ביאור:מצוות המילה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

למצוות מילה שני אפיונים שגרמו לכך שברית המילה מוחזקת ע"י מרבית העם במרבית הדורות:

עושים אותה בשמחה.

מוסרים עליה את עצמם.

' עושים אותה בשמחה ' :

הגמרא במסכת שבת (קל.) אומרת:

"תניא רבי שמעון בן גמליאל אומר, כל מצווה שקבלו עליהם בשמחה- עדיין עושים בשמחה, כגון מילה".

' מוסרים עליה את עצמם ' :

"תניא רבי שמעון בן אליעזר אומר, כל מצווה שמסרו ישראל עצמם עליה למיתה , בשעת גזרת מלכות , כגון ע"ז ו מילה – עדיין מוחזקת בידם". (שם)

שמחת ברית מילה

עושים סעודת מצווה ושמחים בברית המילה.

ואכן קיבלו ישראל עליהם את מצוות המילה בשמחה, עד כדי כך שמופיע בגמרא במסכת כתובות שניתן היה לברך בסעודת מצווה של ברית המילה "שהשמחה במעונו" ממש כמו בסעודת נישואין, אלא שאין מברכים מפני צערו של התינוק.

וכן מופיע בגמרא מסכת סנהדרין (לב:):

"קול ריחיים בבורני (שם מקום), שבוע הבן שבוע הבן, אור הנר בברור חיל משתה שם משתה שם".

בזמן הכיבוש הרומי (תקופת בית שני ואחריו) היו אלו סימנים מקובלים להודיע לרבים שיש שמחה של שבוע הבן ומעירים התוספות (שם) שכך נהגו ישראל גם לפני הגזרות כפי שמופיע בירמיהו (כ"ה, י'):

"והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, קול רחיים ואור הנר"

מכאן שהשמחה של " שבוע הבן" , הייתה דומה לשמחת חתן וכלה .

' מסירות נפש ' : ניתן אולי לומר שמסירות הנפש של עם ישראל לקיים את מצוות המילה – נובעת מהעובדה שברית המילה היא אות ברית בין הקב"ה לבין לבין זרעו של אברהם אבינו. כפי שנאמר בבראשית (י"ז, י'):

"...ויאמר אלוקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם, זאת בריתי אשר תשמרו ביני ובניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר ..."

' המילה - ' השבת - ' והברית '

ההסבר שהמילה היא הברית בין הקב"ה לעם ישראל, מעלה את שאלת משמעותה של השבת. הלא גם השבת היא ברית בין הקב"ה לעם ישראל, שהרי נאמר:

"ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ..." (שמות, ל"א, ט"ז-י"ז)

כלומר השבת היא גם ברית וגם אות. ובכל זאת לא מצאנו שישראל קיבלו את השבת בשמחה וכן לא מצאנו שמסרו את נפשם עליה בשעת גזירה. זו אכן הסיבה שאנו רואים גם כיום שהשבת אינה מוחזקת בידי ישראל באותו היקף כמו מצוות ברית המילה.

המילה והארץ

אולי ניתן לומר שמסירות הנפש לקיום מצות מילה, קשורה עם ההבטחה לארץ ישראל, שהרי הם נמצאים בסמיכות פסוקים. נאמר בבראשית (י"ז, ז') "...והקמתי את בריתי ביני ובינך..." ומיד אח"כ "...ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורך את כל ארץ כנען...".

אלא שאין בהסבר זה כדי לשכנע שזו סיבת מסירות נפשם של ישראל לקיום מצות המילה, שהרי על הארץ עצמה לא מסרו נפשם מעולם (ראה בספר תורת חיים, לספר במדבר של הרב חיים דוד הלוי).

שמירה ברית ואות

גם בשבת וגם בברית המילה נאמר "ושמרו".

במילה נאמר "...זאת בריתי אשר תשמרו ...".

ובשבת נאמר "... ושמרו בני ישראל את השבת...".

אלו הם שתי המצוות היחידות עליהם נאמר ושמרו או תשמרו, דבר הגורם לנו לחשוב ששבת ומילה שוות ערך, ולא היא בכל זאת מילה עדיפה, שהרי אדם שלא נימול נקרא ערל .

' מהו ערל ' : זהו אדם היוצא מכלל ישראל.

אין שום מצווה אחרת המוציאה אדם מכלל ישראל .

ערל אינו אוכל מקרבן פסח ואפילו אם הוא אנוס, כגון שמתו אחיו מחמת המילה ואינו יכול למול.

לעומת זאת, שבת: המחלל את השבת – נעשה מומר לכל התורה כולה, אבל אינו יוצא מכלל ישראל^¹
] .

' עדיפות מילה ע"פ שבת '

הרד"ק מסביר את העדיפות של המילה בדרך הבאה:

נאמר "...והיה לך לאות..." בהקשר לתפילין שהם אות שאינו טבוע בגוף האדם כמו ציצית ושבת, אבל ברית המילה היא אות בגוף האדם אשר קיים לאורך כל ימי חייו ולכן זהו אות משמעותי יותר. מנגד, אות כמו תפילין, ציצית או שבת – תלויה ברצונו הטוב של האדם בכל פעם מחדש, ברצונו הוא מתעטף בטלית או מניח תפילין או שומר שבת ואם אין רצונו בכך – הרי הברית אינה קיימת. אבל בברית שהיא בגופו של האדם, אם עשה פעם את הברית הרי היא קבועה וקיימת כל ימי חיו. לכן קבלת ברית זו נחשבת יותר בכל הדורות בעם ישראל.

כרת לאחר זמן

"...ר' אלעזר אומר, מילה דוחין עליה את השבת , מפני מה ? מפני שחייבים עליה כרת לאחר זמן..."

(תוספתא שבת, פרק ט"ז, הלכה יג).

כלומר, מילה היא תיקון אחד מאבריו של האדם בכדי שלא יתחייב בכרת ויש אומרים בכדי שלא יתחייב מיתה כמו במקרה של אליעזר- בנו של משה, שהמילה הצילה את חייו. מכאן למדים את חוזקה של המילה. "חוזק" זה חבוי בגמרא הבאה שממנה רואים כי המילה עדיפה משבת:

"מנין לפיקוח נפש שדוחה את השבת? נענה ר' אלעזר ואמר קל וחומר ומה מילה שהיא אחת מרמ"ח איברים שדוחה את השבת , קל וחומר לכל גופו (בזמן של פיקוח נפש) שדוחה את השבת (יומא, פה:)

אם כן, ברית המילה היא מעשה ברית ואות מיוחדים במינם, יותר משבת, יותר מתפילין ויותר מהקשת בענן (שגם היא אות ברית). זאת מאחר שנעשתה בגופו של האדם להזכירו את הקשר המיוחד בין בני ישראל לקב"ה. מבחינת כלל ישראל אות ברית זה לא ניתק במשך כל הדורות ומבחינת היחיד הוא נושא קשר זה לכל ימי חיו.

1] ראה עירובין סט:

מקורות

על-פי מאמר של ד"ר מנחם צוקר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-03-11.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/sofrim/zuckm/mila