ביאור:מקרא קודש
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.
השבת וחגי התורה נקראים "מקראי קדש", למשל (שמות יב טז): "וביום הראשון, מקרא קודש , וביום השביעי, מקרא קודש יהיה לכם; כל מלאכה, לא ייעשה בהם - אך אשר ייאכל לכל נפש, הוא לבדו ייעשה לכם", וגם (ויקרא כג ב-ג): "דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: מועדי ה', אשר תקראו אותם מקראי קודש - אלה הם מועדיי. ששת ימים תיעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש , כל מלאכה לא תעשו; שבת היא לה', בכל מושבותיכם". מהי המשמעות המעשית של ביטוי זה?
1. ע"פ רש"י , " מקרא - שם דבר, קרא אותו קדש... ", מקרא = קריאה והכרזה , כלומר - "צריך לקרוא ולהכריז שהחג מקודש" . המשמעות המעשית של זה יכולה להיות:
- קריאה בדיבור - "קידוּש" : אין חובה מן התורה לעשות "קידוש" על יין דווקא, אך חובה מן התורה לעשות קידוש בדברים, כלומר - לקרוא ולהכריז בדברים שהיום (שבת או חג) הוא מקודש לה'.
- קריאה במעשה - "אוכל ובגדים" (כדברי רש"י שם): כשאדם סועד סעודה חגיגית ולובש בגדים חגיגיים לכבוד השבת/החג, הוא מכריז בכך שהיום מקודש ושונה משאר הימים.
2. ע"פ שד"ל , " אחרי ראותנו ביאור:בישעיה (א' י"ג) "חדש ושבת קרוא מקרא" , בלא מילת קודש, נראה כי "מקרא" ענינו אסיפת העם לחוג חג , "ומקרא קודש" ענינה "חגיגה ואסיפה של קדושה" , כלומר לכבוד הא-ל; ושורש קרוא מורה לפעמים אסיפה, כמו "אשר יקרא עליו מלא רועים" ( ישעיה ל"א ד' ), כי אסיפת העם תהיה בקריאה, וכן שורש צעק וזעק (שהוראתם קרובה להוראת שורש קרא) נאמר על אסיפת בני אדם, כמו "ויזעק ברק" ( שופטים ד' י' ), "ויצעק סיסרא" (שם שם י"ג), "ויצעקו העם אחרי שאול" ( ש"א י"ג ד' ) ".
את הטעם, מדוע יש להתאסף ולהתכנס בשבתות וחגים, הסביר הרב יצחק עת-שלום : " כשעמדנו למרגלות הר סיני – המטרה של יציאת מצרים (ראו שמות ג:יב) – ה' הבטיח לנו שאם נשמור את בריתו, נהפוך להיות " גוי קדוש " . ישנם שני מרכיבים נפרדים בנוסחה זו: גוי = אומה, כלומר ציבור אנשים בעלי מטרה משותפת דאגה זה לזה וערבות הדדית; קדושה = בכך שהדבר המשותף אליו מכוונת הקבוצה הוא תכלית קדושה. סדר זה הוא משמעותי והכרחי: אנו חייבים להשיג אחדות לפני המעבר של הקבוצה לעולם של קדושה. רק לאחר השגת מטרה כפולה זו, ניתן לבנות את המשכן ולתת לה' להשרות את שכינתו בקרבנו – שיא היותנו "גוי קדוש" . דבר זה מסביר מדוע כל אחד מהימים מכונה – "מקרא קודש" . המילה "מקרא" , משמשת בהקשר נוסף בלבד (לבד משמות יב' – פסח, הפרשה שלנו וה"רשימה" הנוספת בספר במדבר פרק כח') – בספר במדבר י:ב. ה' מצווה את משה לעשות שתי חצוצרות כסף אשר ישמשו "למקרא העדה" – לכנס את העם. מקרא קודש אם כן, הוא כינוס לשם מטרה קדושה . במילים אחרות, קרא קודש הוא בעצם הגשמת האידיאל של גוי קדוש - קבוצה המתכנסת לשם מטרה קדושה ". לפי זה, המשמעות המעשית של הביטוי "מקרא קודש" יכולה להיות:
- "תפילה בציבור" - בדרך-כלל אין חובה מן התורה להתפלל בציבור, אך בשבתות וחגים יש להקפיד על כך;
- "סעודה משותפת" - בדרך-כלל אין חובה לאכול יחד, אך בשבתות וחגים ראוי לעשות לאסוף את כל המשפחה (או החברים) לסעודה משותפת, ולהזכיר בה את כבוד ה'.
3. צחי הציע ( כאן ) שהמדובר בקריאת טקסט קדוש ברוב עם (כמו נחמיה ח ח: "ויקראו בספר בתורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא") ; אך לדעתי, אילו זו היתה הכוונה, היה ראוי לציין מהו הטקסט שיש לקרוא.
מקורותעריכה
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-26.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/mqraqdj