ביאור:ע"ב שמות
השמות המופרשים הם שמשתנים זה מזה והדברים הנקראים בהם נשתנים זה מזה ג"כ,
ויהיה לכל דבר ודבר שם מיוחד לו, שלא יקרא זולתו בשמו בשום פנים, וגם הוא אינו נקרא בשם חברו כלל מכל הדברים הנמצאים הנקראים בשם. כי כמו שהתייחד בעצמו מזולתו כן יתייחד לו שם שיקרא בו לבדו.
זהו הענין הראוי לומר על זה השם המפורש המופרש והמיוחד לזה הדבר הנקרא בו לבדו.
ודע שזה השם לא מצאנוהו לשום דבר בעולם כי אם לשם המיוחד לבדו.
אבל מה שיראה בקצת דברים שהוא ג"כ ככה, אינו מיוחד מפני שאין לך שם בעולם זולת השם לבד, שלא יקראו בו שני נמצאים או יותר בצד מן הצדדים:
ויש מהם שלשה כמו שנזכירם במקומם שהם מורים על היותם שמות העצם, ושלשתם דבר אחד
ונקרא הדבר ההוא המיוחד בשם המפורש,
שם ע"ב הינו שם הוי'ה במילוי יודין כזה: יוד הי ויו הי וזו בחינת פנים שלו. קיים גם שם ע"ב של שם הוי'ה בבחינת אחור כזה: י יה יהו יהו'ה.
ואמנם עוד יש לומר שהראוי לומר על זה עם מה שאמרתיו שם למעלה בענין זה הוא שהשם המופרש הוא
שמורה על גוף אחד מקובץ שלא יחלק הגוף ההוא לשנים, ויהיה שלם כבתחלה
ויורה שמו על חציו כמו שיורה על כולו או על חלק מחלקיו ויהיה החלק שוה לכל בקריאת השם ההוא. כי זה הדבר לא יהיה בדבר שמקבל חלוקה, ואם כן לא יהיה בגוף ולא גוף. ואם אינו גוף אין שם מופרש תופס בו, ואם כן לא יהיה כי אם בשם השם לבדו כשיודע עניינו על מה הוא מורה כמו שאמרתי.
מקורות קבליים מכוון לעתים הכינוי "השם המפורש" כלפי "שם בן ע"ב", שהוא שם המורכב מ-72 שמות קטנים שכל אחד בן 3 אותיות, שמורכב משלשה פסוקים סמוכים בספר שמות שכל אחד מהם בן 72 אותיות:
וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם, וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן מִפְּנֵיהֶם וַיַּעֲמֹד מֵאַחֲרֵיהֶם:
וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה, וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה:
וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם, וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה, וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם:
החלוק. המקובל. הראשון. בו. שנחלק. לב'. פסוקים.לפי עדות אני והוא במילים "אני והו" מכוונים לשלוש פסוקים אלו:
"אני": האות האמצעית שבפסוק הראשון היא "א" שבמילה "מֵאַחֲרֵיהֶם". האות האמצעית שבפסוק השני היא "נ" שבמילה " הֶעָנַן ". האות האמצעית שבפסוק השלישי היא "י" במילה "קָדִים" .
"והו": האות הראשונה של הפסוק הראשון היא "ו" שבמילה "וַיִּסַּע". האות האחרונה של הפסוק האמצעי היא "ה" שבמילה "הַלָּיְלָה". האות הראשונה של הפסוק השלישי היא " ו", "וַיֵּט" .
- ויסעמלאךהאלהיםההלךלפנימחנהישראלוילךמאחריהםויסעעמודהענןמפניהםויעמדמאחריהם:
- הלילהלכהזלאהזברקאלוהלילתאראיוךשחהוןנעהיהיולארשיהנחמןיבוםירצמהנחמןיבאביו:
- ויטמשהאתידועלהיםויולךיהוהאתהיםברוחקדיםעזהכלהלילהוישםאתהיםלחרבהויבקעוהמים:
פעולות נוספות של "אני והו":
המילה "אני", שמורכבת מצרוף האותיות האמצעיות בשלוש הפסוקים, והיא האות ה-37 בכל פסוק (כמנין 37 פעמים ששם "אלקים" כתוב בבריאת העולם ), לכן צרוף זה מתקן וממתיק את כוחות הדין בעולם.
המילה "והו", נוצרת גם מצירוף שלוש אותיות כאשר מונים - בכל אחד משלושת הפסוקים - את האות ה-49 ("ו" במילה "עַמּוּד" שבפסוק ראשון. "ה" במילה "הַלָּיְלָה" שבפסוק שני. "ו" במילה "וַיָּשֶׂם" שבפסוק שלישי), והמספר 49 רומז ל"שלמות המדות" (שבע המידות כפי שהן נכללות זו בזו, כפי שמופיעות ב"ספירת העומר") ובזה רמוזה שלמות אהבת הקב"ה לישראל .
ועוד: היות ש"אני" זה צירוף אותיות שבמספר 37, ו"והו" זה צירוף אותיות שבמספר 49, אם-כן כשמתחילים בספירה מהאות ה-37, ומסיימים באות ה- 49, מקבלים את המספר 13. כמנין "אחד", וזה "רמז לאחדות שהם שתי קצוות של מספר י"ג שהוא אחד
ואז יהיה השם המופרש מופרש מכל שם לעצמו, ויורה על דבר מופרש מזולתו.
זה החלק הקטן הוא ראשון לכל הקטנים. כתוב זה השער תחילה כשורה זה, משולש כצורה זו שהיא צורתו הראשונה ותבין ממנו סודות אלהיות וזה הוא:
וי"ס עמ"ל אכ"ה. אח"ר יה"מ וי"ס:
אל"ה ימ"ה הל"כ. עע"מ וד"ה ענ"ן:
לפ"נ ימ"ח נה"י. מפ"נ יה"ם וי"ע:
שר"א לו"י לכ"מ. מד"ם אח"ר יה"ם:
וי"ב אב"י נמ"ח. נו"ה חש"כ וי"א:
נה"מ צר"י מו"ב. רא"ת הל"י לה"ו:
ינ"מ חנ"ה יש"ר. לא"ק רב"ז הא"ל:
אל"ו יה"י הע"נ. זה"כ לה"ל יל"ה:
וי"ט מש"ה את"י. ימ"ע זה"כ לה"ל:
דו"ע לה"י מו"י. יל"ה וי"ש מא"ת:
ול"כ יה"ו הא"ת. הי"מ לח"ר בה"ו:
הי"מ בר"ו חק"ד. יב"ק עו"ה מי"ם:
הנה נשלמה זה הדרך הראשונה של השם במערכתו, הישרה והיא המערכה הראשונה המקובלת,
וממנה המערכה השניית ומן השניית השלישית,
עד הפוך כל מערכותיו המשולשות, היוצאות זה מזה כל ג' כמו שתאמר שהתחיל וי"ס עמ"ל אכ"ה אל"ה,
וכולם תוליכם כן עד הסוף קבלנו בדרכיו כי אם שלש צורות נערכות השמים הן אלו הנזכרות שהן ראשיות במערכות השלש ולמערכות הרבוע,
וסודם בראשית שלש"ה, ארבעה שלשה בדמות שלשה (ספר יצירה פ"ד מ"א) ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת':
אך יש דרך למי שצורה להזכיר זה השם הנכבד שיזכירוהו בקדושה ובטהרה והוא שיזכירוהו,
וה"ו יל"י סי"ט מה"ש לל"ה אכ"א:
על"ם הז"י אל"ד כה"ת יז"ל מב"ה:
לא"ו הה"ע לא"ו הר"י הק"ם נל"ך:
כל"י לו"ו פה"ל יי"י מל"ה חה"ו:
נת"ה הא"א יר"ת רי"י או"מ לכ"ב:
שא"ה יח"ו לה"ח וש"ר אנ"י הע"מ:
כו"ק מנ"ד הה"ה רה"ע יי"ז סא"ל:
מי"כ וו"ל יל"ה ער"י עש"ל מי"ה:
וה"ו דנ"י הח"ש נג"א ני"ת מב"ה:
עמ"מ נמ"מ יי"ל פו"י ומ"ב יה"ה:
הר"ח מצ"ר דמ"ב ענ"ו מח"י רא"ה:
מנ"ק אי"ע חב"ו יב"מ הי"י מו"מ:
יש לך לדעת שאין קץ לחכמת השם הנכבד ההוא,
אלא שיש לו דרכים רבים נפלאים וזה אחת מהם,
עוד אחר הנזכרות והיא יוצאת מגלגול:
וה"ו הז"י לא"ו וה"ו נמ"מ דמ"ב:
מה"ש יז"ל נל"ך נג"א ומ"ב רא"ה:
נת"ה יח"ו הה"ה יל"י אל"ד כל"י:
רי"י אנ"י סא"ל לל"ה מב"ה יי"י:
הא"א לה"ח מי"כ סי"ט לא"ו לו"ו:
או"מ חע"מ ער"י אכ"א הר"י מל"ה:
דנ"י יי"ל מנ"ק יר"ת כו"ק וו"ל:
ני"ת יה"ה יב"מ לכ"ב רה"ע עש"ל:
הח"ש הר"ח אי"ע שא"ה מנ"ד יל"ה:
מב"ה עג"ו הי"י וש"ר יי"ז מי"ה:
על"ם הה"ע פה"ל עמ"מ מצ"ר חב"ו:
כה"ת הק"מ חה"ו פו"י מח"י מו"מ:
[הרי לך] שלש שלש מצורפים ט' אותיות לכל צרוף והיא הדרך שסימן צרופה שם א' ושם ט' ושם י"ז,
ורמזו [בפסוק שנאמר] ויאמר אני אעביר כל טוב"י על פניך (שמות לג, ט),
וכן עד סופו בסימן א' ט' י"ז מתגלגל והוא מן ט' לט' וזהו היוצא מגלגולו הראשון (המרוב"ל) [המרובע]:
הא"ל וה"ז יו"ו לה"ז יל"ך שמ"נ:
כל"ל יל"י אד"י לל"ב יי"ה מי"ה:
וט"ל ול"י אס"ו המ"ל אב"י רא"ה:
הנ"ח תה"י הו"ה אג"י אס"י רל"י:
כח"י הא"ה מל"א אח"ר עמ"י עש"ו:
כת"ר וו"ק ול"י כל"ב על"ע שר"ה:
הג"א הל"ש די"מ הש"ר ימ"ז יו"י:
ומ"נ הו"ב דמ"מ אר"נ מנ"ב וא"ה:
די"נ מנ"י קל"י תב"י ני"ה מי"ה:
אח"ה עה"ח רי"ש נו"ב עי"ה מי"ה:
עצ"ם מב"ר וח"מ ממ"ח יו"מ פי"ו:
הנה זהו השם המצורף היוצא מן הראשון זה הדרך תוכל גם אתה לעיין בשם הנכבד הזה ותוציא ממנו גלגולים כרצונך עד אין קץ, רק ראוי לך שתשמור מערכותיו תמיד בכל מה שתגלגלוהו
ואמנם צריך אני להודיעך בו כללים ראשונים, כדי שיהיו לך כמפתח לפתוח בו שערי בינה שהם חמשים, עם כ"ב אותיות, והוא שצריך שתדע כי זה השם המשולש, יצא מכח המשולש, והוא שם בן י"ב אותיות וזה היא צורת הוצאתו:
י' י"ה יה"ו יהו"ה:
י' י"ה יה"ו יהו"ה:
י' י"ה יה"ו יהו"ה:
כ"י מ"ה ס"ג ע"ח:[רי"ו]:
ועליהם תבנה כאשר [אתה] רואה, כי כל שם מורה סוד מופלא, והוא שמם שמספרם:
הי"ה הו"ה ויהי"ה:
הי"ה הו"ה ויהי"ה:
הי"ה הו"ה ויהי"ה:
אדריך שכלך אל מערכתו זאת המעולה, ועיין בה מאד וגלגלה וגלגלה גלגול משולש כזה:
הא לך זה השם הקדוש:
וה"ו הי"ה ומ"ו. מה"נ הל"נ שי"א:
יל"ד לש"נ יע"י. לל"נ לו"י הו"ת:
סי"ה יר"ח טע"ש. אכ"מ כי"ב אמ"ה:
על"ע לא"מ מס"מ. כה"פ הה"ו תה"י:
הז"נ זי"מ יי"מ. יד"ו זנ"מ למ"ב:
אע"י לה"י דר"ל. מק"י בו"ה הכ"ה:
למ"ה אע"ר וח"ח. הח"ע רה"נ יל"ו:
הי"מ הנ"צ עא"ר. הו"מ קח"ח מי"י:
לר"ד אש"מ וו"ב. נה"ר לא"א כש"ה:
כב"מ לכ"נ יל"ק. ית"י יר"ב יי"מ:
למ"א וו"י וא"ע. מא"ה לא"י הה"י:
פי"ח הי"ב לר"ו. חה"מ הת"ו ונ"מ:
מצורף במערכה דומה למערכת ויסע כולה, ואולם זאת המערכה יוצאת מן השם הראשון לפנים הולך ונוסע ישר שהוא שם, והוא התחלת השם: השני הולך ונוסע הפוך, שהוא שם מי"ה שהוא סוף מ"ח שמות, שכנגד מ"ח צורות הגלגל אשר התלי מתהפך בו מראשו לזנבו, כי ראשו הולך ישר שהוא סוד תני"ן הכולל סוד תשר"י עם ניסן בחדשים
ועוד יבואו בראש השם שנים יחד בשלוש תיבות, ואמנם הצרוף הנזכר צריך יצרפו שהנה שם אלהים הוא סוף בן ע"ב שהוא מו"ם ע"כ צריך גם כן לחלק את שלשתם בצורה זו:
יהוה כ"ו:
אדני ס"ה:
אלהים פ"ו:
אמנם מה שראינו כתוב בקצת ספרי החכמים הנזכרים ז"ל בענין הפלגת השמות,
הוא שבידיעת אמתתם יתעלה היודעם עלוי רב ומופלא מכל בני דורו בתורה ובחכמה ובנבואה.
שהם הדברים שהשם בחר בהם יותר מכל מה שבעולם הנפש, ועל כן נתנם ביד הנפש בכח. ובצאתה מן הכח אל הפועל תפעל בזולתה ותחדש נפשות ותהיה הידיעה ההיא סבה להציל נפשות רבות מיד שאול, ותביאם הידיעה לעולם הבא חיים, ויחיו חיי עד כחיי השם שדבקו בו יתע'. ועל כיוצא בזה נאמרו "ואתם הדבקים ביי אלהיכם חיים כלכם היום". ואשר בא מזה בספר הבהיר הוא זה על ע"ב שמות.
אלה הם ע"ב שמות היוצאים ומתחלקים לג' חלקים כ"ד לכל חלק, ועל כל כ"ד שר גבוה עליהם, ועל כל חלק יש לו רוחות ארבעה לשמור מזרח ומערב צפון ודרום ומתחלקים ששה לכל רוח, נמצאו לארבעה רוחות ארבעה ועשרים צורות
וכן לשני וכן לשלישי, וכולם חתומים ביי אלהי ישראל אלהים חיים אל שדי רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו יהו"ה, ברוך שם כבוד וכו'.
ישב ר' אהילאי ודרש מאי דכתיב יהוה מלך יהוה מלך יהוה ימלוך [לעולם ועד], אלא זהו שם המפורש שניתן בו רשות לצרף ולהזכיר, דכתיב "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו' כ"ז),
והוא שם בן שתים עשרה [אותיות] בשם שבברכת כהנים יברכך יי וגו' שהם שלשה והם שתים עשרה
וזהו סוד השלשה שמות:
י הוה י הוה י הוה: פירוש הסבה העשירית היא תמיד נשאית והיא האצילות האחרונה המתחייבת מן הסבה הראשונה הנפרדת. וגם היא אצילות נבדלת והשגחתה ופעלתה עד העשירית אשר ממנה כל נמצא הוה. כלומר המציאה וחדשה והתמיד חדושה ומציאותה בצלמה וכדמותה. ודע כי הראשונה מוחלמת והשנית מושרקת והשלישית מוחרקת, להודיע שהראשונה המעלה העליונה והשנית בשנית והשלישית בשלישית.
כי שם בן י"ב הוא שלשה שמות בעצמם,
ושם בן מ"ב הוא במספר שני שמות הקדש שהם החות"ם יה"ו יה"ו עולים מ"ב. (אהו"י)
ושם בן כ"ב הוא במספר ד' אותיות ההעלמה א'ה'ו'י', שהם חמר לתיבת השם שמהם הורכבה.
ועם היותו חמר ראשון לשם השם הוא כבר ידוע שמספרו כמספר כ"ב אותיות בכלל, שהם חמר שבעים לשונות.
נמצא שאלו הד' אותיות הם שנזדככו מכל חמר הלשונות. ועל כן היו ראוים להיותם אחר המזגם ש"ם לש"ם הש"ם, כלומר ליהו"ה.
ושם בן מ"ח אותיות הוא שם בן י"ב תיבות, והוא השם המצורף עם ד' תיבותיו בכל צירופיו.
ושם בן ע"ב במספר יו"ד ה"י וי"ו ה"י. והנה ח' שמות מספרם ר"ח, חברם והנה רי"ו במספר כל אותיותיו. ועוד על דרך התוספת הפך מדרך שברירי ברירי רירי ריי, שכך נזכר אבל כשנכתב נכתב כך שברירי ברירי רירי ירי רי. והוא כלו על דרך החסרון ואמנם השם דרכיו שלשה כדמות צורת או"ר היר"ח שסודו נפ"ש. והם ש'ווי מ'גרעת ת'וספת, שווי הוא יהו"ה, מגרעת משני צדדים יהוה הוה וה ה, יהוה יהו יה י, הנה כלם ה"א שמות הקדש שלמים יעידו במספרם שהשם 'אינ"ו גו"ף ול"א כ"ח בגו"ף', ומציאותו היא 'המצויי"ה העיונ"ה' אשר בעבורה 'כ"ל ק"ו עיוני"י' וכולם 'קנ"ו עולמ"י' ובם נפלאות רבות. ותוספתו משני צדדים גם כן [י] יה יהו יהוה, ה וה הוה יהוה. והנה התוספת והמגרעת שוים בארבעה הצדדים ואע"פ שהם הפכיים כמהלך שני המאורות הגדולים, והיו השמות א"ד שנמצאו שלמים. והשמות שקבלו תוספת ומגרעת היו ז' שמות, חברם ויעלו ז"ה. שהם 'שבעה חמשה' בדמות 'השעה שבמח' שהוא 'מעשה החשב' 'מעשה יצירה' כלומר מעשה בראשית. והסוד סל"ם יעק"ב (ז"ה פעמים הוי"ה), ועל זה רמז בו רמז זה ואמר אין ז"ה כי אם בית אלהים וז"ה שע"ר השמי"ם הו"א ש"ם המפור"ש. ושני השמות הם השווים לשני הצדדים, ונשארו עשרה כנגד עשר ספירות שהם חמש כנגד חמש. וסוד בראשית הנעלם מערבות בנקוד השמות בנקודות השם לקבל השמות במניין הספירות. וכאלה רבים ואין קץ, כולם מעידים על סוד הקץ. כלומר שכל אלה הגלגולים יורונו אמתת תכליתנו וקצנו וסופנו עד שנשיג מראשית ואחרית, כי טוב אחרית דבר מראשיתו כמו שרמז שלמה באמרו על זה "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל הא דם והחי יתן אל לבו" (קהלת ז' ב'). ורבים כדברים האלה בדברי הנביאים והחכמה והפילוסופים כלם. וכלם מורים שראוי להמשך תמיד אחר התכלית כמו שממשיכים אותנו אליה הטבעים והכחות והתנועות והזמנים, כמו שאנו מרגישים זה כולו מיום הלידה עד יום המות. ולא ידבק בחיים כי אם החי כמו שאמר והחי יתן אל לבו, כלומר ישים אל לבו ענין סופו ויכיר כי סופו למות. ויפעל פעולות מביאות לידי חיי הנפש שבה אפשרות לחיות לעד. וכשיודיעוהו כי הדרך הקרובה המביאה בקלות לידי אותם החיים הנצחיים היא ידיעת שם המפורש
דע שענין הבדל לפי דרך ההגיון מורה על שלשה עניינים ואלה הם. הבדל כולל, והבדל מייחד, [והבדל המייחד] מן המייחד
ובכלל כל מה שיתחלפו בו העצמים או יתחלפו ענייני העצם האחד נקרא מבדיל כולל. והמבדיל המייחד הוא מה שהתחלף בו הדבר לזולתו במקרה בלתי נפרד כמו התבלול בעין ורושם הנגע בלוע. וההבדל שהוא מייחד מן המייחד הוא כשיהיה החלוף בהבדל מחדש המין בהתחלפות האדם לזולתו מבעלי חיים בדיבר. כי הדיבר הוא ההבדל אשר חידש מין האדם, ובכלל כל הבדל הוא יחדש לדבר אשר ימצא בו חילוף אלא שההבדל הכולל וההבדל המייחד לא יחדשו נמצא אחד. ואמנם ההבדל האמתי והוא מיחד מן המייחד הוא מחדש נמצא אחר.
טבלת 72 השמות
זה השם המפורש שם ע"ב יוצא מן הפסוק ויסע ישר ומן פסוק ויבא הפוך ומן פסוק ויט ישר וסימנך יה"י אור וסודו אור בגימ' העולם כולו:
- וזהו צירופו הראשון מג' פסוקים ויסע, ויבא, ויט, ר"ת מן השמות הוא ישר מן ויסע. אמצע אמצע אותיות מהשמות הוא הפוך מן ויבא סופי תיבות מהשמות הוא ישר מן ויבא ויט וזהו הנה לך זה השם המפורש כתוב מפורש ומצורף כראוי והוא הצירוף הראשון וממנו יוצא בד' זוויותיו שם המתחיל מדתו ואחריו מהוה ואחריו המין ומגלגוליו יוצאים מפלאות תמים דעים. והיודע לגלגלו (כשעה) כשורה על כל הפנים רוח הקודש לובשתו או שפע חכמה נשפע עליו להורות לשכלו אמיתות המציאות (פתאום). אבל צריך שיהיה המגלגל חכם ומבין מדעתו ומפני שאם מוסרים לו ראשי תיבות פרקים מן השמים שיבין הוא סוף הכוונה וירגיש במעט רמז כי טבע האדם שמבין מה שישכילהו במשלים ובשיתוף שמות ובצירוף אותיות בנוטריקון ובגימטריאות כולה:
- וזהו הצירוף היוצא מארבע זויות, הוא נ"ד שמות:
- א. מדתו יוצא מם' של מומ ד' של דמב ת' של כהת ו' של והו:
- ב. מהוה יוצא מם של דמב ה' של כהת ו' של מום הא של והו:
- ד. המין יוצא הא של הזי מם של הקם יוד של מחי נון של נמם:
- ה. מחזק יוצא מם של נמם ח' של מחי ז' של הזי ק' של הקם:
- ו. המים יוצא הא של הקם מם של מחי יוד של הזי מם של נמם:
- ג. בכמו יוצא ב' של דמב כ' של כהת מם של מום ו' של והו:
- ז. איים יוצא א' של ארא יוד של ילי יוד של היי מ' של מנק:
- ח. ילוו יוצא יוד של פוי למד של לאו ו' של והו ו' של חהו:
- ט. אהוה יוצא א' של לאו ה' של חהו ו' של פוי ה' של והו:
- י. וחפו יוצא ו של לאו ח' של חהו פ' של פוי ו' של והו:
- כו. וחיי יוצא ו' של לוו ח' של החש יוד של נית י' של והו:
- כא. לעטי יוצא למד של ללה עין של איע טית של סיט יוד של יבמ:
- כד. ימחו יוצא יוד של יהה מ' של מבה ח' של הרח ו' של לאו:
- כז. שנוי יוצא ש' של החש נ' של נית ו' של לוו יוד של ייי:
- לא. מהלב יוצא מ' של מיכ ה' של האא למד של עשל ב' של לכב:
- לב. שכרו יוצא ש' של עשל כ' של לכב ריש של ירת ו' של וול:
- לה. אורי יוצא א' של האא ו' של אומ ריש של ערי יוד של מיכ:
- לג. אעלב יוצא א' של האא ע' של עשל למד של לכד כ' של מיכ:
- לד. יומי יוצא יוד של ערי ו' של וול מם של אום יוד של ירת:
- לו. אתעל יוצא א' של אומ ת' של ירת עין של ערי למד של וול:
- יג. אייו יוצא א' של אלד יוד של ייל יוד של הרי ו' של ענו:
- יא. כלני יוצא כ' של אכא למד של ילי נון של מנק יוד של היי:
- יד. לנרי יוצא למד של אלד נון של ענו ריש של הרי יוד של ייל:
- טז. הכדה יוצא הא של מלה כ' של כלי דלת של דני ה' של מבה:
- טז. ללבן יוצא למד של כלי למד של מלה בית של מבה נון של דני:
- יב. הקיא יוצא הא של היי ק' של מנק יוד של ילי א' של אכא:
- טו. לדעה יוצא למד של ייל דלת של אלד עין של ענו ה' של הרי:
- יח. מימי יוצא מם של מלה יוד של דני מם של מבה יוד של כלי:
- כח. הנהר יוצא ה' של מיה נון של נתה ה' של ההה ריש של ושר:
- כט. ישתה יוצא יוד של מיה שין של ושר ת' של נתה הא של ההה:
- יט. מסאה יוצא מ' של יבמ ס' של סיט א' של איע ה' של ללה:
- ל. מהוה יוצא מ' של מיה ה' של נתה ו' של ושר ה' של ההה:
- כ. יבלי יוצא י' של איע ב' של יבמ ל' של ללה י' של סיט:
- כב. ההלה יוצא ה' של מבה ה' של יהה ל' של לאו ה' של הרח:
- כג. הבאר יוצא ה' של יהה ב' של מבה א' של לאו ר' של הרח:
- כה. התלי יוצא ה' של החש ת' של נית ל' של לוו י' של ייי:
- מט. ואדע יוצא ו' של כוק א' של אני ד' של מנד ע' של חעמ:
- לז. שישע יוצא ש' של שאה י' של ריי ש' של מהש ע' של עלמ:
- מ. החיל יוצא ה' של ראה ח' של חבו י' של ילה ל' של סאל:
- מו. אפעכ יוצא א' של ננא פ' של פהל ע' של עממ כ' של נלכ:
- מג. מהלב יוצא מ' של מצר ה' של ההע ל' של יזל ב' של ומב:
- לח. אלהי יוצא א' של שאה ל' של עלם ה' של מהש י' של ריי:
- מז. נאלם יוצא נ' של ננא א' של סאל ל' של ילה מ' של עממ:
- מא. הלזה יוצא ה' של פהל ל' של נלכ ז' של יזל ה' של ההע:
- מד. מצבא יוצא מ' של ומב צ' של מצר ב' של חבו א' של ראה:
- לט. מרום יוצא מ' של עלם ר' של ראה ו' של חבו מ' של מהש:
- מה. רמנו יוצא ר' של מצר מ' של עממ נ' של ננא ו' של ומב:
- מח. לעין יוצא ל' של פהל ע' של ההע י' של יזל ן' של נלכ:
- מב. הסהר יוצא ה' של שאה סמך של סאל ה' של ילה ריש של ריי:
- נ. מעכל יוצא מ' של חעמ ע' של רהע כ' של כוק ל' של להח:
- נב. חנקן יוצא ח' של חעמ נ' של אני ק' של כוק נ' של מנד:
- נג. החיה יוצא ה' של רהמ ח' של יחו י' של ייז ה' של להח:
- נא. חמרי יוצא ח' של להח מ' של מנד ר' של רהמ י' של אני:
- נד. זיוי יוצא ז' של ייז י' של ייז ו' של יחו י' של יחו: