ביאור:נצח ישראל נ
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בימות המשיח לא יהיה רק שינוי מדיני, אלא שינוי אישיותי בטבעם של האנשים, ובפעולת הטבע.
בפרק זה מתמודד המהר"ל עם השיטה שגורסת כי בימות המשיח העולם כמנהגו ינהג, ורק ישראל ישתחררו מהשיעבוד למלכויות ותהיה להם מלכות משל עצמם. לתפיסתו של המהר"ל כפי שסוכמה בפרק הקודם, השינוי יהיה בכל. לא מדובר באיזה שינוי מדיני בלבד אלא במשהו נרחב, אוניברסלי וכללי שיבוא מעצמותו של האל.
לכן, לפי תפיסתו של המהר"ל, אפילו לשיטתו של הרמב"ם שסובר שאין בין ימות המשיח לעולם הזה אלא שיעבוד מלכויות בלבד, בתקופת ימות המשיח, העולם יהפוך למקום רוחני, יצר הרע יסולק מהאדם, ובני האדם יהפכו להיות צדיקים, ויעבדו את האל. ולכן הארץ תשתחרר מקללת אדם הראשון, שחטאו הוא שגרם לה לקללה, דלדול וחוסר פוריות, והארץ תוכל למצות את הפוטנציאל שגלום בה, ולהצמיח תנובה יוצאת מגדר הרגיל.
המהר"ל מביא את המדרש שקובע שבימות המשיח, הארץ והעצים יתנו פירות ביום שבו נזרעו. טעם העץ יהיה כטעם הפירות, ואף אילנות סרק יתנו פירות. בהמשך הוא מביא אימרה מהתלמוד שלעתיד לבוא אישה תלד בכל יום, העצים יתנו פירות בכל יום, וארץ ישראל תוציא תוציא לחמניות מתוקות ובגדי משי.
אמנם נראה לו להסתפק בכך שאישה באמת תוכל ללדת בכל יום, והארץ תוכל להצמיח דברים מוכנים, וכאן הוא עובר לפירוש אלגורי, שנמצא בכמה מקומות מכתביו, כאשר ישנן אימרות של חז"ל שלא מתיישבות עם ההגיון הרגיל. ולכן הוא מפרש שאף שהדבר לא יתכן מצד הטבע והגבלות הפיסיקה, הדבר נכון מצד צורתו והפוטנציאל הגלום בו. יש לאישה כוחות חיות כאלו ויש לארץ ישראל כוחות צמיחה כאלו מצד צורתם הפנימית, והם היו יכולים לתת כאלו תוצאות, אילולי המגבלות של החומר.
כך למשל הוא מביא משל של אדם גיבור שנסגר בבית, והוא שואל האם מפני שהוא נסגר בבית הוא כבר איננו מוגדר כגיבור? ולכן הוא אומר לצורה יש את התכונות שלה, ולחומר יש את התכונות שלו, ולעיתים החכמים מדברים מצד מעלת הצורה הטהורה ולא מתייחסים למגבלות שהטבע מציב.
המהר"ל ממשיך מגמה של התיחסות לימות המשיח ולגאולה העתידה כאל דבר מופלא. ניכרת גם התייחסותו האופטימית אל העולם בכללותו. עולם שיש בו פוטנציאל רב מאוד, שרק מחכה וממתין לכך שהוא יוכל לצאת אל הפועל, ולממש את כוחות החיים הגנוזים בקרבו.