ביאור:נישואין וגירושין בתורה ובתלמוד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מאמר זה מתבסס על שיעורים של פרופסור קירשנבאום מהמרכז הבינתחומי, והוא הוקלד ע"י תלמיד החפץ בעילום שמו ונתרם על-ידו ל"אתר הניווט בתנך". מותר להעתיק את המאמר בתנאי שהערה זו נמצאת בראש כל עותק.

דברים כד' א' - ד' - "ייקח איש אישה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו……. נותן לך נחלה".

הפרשה עוסקת באדם המחזיר גרושתו אחרי שהיא נישאה לאחר.

כשאדם לוקח לו אישה ומוצא בה פגם רציני המהווה עילה לגירושין, הוא כותב לה גט ונותן בידה ומשלח אותה מביתו. לאחר מכן היא מתחתנת עם איש שני וגם האיש השני שונא אותה, וגם הוא מגרש אותה, בעלה הראשון לא יכול לקחת אותה שוב לאישה "כי תועבה היא ולא תחטיא את הארץ". מדוע שלא ייקח אותה לאישה בשנית?

הרמב"ן - התורה מצדדת ב"לא תנאף" במוסד הנישואים. (קיימות חמש עשרה גישות נוספות לשאלה זו).

במשפט המוסלמי אם אדם מגרש אישה הוא לא יכול לקחת אותה חזרה אלא אם כן נישאה לשני והוא גירש אותה. במשפט המוסלמי ניתן לגרש אישה בקלות - יש לומר שלוש פעמים "צאי", וכדי לבלום את הכוח הזה של גירושין קלים, נאמר לבעל שהוא לא יוכל להתחרט ולהתחתן אתה שוב, אלא אם כן התחתנה לשני והתגרשה ממנו. זו ההלכה המוסלמית.

במשפט העברי ההלכה היא כי אסור להחזיר את הגרושה לאחר שנישאה לאחר והתגרשה ממנו.

שאלת היסטוריונים ואנשי המקרא: מדוע אין הרחבה בפסוקים כיצד מתחתנים או מתגרשים, מדוע ישנה לאקונה בחוק?

הציבור אשר אליו נאמרו הדברים האלה ידעו איך להתחתן ולכן אין הרחבה על הנושא, הייתה תורה שבעל פה כשמשה כתב את התורה, כל אחד ידע איך להתחתן, היה מסורות מתקופת האבות, ידעו שלוקחים טבעת ונותנים לאישה ושאם היא קטינה לא יכולים להתחתן אתה. הייתה מסורת ושיטה משפטית חיה כמו בכל העמים העתיקים ושבטים בכל מיני מקומות, ולכן הפרשנות לא חייבת להיות חדשה אלא פרשנות שהייתה הפרשנות שהייתה ידועה. הפרשנות היא עתיקה מאוד.

ישנה מסכת שלמה בתלמוד העוסקת בנישואין הנקראת מסכת קידושין, וישנה מסכת העוסקת בגירושין הנקראת גיטין.

נשאלת השאלה מהן העילות לגירושין:

בית שמאי אומרים - " "לא יגרש אדם את אשתו, אלא אם כן מצא בה ערוות דבר" ", שנאמר "כי מצא בה ערוות דבר" . "ערוות דבר" - עניני מוסר, פריצות. צריך להיות פגם לפריצות.

בית הלל אומרים - " "אפילו הקדיחה תבשילו" " - כלומר, אפילו אם שרפה תבשילו, ארוחתו. פגם בניהול הבית. "ערוות דבר" זה כינוי סמלי לעילה רצינית.

רבי עקיבא אומר - " "אפילו מצא אחרת נאה מימנה" " - כלומר "והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערוות דבר" רבי עקיבא מפרש את המילה "כי" כ"או", או שלא תמצא חן בעיניו סתם או שמצא בה ערוות דבר. בית הלל ושמאי מפרשים את המילה "כי" כנימוק, הנימוק לכך שלא מצא חן בעיניו, היא צריכה להיות בעלת פגם רציני.

בית שמאי מגן על האישה - אין עילה אלא ממש פריצות. אישה גרושה בבית שמאי היא "גמורה", אף אחד לא ייקח אותה. גם אצל בית הלל לאישה גרושה יהיה קשה להתחתן שנית. אצל רבי עקיבא, אישה גרושה היא בסדר ויש לה אפשרות להתחתן שוב.

ישנה מחלוקת תנאים על עילות גירושין :

ההלכה היא בדרך כלל בית הלל, אבל כאן ההלכה היא כבית שמאי. הפרשנות המוסמכת ל"ערוות דבר" היא עילה רצינית ביותר.

זו אינה פרשנות של משה, זו אינה פרשנות מקובלת , שאם הייתה כזאת, לא הייתה מחלוקת. זו פרשנות מוסמכת - פרשנים היו חלוקים ביניהם ולאחר דיון ביניהם נוצרה הפרשנות הנ"ל ולכן היא מוסמכת.

פרשנות מוסמכת - בהתפתחות השיטה המשפטית התעוררו בעיות חדשות ובאו לפתרון בפרשנות מסוימת. בפרשנות מקובלת אין מחלוקת; פרשנות מוסמכת הוא פרי עיון, פרי מחלוקת.

מקורות

על-פי מאמר של דוד קיוויתי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-23.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-24-0104