחית דרומית אנו נמנה כשנגיע לפאת דרום כמקצוע דרומית מזרחית). כמו שנעשה במחנה ישראל שחנו סביב מחנה השכינה במדבר. בכל צד חנו שלוש שבטים בצד מזרח חנו יהודה יששכר וזבולון, בצד דרום ראובן שמעון וגד, בצד מערב אפרים מנשה ובנימין, ובצד צפון דן אשר ונפתלי (במדבר י').

מקצועות אלה נקראים במשנה 'גבולות עולם' או 'זרועות עולם' בהסתמך על דברים פרק ל"ג והמשנה אומרת עליהם "ומתרחבים והולכים עד עדי עד והן הן גבולות עולם" כלומר המרחב התלת ממדי של העולם לא מפסיק להתרחב וזה בהתאם למספר שבטי ישראל כדברי חכמים "על שנים עשר עמודים עומדת, שנאמר יצב גבלת עמים למספר בני ישראל" (חגיגה יב ע"ב).

נמצא שהפירוש כאן לגבולי האלכסון הוא שכולם בתוך הת"ת אמנם האר"י על משנה זו בס"י פירש בצורה שונה. פירשו שם שהם האלכסונים שבין הי"ס שבאילן הקדוש (נראה עפ"י ספר הבהיר אות ס"ד) לפרושו שנים עשר גבולי אלכסון הם המקשרים בין הי' ספירות א. בין כתר לחכמה. ב. מכתר לבינה. ג. מחכמה לגבורה. ד. מחכמה לת"ת. ה. מבינה לחסד. ו. מבינה לת"ת. ז. מחסד לת"ת. ח. מגבורה לת"ת. ט. מת"ת לנצח. י. מת"ת להוד. יא. מנצח ליסוד. יב. מהוד ליסוד. כאמור פרוש זה אינו כמו שפירש כאן שכל האלכסונים הם בת"ת. לפרוש זה יש לצרף שיש עוד קוים בין הספירות הקוים שהם לרוחב בין החכמה לבינה בין החסד לגבורה ובין הנצח להוד מיוצגים על ידי אותיות אמ"ש ואילו הקוים שהם מלמעלה למטה בשלושת קווי חח"ן בג"ה דת"י הם שבע כנגד אותיות בג"ד כפר"ת.

נמצא אם כן שיש לנו י"ס שהם אותיות אמ"ש בג"ר ואותיות בג"ד כפר"ת בז"ת ובת"ת יש לנו ביטוי כפול הראשון צדדי הת"ת שהם ו' צדדים כנגד חג"ת נה"י שם ו' צדדי העולם כאשר הת"ת עצמה שהיא במרכז הו"ק באה לידי ביטוי על ידי האות ד' הכפולה בדגש ורפה. וגם יש לנו את י"ב גבולי האלכסון זרועות עולם הם הם המקצועות כנגד י"ב אותיות הפשוטות - הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק.

יש שבע היכלות כנגד י"ס אלא שמובא בזוהר שבת"ת לבד שהיא היכל הרצון יש בה שש היכלות אחרות ולכאורה צריך להיות י"ב היכלות כנגד י"ב אותיות הפשוטות, אלא שו' היכלות שבת"ת הם כפולות בסוד ו' כפולה שהיא י"ב. ולפי שהיסוד מקבל מהת"ת בסוד 'אלה תולדות יעקב יוסף' שיוסף הוא היסוד הוא תולדות יעקב הת"ת לכן אף בו יש י"ב גבולי אלכסון. בסוד הפסוק 'וקרא זה אל זה' פעמיים ז"ה, שהם פעמיים י"ב כנגד י"ב גבולי אלכסון שבת"ת שהם בשורש הנהגת הספירות וכנגד י"ב גבולי אלכסון שביסוד שהם שורש לי"ב מזלות בעולם. שכנגד הנהגת הספירות יש גם בעולם שכנגד הג"ר שהוא אותיות אמ"ש יש אויר ארץ שמים וכנגד הז"ת שהוא אותיות בג"ד כפר"ת יש שבעה כוכבי לכת וכנגד י"ב אותיות הפשוטות יש י"ב מזלות. אמנם הי"ב אותיות הפשוטות שורשם בבג"ד כפר"ת שהם הו"ק כפולות בבחי' אור ישר ואור חוזר.

סוד המלכת האותיות

הכלל העולה (שהאותיות יוצאות מהספירות) שי' אותיות אמ"ש בג"ד כפר"ת הם כנגד י"ס, אמ"ש בג"ר, ובג"ד כפר"ת בז"ת, כך שא' בכתר ות' במלכות. והנה בג"ד כפר"ת הם הז"ת ובתוכם ד' שהיא ת"ת והת"ת להיותה מרכז הו"ק יש בה את הארות וענפי אותיות בג"ד כפר"ת באור ישר ואור חוזר (ומלבד הד' שהיא הת"ת) יש בה ו' אותיות כפולות והארות וענפים אלה נקראים י"ב אותיות הפשוטות הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק. נמצא שמלבד שישה היכלות שיש בז"ת כולו, יש בת"ת לבדה שהיא היכל הרצון שישה היכלות כפולות כך שלמעשה הם י"ב היכלות בסוד ו"ו, [שהת"ת היא ו' שיש בה ו"ק ולפי שהו"ק כפולות לכן הם ו"ו].

ומה שכתב והנה האותיות הם כוחות האצילות אומר הכרם שלמה מדויק יותר בספר יצירה שהאותיות הם כוחות האצולים מעצמות הספירות, [וכן מדויק בספר אדם ישר דף י"ג ע"א (לשם שבו ואחלמה) ובקהלת יעקב קד ע"ב (מביא הר' הלל) הלשון "האותיות הם בחינות אצולים מעצמות הספירות". וכמו בהמשך שם דף קד ע"ב הלשון "האותיות הם כוחות אצולים מעצמות הספירות".

כבר ראינו בסוף פ"ה שהאותיות הם כלי הספירות וכאן אנו למדים שהם אצולים מעצמות הספירות היינו מאורותיהם ולכן כל אות מורה על הנהגת הספירה שממנה היא אצולה.

וזהו סוד ההמלכות והצירופים שבספר יצירה שכל הכוחות לא יפעלו אלא על ידי חזרתן אל מקורם וצירופם עם אותיות אחרות במקוריהם כשם שהגוף זקוק לנפש שתפעל בו כך האותיות נפעלות על ידי האורות שבמקורם וחוזרות ומשפיעות. כמו שנמצא בדרושי הלולב שכדי שיוכלו ענפי החסדים להתפשט בז"ת הם צריכים לעלות לשורשם שבדעת לקבל הארה ואז הם יורדים פעם נוספת להשפיע את עיקר השפעתם בז"ת, שאין הזיווג נעשה מיד עם התפשטות החסדים בז"ת אלא צריכים לעלות פעם נוספת אל שורשם ואז יורדים להשפיע בנוק' לצורך הזיווג וכן הוא בעניין האותיות שלא יפעלו את פעולתם אלא לאחר שחזרו אל שורשם וכשחוזרות האותיות אל מקורם אז יושפע עליהם שפע רב וחזק שיוכלו לפעול בחוזק. שבתחילה מאיר ביושר כגון שם הויה שמתפשטים האורות מקוצו של הי' לי' ואח"כ בה' ובו' ובה' אחרונה ואז חוזרים האורות למפרע לו' ולה' ראשונה ולי' עד שעולות כל אותיות ההויה בקוצו של י' בחזרה ואז מושפע שפע חזק הפועל בחוזק.

וזהו סוד המליך אות פלוני שבספר יצירה פרקים ג-ה. שייחדה וקשרה אל מקורה כגון "המליך אות א' ברוח, וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם אויר בעולם ורויה בשנה וגויה בנפש זכר באמ"ש ונקבה באש"ם" המליך אות א' כלומר החזיר אות א' למקורה וייחדה עם שורשה העליון בכתר שתכונתו רוח שזה בחי' המלכה, כדי שתביא שפע ממקורה. שכן אומר הלשם הרוח הוא ראשון ועיקר לד' יסודות כמובא בזוהר חדש תיקונים כרך ב דף עד עמוד א 'רוחא דלא שכיך לעלמין ונביעו תדיר'. 'וקשר לו כתר' פרושו שאות א' עתה גוברת על אותיות ש' ומ' שהצטרפו עמה. ועל ידי צירופן שמתחברים האותיות נעשה כמו זיווג ביניהן שממנו תצא הפעולה, שפעולה זו תהיה דומה למקורה שהוא הרוח שתכונתו ממצעת בין אש ומים. וזהו 'וצר בהם אויר בעולם ורויה בשנה וגויה בנפש' שנוצר אויר בעולם בדומה למקורו שהוא הרוח וכן רויה בשנה שלפי שהרוח תכונתו ממצעת בין קור וחום לכן ייולד ממנה הרוויה בשנה אקלים ממוזג. וכן גוויה בנפש שהוא הת"ת קו החג"ת שהוא האמצעי.

ומה שאמר 'זכר באמ"ש ונקבה באש"ם' שעל ידי זיווג האותיות יש אפשרות שייצאו לעיתים גם הפכים ממש כמו ענ"ג ופש"ע שהם אותם האותיות אך תלוי את מי המליך בתחילה ומה סדר האותיות שישפיע יותר על זיווג האותיות כגון אמ"ש הרי שמים קודמים לאש ולכן יצא זכר לעומת זאת באש"ם האש קודמת למים ולכן תצא נקבה.

וכן על דרך זה בשאר האותיות כגון "המליך אות ב' בחכמה וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם לבנה בעולם יום ראשון בשנה ועין ימין בנפש זכר ונקבה" כלומר שהחזיר אות ב' למקורה בחסד שתכונתו חכמה כדי שתביא שפע ממקורה וקשר לו כתר היינו שאות ב' גוברת וצר בהם לבנה בעולם יום ראשון בשנה ועין ימין בנפש, וכן בכולם כמובא בטבלה בסוף הפרק.

נמצא שהאותיות הם גם בספירות בשורשם וגם בעולם שנה נפש כתוצאה מזיווגים שנעשו בהם כגון שא' בכתר ויצא ממנה אויר בעולם, רויה בשנה, גויה בנפש, וכן בכל האותיות אלא שיש הבדלים מסוימים בין אותיות אמ"ש שהן אמות ולכן כנגד הג"ר, לבין אותיות בג"ד כפר"ת שהם כפולות כנגד הז"ת, ובינן לבין הפשוטות שהם כנגד גבולי אלכסון שבת"ת.

ובעולם אותיות אמ"ש יוצרות את תשתית העולם שהם אויר ארץ שמים ואילו אותיות בג"ד כפר"ת את הכוכבים ואותיות הפשוטות את המזלות.

ובשנה אותיות אמ"ש בעונות בג"ד כפר"ת בימי השבוע וי"ב הפשוטות בחודשים.

בנפש אותיות אמ"ש בשלושת קוי הגוף גויה בטן ראש, בג"ד כפר"ת בנקבים שבראש, והפשוטות כנגד אברי הגוף.

סוד אמ"ש וי"ה

אותיות אמ"ש הם אימות והם הג"ר בספירות ובהם נברא תשתית העולם שהם היסודות כמובא בס"י פ"ו מ"א: "אלו הם שלש אמות אמ"ש ויצאו מהם שלש אבות והם אוויר מים אש ומאבות תולדות".

א' – רוח שצר בו אוויר בעולם רוויה בשנה וגויה בנפש.

מ' – מים, שצר בו ארץ בעולם קור בשנה ובטן בנפש.

ש' – אש. שצר בו שמיים בעולם חום בשנה וראש בנפש.

סדר האותיות הוא אמ"ש כיון שא' רוח הוא המקור גם למים ואש [כמובא בס"י פ"א מי"א שלש מים מרוח'], ואש מקורה מן המים [כמובא בס"י פ"א מי"ב 'ארבע אש ממים'] ואילו היסוד הרביעי יסוד העפר כלל אינו נזכר בהם כיון שהוא אינו יסוד עצמי אלא יוצא מהשלושה.

על אותיות אמ"ש אומרת המשנה בספר יצירה "שלוש אמות אמ"ש סוד גדול מופלא ומכוסה וחתום בשש טבעות ויצאו מהם אויר מים ואש ומהם נולדו אבות ומאבות תולדות". שש הטבעות הם ששת הכיוונים של העולם הגשמי ומהם נוצרו אויר מים אש שהם שילוב בעל שיווי משקל כמו חכמה בינה דעת. מים הם החכמה אש היא הבינה ואויר הוא הדעת הממצע ביניהם. ובעצם מקורם של שלושת אלה הוא בכתר שהוא הרוח שגם הוא מכונה אויר והדעת קיבלה ממנו את השם. אויר חיבור של י' חכמה עם אור בינה כלומר שילוב של מים ואש.

ובהם אם כן נוצר המקום לעולם ששת הכיוונים של העולם דרום צפון מזרח ומערב מעלה ומטה. כולם רמוזים באותיות אמ"ש מסביר הרב קפלן בפרושו למשנה זו בס"י (בשם קהלת יעקב) שרמז זה שייך עדיין לעולם התוהו (אמ"ש אתמול בלילה) כשעדיין לא היו כלים שיכלו להכיל את כל האורות.

כדי לבחור מחליפות לאותיות אמ"ש ששימשו בתוהו שישמשו בתיקון חיפשו אותיות פשוטות, כמו שאומרת המשנה בספר יצירה פ"א מי"ג "בירר שלש אותיות מן הפשוטות בסוד שלש אמות אמ"ש. וקבעם בשמו הגדול וחתם בהם ששה קצוות".

מסביר האר"י שם שלאחר שנקבעו כל הכ"ב אותיות ועשר ספירות בסוד פרצוף ז"א, אזי א"ס יתברך בכח התלבשות בחכמה דאצילות בירר שלוש אותיות יה"ו מהי"ב פשוטות הנכללים בספירת הת"ת. ובחינתן ממש כנגד אותיות אמ"ש שבג"ר שכן ז"א הוא בעל שש קצוות בסוד עולם. ואותיות אלה קבען בשמו הגדול. ובפירוש הגר"א לס"י אמ"ש הם בסוד פנימיות ואילו יו"ה הם בסוד חיצוניות.

ומה שבחר דווקא יו"ה מבין הי"ב פשוטות מסביר הרב קפלן שהם הראשונות מבין הפשוטות שכן אם ניקח את המופיע בפ"ב מ"ג שיש חמש מקומות בפה שמהם יוצאות כ"ב האותיות הרי שהשלוש הראשונות (עפ"י סדר א"ב) הם הגרוניות אותיות א,ה,ח,ע. השניות הם השפתיות ב,ו,מ,פ, והשלשיות הם החכיות ג,י,כ,ק. לכן מהגרוניות א"א לקחת א' שהיא מאמ"ש לכן לוקחים את האות ה' שהיא אחריה. מהשפתיות לא ניתן לקחת אות ב' שהיא מהכפולות לכן לוקחים את האות ו' שהיא אחריה. ומהחכיות א"א לקחת אות ג' שהיא מהכפולות לכן לוקחים את האות י' שהיא אחריה. אות י' כנגד מ' שהיא כנגד החכמה, ואות ה' כנגד ש' שהיא כנגד הבינה, ואות ו' כנגד א' [וכאן היא ביטוי לא לכתר אלא להמשכו בקו האמצעי שהוא הדעת הכולל את הו"ק] והוא שם ה' המפורש בד' אותיות הויה כשהאות ה' האחרונה היא המלכות. ומובא בספר רזיאל שי' כוללת ד' אותיות ראשונות של הא"ב (מבחי' מספרית) לכן אחריה מגיעה אות ה' ואחריה אות ו'.

ויתכן לפרש אם כן בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ והארץ היתה תוהו ובוהו וגו' ולכאורה הבריאה החלה באור ואם כן מה נאמר כאן? אלא שבתחילה נברא המרחב באותיות אמ"ש ולפי שהאורות היו גדולים לא יכלו הכלים להכילם ונשברו. לאחר הבריאה הראשונית המתוארת כאן בפסוק בראשית ברא באה בריאה מתוקנת יותר שבאה לתקן את הכלים והחלה בבריאת האור וזה כבר עם אותיות שהחליפו את אותיות אמ"ש כפי שהזכרנו באותיות יה"ו [כמובא בקצרה בקהלת יעקב אות אמש].

ובהמשך המשנה פ"ג ב' "וחתום בשש טבעות ויצאו מהם אויר מים אש ומהם נולדו אבות ומאבות תולדות" כאן כבר מדבר באותיות יו"ה שהם תמורת אותיות אמ"ש. הטבעות הם טבעות של שם המלך היינו אותיות יו"ה שהם ששת הכיוונים הכוללים את העולם הגשמי כפי שנכתב במשנה בפ"א י"ג "בירר שלש אותיות מן הפשוטות בסוד שלש אמות אמ"ש, וקבען בשמו הגדול וחתם בהן ששה קצוות: חמש חתם רום ופנה למעלה וחתמו ביה"ו, שש חתם תחת ופנה למטה וחתמו בהי"ו, שבע חתם מזרח ופנה לפניו וחתמו בוי"ה, שמונה חתם מערב ופנה לאחריו וחתמו בוה"י. תשע חתם דרום ופנה לימינו וחתמו ביו"ה, עשר חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו בהו"י".

להסבר משנה זו שגם חותמת את שער טנת"א נעזר בדרוש ה' דסוכות שם מבוארים ששת הצדדים הרמוזים ביו"ה שבאלו הו' צרופים נברא העולם:

חסד – יה"ו בדרום: החסד שהוא קו הימין גובר בו אות י', ואות ה' קודמת לו' שכן כך הוא הסדר שגבורה קודמת לת"ת.

גבורה – הו"י בצפון: וצפון שהוא גבורה קו שמאל גובר בו אות ה"א. וכיון שהוא דין גמור כל אותיותיו למפרע בסוד הדין כנודע בסוד פסוקים של ויסע ויבא ויט ולכן לא די שבו גוברת אות ה' בראש כולם אלא אף אות ו' שהוא הת"ת גובר על י' שהוא בחסד.

ת"ת – וי"ה במזרח: ומזרח שהוא הת"ת קו אמצעי גובר בו אות ו' וכן י' גוברת בו לפי שהוא יותר חסד על ה' שהיא גבורה.

נצח – יו"ה במעלה: מעלה שהוא נצח גובר אות יו"ד כמו בחסד, אבל בנצח קודמת ו' על ה' מפני שהת"ת גובר בו על הגבו' לפי שנצח יונק מן הת"ת.

הוד – הי"ו במטה: ובמטה שהוא הוד גובר אות ה"א כמו בגבורה. אבל בהוד שאינו כ"כ בחי' דין כמו הגבו' לכן אעפ"י שאות ה' גברה בו בראש כולם אמנם אות י' שהוא חסד גובר בו י' על וא"ו שהוא ת"ת כי זה סדרן האמיתי.

יסוד – וה"י במערב: ובמערב שהוא היסוד גובר אות ו' כמו בת"ת וה' גוברת על י' לפי שהיסוד יותר דין כנודע בסוד יצחק ק"ץ ח"י דנטיל לשמאלא כנז' בס"ה לכן אות ה' גברה בו על אות י' שהוא גבו' על החסד.

ספירה	מידה	אות	עולם	שנה	נפש
כתר	רוח	א	אויר	רויה	גויה
חכמה	מים	מ	ארץ	קור	בטן
בינה	אש	ש	שמיים	חום	ראש
חסד	חכמה	ב	לבנה	יום א	עין ימין
גבורה	עושר	ג	מאדים	יום ב	אזן ימין
תפארת	זרע	ד	חמה	יום ג	נחיר ימין
נצח	חיים	כ	נוגה	יום ד	עין שמאל
הוד	ממשלה	פ	כוכב	יום ה	אזן שמאל
יסוד	שלום	ר	שבתאי	יום ו	נחיר שמאל
מלכות	חן	ת	צדק	יום ז	פה
מזרחית רומית[2]	שיחה	ה	טלה	ניסן	רגל ימין
מזרחית צפונית	הרהור	ו	שור	אייר	כוליא ימין
מזרחית תחתית	הילוך	ז	תאומים	סיון	רגל שמאל
דרומית רומית	ראיה	ח	סרטן	תמוז	יד ימין
דרומית מזרחית	שמיעה	ט	אריה	אב	כוליא שמאל
דרומית תחתית	מעשה	י	בתולה	אלול	יד שמאל
מערבית רומית	תשמיש	ל	מאזנים	תשרי	מרה
מערבית דרומית	ריח	נ	עקרב	חשון	דקין
מערבית תחתית	שינה	ס	קשת	כסלו	קיבה
צפונית רומית	רוגז	ע	גדי	טבת	כבד
צפונית מערבית	לעיטה	צ	דלי	שבט	קורקבן[3]
צפונית תחתית	שחוק	ק	דגים	אדר	טחול

1. אמנם בראב"ד לס"י ישנו פירוש שונה מהמובא כאן שיותר תואם את המושג אלכסון, אך נראה שהפירוש שהבאנו כאן שהוא עפ"י הגר"א מסתבר יותר
2. גבולי אלכסון המובאים כאן הם עפ"י הגר"א
3. קורקבן עפ"י הזוהר משמע שקורקבן הוא הקיבה ולפי זה הקיבה המובאת כאן הכוונה למעיים (חכמוני רבי אלעזר רוקח דף י ע"א)