ביאור:מנהגי אנינות
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
על-פי ההלכה, אדם שנמצא במצב של אנינות (כלומר, שקרוב-משפחתו נפטר ועדיין לא נקבר), אינו רשאי לאכול בשר קודש.
על-פי הרב אליהו בן אמוזג ["מבוא לתורה שבעל-פה"], הלכה זו לא נכתבה בתורה בפירוש אלא רק ברמז, כי היא היתה ידועה בעל-פה ( כמו מצוות רבות נוספות ). הוא מביא כמה ראיות לכך:
1. בסוף היום השמיני של חנוכת המשכן, שבו נהרגו נדב ואביהוא בני אהרן, קצף משה על בני אהרן הנותרים, על כך ששרפו את שעיר החטאת ולא אכלו אותו (ויקרא י טז-יח): "ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה, והנה שורף; ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, בני אהרון הנותרים לאמור: 'מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש -- כי קודש קודשים היא; ואותה נתן לכם לשאת את עוון העדה, לכפר עליהם לפני ה'?! הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה; אכול תאכלו אותה בקודש, כאשר ציוויתי!'".
אהרן הצטדק ואמר (י19): "הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה', ותקראנה אותי כאלה; ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה'?!", ומשה קיבל את דבריו (י20) "וישמע משה, וייטב בעיניו". הויכוח ביניהם הוא ויכוח הלכתי, שנקודת המוצא שלו היא האיסור לאכול בשר-קודש באנינות.
- אך כפי שהסברתי כאן , על-פי הפשט, הטענה של אהרן אינה טענה הלכתית - הוא אינו טוען שאסור לו לאכול מהקרבן, אלא רק שזה לא היה מועיל אילו היה אוכל מהקרבן, כי כדי לכפר צריך להתכוון, ואדם שנמצא בצער אינו יכול להתכוון כראוי.
2. בפרשה שיש לקרוא כוידוי, כאשר מביאים מעשר שני, נאמר (דברים כו יד): "לא אכלתי באוני ממנו...". מי שמביא מעשר, צריך להצהיר על כך שלא אכל ממנו במצב של אנינות, אך האיסור לא נזכר בפירוש בתורה לפני כן, ומכאן שהאיסור היה ידוע כ"תורה שבעל-פה".
- אך נראה לי, שבקשר למעשר שני - האיסור דווקא כן נזכר בפירוש, כמו שכתוב בפרשת מעשר שני (דברים יד כו) "ושמחת אתה וביתך" - מכאן שיש לאכול את המעשר השני בשמחה.
מקורות עריכה
על-פי מאמר של אראל (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-02-16.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/mnhgy_aninut