ביאור:מסילת ישרים - התקדמות הדרגתית במידות הטובות
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ההתקדמות הרוחנית של האדם, בקיום תורה ומצוות, צריכה להיות הדרגתית. כך לימד התנא רבי פינחס בן יאיר ( ירושלמי שקלים ג ג , שיר השירים רבה א א ט ) :
"וכן היה רבי פינחס בן יאיר אומר: 'זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים, תחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב'". כל אחד מהשלבים הללו נרמז בפסוק מהתנ"ך:
- "זריזות מביאה לידי נקיות" - ע"פ הפסוק שנאמר בקשר לעבודת יום הכיפורים (ויקרא טז כ) "וְכִלָּה מִכַּפֵּר [אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ, וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי]", כלומר, לאחר שהכהן הגדול מכלה ומסיים בזריזות את טקס הקרבת השעיר לה' בכל האתרים שבמקדש, הוא יכול לעבור לשלב הבא - שילוח השעיר לעזאזל שמטרתו לכפר ולנקות את כל בני ישראל מכל חטאיהם. מכאן ניתן להסיק, שגם כאשר אין קרבנות, הזריזות בקיום מצוות מאפשרת לאדם להתנקות מחטאיו.
- "נקיות מביאה לידי טהרה" - ע"פ הפסוק שנאמר בקשר לקרבן יולדת (ויקרא יב ח): "[וְאִם לֹא תִמְצָא יָדָהּ דֵּי שֶׂה וְלָקְחָה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת] וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה", כלומר, לאחר שהכהן מקריב את הקרבנות שמכפרים על היולדת ומנקים אותה מחטאיה, היא נעשית טהורה.
- "טהרה מביאה לידי קדושה" - ע"פ הפסוק שנאמר על כפרת המזבח ביום הכיפורים (ויקרא טז יט) "[וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים] וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ [מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל];", כלומר, לאחר שהכהן מטהר את המזבח, המזבח נעשה קדוש.
- "קדושה מביאה לידי ענוה" - ע"פ הפסוק (ישעיהו נז טו) "כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ [לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים];", כלומר, קדושתו של ה' מביאה אותו לשכון עם הענוים והשפלים; ומכאן אפשר להסיק, באופן כללי, שאדם המקדש את עצמו נעשה עניו ושפל-רוח.
- "ענוה מביאה לידי יראת חטא" - ע"פ הפסוק (משלי כב ד) "עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה' [עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים]", כלומר, בעקבות הענוה, מגיע האדם ליראה מפני ה', והוא ירא שלא לחטוא: "כי כשיכיר בשפלות עצמו, יגדיל רוממות המקום, ותבוא בליבו יראת הרוממות..." (מצודת דוד) , "שורש הענוה מסתעף ממה שמשיג גדולתו של יוצר בראשית וכוחו הגדול והמציאות אשר ברא, עד שישיג שהנהו כאין וכאפס לפני קצת מבריותיו, והגם שישיג בעולם הזה מלכות וחכמה וגבורה וכל המעלות, ידע כי הוא כנמלה קטנה לפני המלך הגדול העומד עליו... ומחשבה זו סופה להכניס בלבבו יראת ה', שיירא מעשות דבר נגד רצונו" (מלבי"ם) , "כי אינו דומה ישיבת האדם... כל שכן כשישים על לבו שמלך מלכי המלכים, הקב"ה, עומד עליו ורואה במעשיו..." (הרמ"א) .
- "יראת חטא מביאה לידי חסידות" - ע"פ הפסוק (תהלים קג יג) "וְחֶסֶד ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו [וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים];", כלומר, יראי ה' זוכים ללמוד מה' את מידת החסד.
- "חסידות מביאה לידי רוח הקדש" - ע"פ הפסוק (תהלים פט כ) "אָז דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ [וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם];", כלומר, אנשים המתנהגים בחסד זוכים לחזון נבואי.
- "רוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים" - ע"פ הפסוק (יחזקאל לז יד) "וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם [וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'];"
- "תחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב" - ע"פ הפסוק (מלאכי ג כג) "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא".
בעולם הרוח אפשר להתקדם בלי סוף, בתנאי שמתקדמים בהדרגה ולא מנסים לקפוץ בבת אחת למדרגה הגבוהה ביותר.
גירסה מעט שונה של המאמר נמצאת בתלמוד בבלי עבודה זרה כ: (הדגשתי את התוספות):
" "אמר רבי פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים."
"וחסידות גדולה מכולן, שנאמר (תהלים פט כ) "" "אז דברת בחזון לחסידיך" "". והוא חולק על רבי יהושע בן לוי, שאמר: ענוה גדולה מכולן, שנאמר (ישעיהו סא א) "" "רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים" "" - חסידים לא נאמר, אלא ענוים; הא למדת, שענוה גדולה מכול." "
פינחס בן יאיר חי בארץ ישראל; כשהוא שלח את דבריו לבבל, הוא (או תלמידיו) הוסיף שלושה יסודות שיש להם חשיבות מיוחדת בגלות: לימוד תורה, זהירות מרע, ופרישות מהנאות מיותרות. היסודות הללו חשובים, כמובן, גם בארץ ישראל, אולם בארץ ישראל ישנה קדושה מיוחדת שמרוממת גם את המעשים וגם את ההנאות המותרות, שכן בארץ ישראל כל מעשה מותר וכשר תורם לבניין הארץ; ולכן בגירסה הארצישראלית אפשר להתחיל מייד במידת הזריזות, ואפשר להגיע מנקיות לטהרה בלי לעבור דרך הפרישות.
מצד שני, בגירסה הבבלית לא מופיע השלב האחרון - אליהו זכור לטוב, כי אליהו יבוא בארץ ישראל.
ספרו המפורסם של ר' משה חיים לוצאטו, מסילת ישרים , מסתמך על דבריו של פינחס בן יאיר כפי שהם מובאים בתלמוד הבבלי (פרט להחלפה בין חסידות לקדושה, שנובעת כנראה מגירסה אחרת בגמרא) . מכיוון שהרמח"ל כתב את ספרו באמסטרדם שבהולנד, הוא הסתמך על הגירסה המתאימה לחיים בגלות, שבה יש מעמד מרכזי יותר לתורה, זהירות ופרישות.
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בסגלות משלי וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-07-28.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/klli/mdrjim/sdr