ביאור:סנפיר וקשקשת כמשל למסורת ולחדשנות

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

"את זה תאכלו מכל אשר במים: כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים..."

הגמרא (חולין סו ב) מציינת שאם יש קשקשת - ברור שיש סנפיר, כלומר אין בעולם דג עם קשקשת וללא סנפיר. וכן נפסק להלכה יו"ד פג,ג).

שואלת הגמרא: למה נכתב בתורה סנפיר? ועונה (תירוץ שנדחה): "יגדיל תורה ויאדיר".

הקשקשת מסמלת את השמרנות, הנאמנות למסורת.

הסנפיר המשמש את הדג להתקדם במים, מסמל את החדשנות.

יש עלינו מצוה להגדיל תורה ולהאדירה, אבל אי אפשר ללא הקשקשת.

איך יתכן לחדש אם אנו צריכים כל העת לבדוק שאנו לא סוטים מהמסורת?

אדם צריך לבדוק את עצמו אם הוא בטוח במה שהוא חושב (ולא רק מנסה בכך לחדש), ואם כן, יפרסם. מקסימום, אם זה קיצוני מידי זה יתאזן על ידי האחרים ובסוף תהיה התקדמות חיובית.

השילוב בין הסנפיר לקשקשת התבטא בכך שהאחרונים אמנם חלקו על הראשונים (ואפ' אמוראים על תנאים), אך הם לא אמרו במפורש שהם חולקים, אלא דחקו את הפשט.

כך נשארה ההערכה למסורת, החידושים הם לא מופלגים מדי, אך עדיין ישנה התקדמות.

מקורות

• שיחה של הרב ויצמן, רותם, תשנ"ח