פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: מקרא קודש

השבת וחגי התורה נקראים "מקראי קדש", למשל (שמות יב טז): "וביום הראשון, מקרא קודש , וביום השביעי, מקרא קודש יהיה לכם; כל מלאכה, לא ייעשה בהם - אך אשר ייאכל לכל נפש, הוא לבדו ייעשה לכם", וגם (ויקרא כג ב-ג): "דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: מועדי ה', אשר תקראו אותם מקראי קודש - אלה הם מועדיי. ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש , כל מלאכה לא תעשו; שבת היא לה', בכל מושבותיכם". מהי המשמעות המעשית של ביטוי זה?

1. ע"פ רש"י , " מקרא - שם דבר, קרא אותו קדש... ", מקרא = קריאה והכרזה , כלומר - "צריך לקרוא ולהכריז שהחג מקודש" . המשמעות המעשית של זה יכולה להיות:

  • קריאה בדיבור - "קידוּש" : אין חובה מן התורה לעשות "קידוש" על יין דווקא, אך חובה מן התורה לעשות קידוש בדברים, כלומר - לקרוא ולהכריז בדברים שהיום (שבת או חג) הוא מקודש לה'.
  • קריאה במעשה - "אוכל ובגדים" (כדברי רש"י שם): כשאדם סועד סעודה חגיגית ולובש בגדים חגיגיים לכבוד השבת/החג, הוא מכריז בכך שהיום מקודש ושונה משאר הימים.

2. ע"פ שד"ל , " אחרי ראותנו ביאור:בישעיה (א' י"ג) "חדש ושבת קרוא מקרא" , בלא מילת קודש, נראה כי "מקרא" ענינו אסיפת העם לחוג חג , "ומקרא קודש" ענינה "חגיגה ואסיפה של קדושה" , כלומר לכבוד הא-ל; ושורש קרוא מורה לפעמים אסיפה, כמו "אשר יקרא עליו מלא רועים" ( ישעיה ל"א ד' ), כי אסיפת העם תהיה בקריאה, וכן שורש צעק וזעק (שהוראתם קרובה להוראת שורש קרא) נאמר על אסיפת בני אדם, כמו "ויזעק ברק" ( שופטים ד' י' ), "ויצעק סיסרא" (שם שם י"ג), "ויצעקו העם אחרי שאול" ( ש"א י"ג ד' ) ".

את הטעם, מדוע יש להתאסף ולהתכנס בשבתות וחגים, הסביר הרב יצחק עת-שלום : " כשעמדנו למרגלות הר סיני – המטרה של יציאת מצרים (ראו שמות ג:יב) – ה' הבטיח לנו שאם נשמור את בריתו, נהפוך להיות " גוי קדוש " . ישנם שני מרכיבים נפרדים בנוסחה זו: גוי = אומה, כלומר ציבור אנשים בעלי מטרה משותפת דאגה זה לזה וערבות הדדית; קדושה = בכך שהדבר המשותף אליו מכוונת הקבוצה הוא תכלית קדושה. סדר זה הוא משמעותי והכרחי: אנו חייבים להשיג אחדות לפני המעבר של הקבוצה לעולם של קדושה. רק לאחר השגת מטרה כפולה זו, ניתן לבנות את המשכן ולתת לה' להשרות את שכינתו בקרבנו – שיא היותנו "גוי קדוש" . דבר זה מסביר מדוע כל אחד מהימים מכונה – "מקרא קודש" . המילה "מקרא" , משמשת בהקשר נוסף בלבד (לבד משמות יב' – פסח, הפרשה שלנו וה"רשימה" הנוספת בספר במדבר פרק כח') – בספר במדבר י:ב. ה' מצווה את משה לעשות שתי חצוצרות כסף אשר ישמשו "למקרא העדה" – לכנס את העם. מקרא קודש אם כן, הוא כינוס לשם מטרה קדושה . במילים אחרות, קרא קודש הוא בעצם הגשמת האידיאל של גוי קדוש - קבוצה המתכנסת לשם מטרה קדושה ". לפי זה, המשמעות המעשית של הביטוי "מקרא קודש" יכולה להיות:

  • "תפילה בציבור" - בדרך-כלל אין חובה מן התורה להתפלל בציבור, אך בשבתות וחגים יש להקפיד על כך;
  • "סעודה משותפת" - בדרך-כלל אין חובה לאכול יחד, אך בשבתות וחגים ראוי לעשות לאסוף את כל המשפחה (או החברים) לסעודה משותפת, ולהזכיר בה את כבוד ה'.

3. צחי הציע ( כאן ) שהמדובר בקריאת טקסט קדוש ברוב עם (כמו נחמיה ח ח: "ויקראו בספר בתורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא") ; אך לדעתי, אילו זו היתה הכוונה, היה ראוי לציין מהו הטקסט שיש לקרוא.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-26.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/mqraqdj