ביאור:מלכים א יח מ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

<< · ביאור · מלכים א יח · פסוקים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו · >>

מלכים א יח מ: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם וַיִּתְפְּשׂוּם וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם."

רד"ק: "וישחטם שם — צוה לשחטם, כי יד כל העם היתה עמו כשראו המופת הגדול". כאן מתבקשת השאלה: "האם אפשר שהוא בעצמו שחט אותם"? אם נניח את ההנחה של שתי דקות לכל אחד ואחד, אז יעברו 800 דקות מהראשון עד לאחרון, זה יוצא 13:20 שעות, כלומר, 13 שעות ו-20 דקות, לכן סביר להניח שזאת היתה הסיבה לפירושו של רד"ק, מה גם שיש לנו אסמכתא קודמת לשיתוף הפעולה מצד העם, ככתוב: "ויאמר אליהו להם תפשו את נביאי הבעל איש אל ימלט מהם, ויתפשום". המשך הפסוק: "ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם" ...וכי "ויורידם וישחטם" בעצמו? אלא שלשון הכתוב הוא לפי "מועט המחזיק את המרובה". כלומר, מילים ספורות מקפלות הבנה שלמה לסיפור העלילה.