ביאור:מתי למסור את הנפש להריגה כדי שלא לעבור עבירות
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
חובת האדם לשמור על חייו נאמרה כבר לבני נוח - "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (וחז"ל למדו אותה, על-דרך הדרש, גם מפסוקים אחרים - "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", "רק הישמר לך ושמור נפשך מאד")
אך מה צריך לעשות, כאשר אומרים לאדם "או שתעבור על מצוה - או שנהרוג אותך?".
בתורה יש שני פסוקים, שניתן להסיק מהם מסקנות סותרות בנושא זה:
- (דברים ו ה): "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" - מכאן, שהאדם צריך להיות מוכן למסור את נפשו כדי שלא לבגוד בה' (ראו בכל נפשך )
- (ויקרא יח ה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם אֲנִי ה'"- מכאן, שהאדם צריך לקיים את המצוות רק כאשר הוא יכול גם לחיות; אם הוא לא יכול לקיים את המצוות ולחיות, הוא פטור!
חכמי ישראל הסיקו מסקנות שונות משני הפסוקים האלה:
- א. לדעת ר' ישמעאל ( סנהדרין עד. ) , הפסוק הראשון מתייחס רק לאיסור "חילול שם ה'" , שהוא הניגוד הגמור לאהבת ה'. לכן, אם הגויים אומרים לאדם מישראל לעבור עבירה בהפגנתיות ובהתרסה נגד ה' ונגד התורה (בפרהסיא, או בשעת השמד) - הוא צריך ליהרג ולא לעבור, כדי שלא לעזור להם לחלל את שם ה'. אך בשאר המקרים עליו לעבור ולא ליהרג, אפילו על איסור עבודה זרה.
- ב. לדעת שאר חכמי ישראל ( שם ) , הפסוק הראשון מתייחס גם לאיסור חילול שם ה', וגם לאיסור "עבודה זרה" , שגם הוא עומד בניגוד גמור לאהבת ה'. לכן, אם הגויים אומרים לאדם מישראל לעבוד עבודה זרה, גם אם זה נעשה בסתר ואין בכל חילול ה' - עליו ליהרג ולא לעבור (וכך פסק רמב"ם, הלכות יסודי התורה ה ; ראו קידוש השם )
בכל שאר העבירות, יש להתייחס רק לפסוק השני - "וחי בהם" - כלומר, יש לקיים את המצוות רק אם אפשר לקיים אותן וגם להמשיך לחיות (ראו דיונים בנושא: מתי מותר לאדם להרוג את עצ מו (להתאבד) כדי שלא לחטוא? , האם מותר לעשות איסור כדי להציל את עצמי? , הרקע ההסטורי להתכנסות שבה קבעו חז"ל את דיני "ייהרג ואל יעבור" ).
אך יש מקרים שבהם בכל מקרה אי-אפשר לקיים פסוק זה:
- ג. באיסור "רצח" : כאשר גויים אומרים לאדם "רצח את חברך או שתיהרג"; במקרה זה, בכל מקרה מישהו ימות, ולכן אי אפשר לקיים את המצוה "וחי בהם", ואיסור "לא תרצח" נשאר בתוקפו (ראו איזה דם אדום יותר? , האם מותר להרוג מעטים כדי להציל רבים? , שני אנשים במדבר בלי מים , הריגת אדם אחד כדי לגלות תרופה לסרטן ).
- ד. באיסור "אונס שיש בו גילוי עריות" : בפרשת האונס של נערה מאורשה נאמר (דברים כב כה-כז): "וְאִם-בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ, אֶת-הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְהֶחֱזִיק-בָּהּ הָאִישׁ, וְשָׁכַב עִמָּהּ: וּמֵת, הָאִישׁ אֲשֶׁר-שָׁכַב עִמָּהּ--לְבַדּוֹ. וְלַנַּעֲרָ לֹא-תַעֲשֶׂה דָבָר, אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת: כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ, וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ--כֵּן, הַדָּבָר הַזֶּה . כִּי בַשָּׂדֶה, מְצָאָהּ; צָעֲקָה, הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְאֵין מוֹשִׁיעַ, לָהּ". מפסוקים אלה ניתן ללמוד, שאונס של נערה מאורשׂה הוא חמור כמו רצח; וחז"ל למדו מהפסוקים (בספרי, וכן בתלמוד בבלי סנהדרין עד.), שכך גם לגבי כל אונס שיש בו גילוי עריות, כלומר שיש בו עונש מוות או כרת (כאשר האישה נשואה לאחר, קרובת משפחה של האנס, או שהיא נידה - כלומר ברוב המקרים), כי באונס כזה יש קלון ופגם גדול לנאנסת, ואלה גרועים כמעט כמו מוות.
- המסקנה: כמו שאסור לאדם לרצוח כדי להציל את עצמו, כך אסור לו לאנוס כדי להציל את עצמו, ולכן האיסור נשאר בתוקפו. לפי זה, דין "ייהרג ואל יעבור" בגילוי עריות אינו נובע מחומרתם של איסורי העריות (ישנם איסורים חמורים יותר), אלא מהנזק שהם גורמים לנאנסת, שהוא חמור כמעט כמו מוות (ראו מסקנות מעשיות מהבחנה זו ).
ראו:
מקורות עריכה
על-פי מאמר של אראל (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-02-13.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim2/ywy