ביאור:על סדר היום - החמרה בענישה על תקיפה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

"על סדר היום" הוא מדור חדש, ניסיוני, שבו אשתדל לפרסם, בכל שבוע, נושא שנמצא על סדר היום של כנסת ישראל וועדותיה . אתם, הגולשים, מוזמנים לכתוב את דעתכם התנ"כית בנושא זה, כמובן על-פי המקורות בלבד.

אנא השתמשו בטופס התגובות שבתחתית עמוד זה.

אם המדור יצליח, בעזרת ה' וגם בהשתתפותכם, ייתכן שבעתיד יוכלו חברי הכנסת להיעזר בו על-מנת לקבל חוות דעת מקראית לפני הדיון בוועדה.

והפעם, מתוך סדר היום לועדת החוקה, חוק ומשפט, כ"ט חשוון תש"ע (16/11/2009): 

הצעת חוק להחמרת הענישה בעבירה של תקיפת שוטר, עובד ציבור, מטפל או מאבטח. על פי ההצעה (ציטוט חלקי):

• א. העונש בגין איומים כלפי עובד ציבור יוחמר מ- 3 ל- 4 שנות מאסר.
• ב. תתוקן העבירה של תקיפת שוטר ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, כך שייקבעו בהן עונשי מינימום של שלושה חודשים ושבעה חודשים, בהתאמה, אלא אם החליט בית המשפט אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו. ייקבע עונש מינימום של חודשיים בגין תקיפת איש צוות רפואי או מאבטח...

והנה עמדת הסנגוריה הציבורית הארצית (ציטוט חלקי):

• א. החמרה בענישה אינה בעלת השפעה הרתעתית מובהקת על מעשי אלימות. תכליתן של ההצעות היא להרתיע תוקפים פוטנציאליים על ידי החמרת הענישה, וזאת על מנת למגר את תופעת האלימות כלפי שוטרים, אנשי צוות רפואי ומאבטחים. בבסיס הצעות החוק, אם כן, עומדת הנחת היסוד לפיה החמרה בענישה מובילה להפחתה בהתנהגות אלימה ולהרתעה של תוקפים פוטנציאליים. אולם, שורה ארוכה של מחקרים בתחומים שונים מטילים ספק בהנחה מקדמית זו, בפרט כאשר מדובר בהתנהגות אלימה הבאה על רקע של סיטואציות רגשיות מורכבות (כפי שקורה פעמים רבות בתקיפות של אנשי צוות רפואי) וחיכוכים שגרתיים בין הפרט לשלטון (חיכוכים העומדים לעיתים בבסיס תקיפות מאבטחים, שוטרים ועובדי ציבור). כפי שהסניגוריה ניסתה להראות בהקשרים אחרים, החמרה בענישה מביאה לעלייה משמעותית במספר הכלואים והקצאת משאבים לבתי הכלא, וזאת ללא צמצום של התופעה העבריינית.
• ב. הבעייתיות הגלומה בעונשי מינימום. כידוע, מלאכת גזירת העונש משקפת מגוון של שיקולים המתבססים על עקרון האינדיבידואליות בענישה. שיקולים אלה כוללים, בין היתר, את נסיבות ביצוע העבירה והרקע לה; עוצמת הפגיעה בערך החברתי המוגן; מידת מעורבותו של הנאשם; נסיבותיו האישיות של הנאשם (לרבות עברו הפלילי); מידת שיתוף הפעולה של הנאשם במהלך החקירה והמשפט; אפשרויות השיקום העומדות לנאשם; הבעת חרטה מצידו ופיצוי הנפגע. שיקולים אלה הם המבטיחים כי העונש שמוטל על הנאשם הינו הולם ומאוזן. חזקה על בתי המשפט כי במקרים המתאימים יעדיפו את השיקולים הנותנים ביטוי לחומרת המעשה. עונשי מינימום חותרים תחת עקרון האינדיבידואליות בענישה ובמידה רבה פוגעים ביכולתו של בית המשפט לנקוט בענישה מידתית. הקושי בקביעת עונשי מינימום משמעותיים, ועל אחת כמה וכמה בהחמרתם של עונשים אלו, מתעורר בעיקר באותם המקרים בהם מכלול הנסיבות אינו מצדיק שליחתו של אדם לכלא. במקרים מורכבים ממין אלה, במידה וההצעות תתקבלנה, החוק יחייב את בית המשפט לנקוט בענישה שהיא קשה מידי ולא הולמת את נסיבות המקרה הספציפי. קושי זה מתחדד לאור היקפה הרחב של עבירת התקיפה החובקת בתוכה גם נגיעות, דחיפות קלות, וכמעט כל פעולה ש"יש בה כדי לגרום לנזק או אי נוחות" לנתקף. לפיכך, ההחמרה המוצעת בעונשי המינימום בעבירות של תקיפת שוטר, איש צוות רפואי ומאבטח רק תחריף את הבעייתיות הקיימת ממילא לעניין זה ותביא להגבלה ניכרת ובלתי מידתית של שיקול דעת בית המשפט – ולהטלת עונשי מאסר גם בנסיבות לא מוצדקות.

השאלות לדיון

לפי התנ"ך:

• מה העונש הראוי למי שמאיים על עובד ציבור?
• האם החמרה בענישה על עבירות של אלימות עשויה להביא לצמצום האלימות?
• "עקרון האינדיבידואליות בענישה" - האם יש דבר כזה? האם ענישה על עבירה מסויימת צריכה להיות אחידה או אינדיבידואלית?
• האם יש לקבוע עונשי מינימום על עבירות של אלימות? אם כן - לפי מה לקבוע את המינימום?

תשובות יתקבלו בברכה בתיבת התגובות למטה  V

תגובות

תשובות אפשריות:

• על-פי התורה, העונש על אלימות הוא פיצויים, למשל שמות כא יח-יט: "וכי יריבן אנשים, והכה איש את רעהו באבן או באגרף ולא ימות ונפל למשכב - אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה, רק שבתו יתן ורפא ירפא" - פיצוי על השבתה מעבודה והוצאות ריפוי.

• עד כמה שידוע לי, אין בתורה עונש מפורש על איומים מילוליים. מצד שני, נאמר לגבי גנב, שמות כב א: "אם במחתרת ימצא הגנב - והכה ומת, אין לו דמים", ומקובל לפרש שהכוונה לגנב שיש חשש שיהרוג את בעל הבית, ולכן מותר לו להקדים ולהרגו. אם כך, לכאורה, אם אדם מאיים על רעהו שיהרוג אותו, מותר לרעהו להקדים ולהרגו. בימינו עונש המוות הוחלף בעונש מאסר עולם, ולכן לכאורה זהו העונש הראוי למי שמאיים ברצח. המטרה היא לא להרתיע אלא להגן על האנשים המאויימים.

• בתורה יש גם עונשים שמטרתם להרתיע, בדרך-כלל על עבירות של פגיעה בסמכות ולא על עבירות שבין אדם לחברו: [1] קשה לדעת עד כמה החמרה בענישה תגדיל את ההרתעה.

• כאמור, העונשים על עבירות שבין אדם לחברו נועדו קודם כל לפצות את הנפגע, ולכן עונש מינימום צריך להיות פיצוי מלא לנפגע, ובזה אין מקום להתחשב בתנאים ייחודיים של הפוגע. מעבר לכך, ניתן להחמיר בעונש על-מנת להרתיע, ובגורם ההרתעה ייתכן שאפשר להתחשב במצבו של הפוגע.

-- אראל, 2009-11-17 22:18:58

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-11-22.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/msr/knesset/57700229