ביאור:סחר צור

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זהו מאמר דמיוני; אין לקחת אותו ברצינות!

ביחזקאל כז נמצאת רשימה של כל הארצות שסחרו עם צור, ומה כל ארץ הביאה לה. קשה מאד לזכור את כל הרשימה, אך כדאי לפחות לזכור את רשימת ה’"מצרכים" שהגיעו מארץ ישראל. מה היא?

[תשובה: " "חטי מנית, שמן, דבש, צרי, פנג" " : יחזקאל כז יז].

איך אפשר לזכור את הרשימה הזו בקלות? אין לי סימן הגיוני, אבל מצאתי סימן דמיוני .

נדמיין שאנו אופים "עוגה בסגנון ארצישראלי". החומר החשוב ביותר בעוגה הוא קמח. אך לצערנו אין לנו קמח, ולכן נצטרך לטחון קמח, ולשם כך נקח חטים, ולא סתם חטים אלא " "חטי מנית" " (חטים משובחות). לאחר שהשגנו קמח, צריך ליצור ממנו בצק, ולשם כך צריך חומר נוזלי. היינו יכולים להשתמש במים, אולם אז היינו מקבלים דבק. לכן נשתמש בחומר משובח יותר – " "שמן" " . עכשיו יש לנו בצק, אבל הוא לא מתוק. כדי להמתיק אותו נוסיף לו " "דבש" " . אנו רוצים שלעוגה שלנו יהיה גם ריח טוב, ולכן נוסיף לה " "צרי" " (בושם). כעת הבצק מוכן, וצריך רק להכניס אותו לתנור. אולם יש לסגור את דלת התנור מהר, בבת אחת, כדי שהעוגה לא תספיק לברוח. כשסוגרים את הדלת המתכתית של התנור בבת אחת היא משמיעה צליל שדומה ל" " "פנג" " !". לסיכום, הנה המתכון השלם לעוגה ארצישראלית:

"מכינים קמח מ " "חטי מנית" " . מוסיפים לו " "שמן" " כדי שיווצר בצק. מוסיפים " "דבש" " כדי שיהיה מתוק, ו " "צרי" " כדי שיהיה ריח טוב, ואז סוגרים את דלת התנור בקול ' " "פנג" " ', ולאחר מספר דקות העוגה מוכנה! בתאבון!"

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 0 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-01-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/yxzqel/sxr_cor