הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

בתגובה ל: ענק2

"ה נ פ ל י ם היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם

וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם" (בראשית ו' ד')

שורש המלה נפיל הוא נפלא = ענק (גדול / נהדר)

"ושם ראינו את ה נ פ י ל י ם בני ע נ ק מן הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" (במדבר יג' לג')

בעוד שארבה קטן – חגב , נחשב לסמל הגמדות "ונהי בעינינו כחגבים.."

הרי שארבה גדול – חרגול , נחשב לסמל הענקות (חר-גול , גול = גדול)

התרגום הארמי לחרגול – נפיל

נפיל זה גם התרגום לכסיל (קבוצת כוכבים , הרוב מפרשים אוריון , ולדעתי הרקולס)

כסיל זה למעשה חסיל = ארבה גדול

כמו שכתבתי בעבר שגמדים היו בני כפתורים (בני מצרים)

הרי הענקים היו בני כסולחים , שורש המלה כסל(וח) הוא כסיל = נפיל = ענק

שמה של חברון היה קרית ארבע , ארבע היה האדם הגדול בענקים , מקור שמו הוא ארבה (חרגול)

ארבע (ארבה) היה אבי הענק , או הענק בעצמו

ילדי הענק : אחימן , ששי , תלמי

ילדי הרפא : סף , גלית , מדה , ( + לחם ?)

ילדי האמורי : ענר , אשכול , ממרא

הענקים נקראו כאמור נפילים , רפאים , אימים , זוזים / זמזמים , ונראה שגם האמורים היו ענקים (מלשון אמיר)

מקורות

עריכה

על-פי מאמר של אביתר כהן שפורסם לראשונה בהאתר וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-07-12.


תגובות

עריכה

מאת: נסים אשכנזי

הספר "בן הענן" נכתב לפני מספר שנים, אולי הוא יראה לחלק מהקוראים כפנטזיה אך יש בספר עומק שאולי יתגלה בעוד מספר שנים.

מאת: עמוס


קיצור דרך: tnk1/messages/5597