ביאור:מלחמות סוף העולם

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

[זכריה יב-יד]

בסוף ספר זכריה יש שני תיאורים של מלחמה גדולה שתהיה באחרית הימים - פרק יב ופרק יד. האם מדובר כאן בשני תיאורים של מלחמה אחת, או בשתי מלחמות שונות?

במבט ראשון נראה שיש הרבה דמיון בין שני התיאורים:

בשניהם נאמר שהמלחמה תהיה על ירושלים, ושכל  עמי העולם ישתתפו במלחמה: "הנה אנוכי שם את ירושלים סף רעל לכל העמים סביב... ונאספו עליה כל גויי הארץ" (יב2), "ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה" (יד2).

בשניהם נאמר שה' יתערב במלחמה לטובת ירושלים: "ביום ההוא יגן ה' בעד יושב ירושלים" (יב8), "ויצא ה' ונלחם בגויים ההם" (יד3).

אבל במבט שני מגלים שיש גם הרבה הבדלים ביניהם:

	פרק יב	פרק יד
1	בפרק יב נזכר רק שירושלים ויהודה יהיו במצור (יב2): "וגם על יהודה יהיה" [מצור] "במצור על ירושלים" .	בפרק יד נזכר גם שחצי מתושבי ירושלים יצאו לגלות (יד2): "ויצא חצי העיר בגולה" ...
2	בפרק יב נאמר שה' יכה את האויבים במכות קלות יחסית (יב4): "ביום ההוא, נאום ה', אכה כל סוס בתימהון, ורוכבו בשיגעון... וכל סוס העמים אכה בעיוורון."	בפרק יד נאמר שה' יכה את האויבים במגפה הרבה יותר קשה (יד12): "וזאת תהיה המגפה אשר ייגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלים: המק בשרו והוא עומד על רגליו, ועיניו תימקנה בחוריהן, ולשונו תימק בפיהם."
3	בפרק יב נאמר שה' יעזור לבני יהודה, וגם הם יילחמו באויבים (יב6): "ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר, ואכלו על ימין ועל שמאל את כל העמים סביב" .	בפרק יד נאמר שרק ה' יילחם באויבים, ללא שום השתתפות של בני יהודה (יד3-4): "ויצא ה' ונלחם בגויים ההם, כיום הילחמו ביום קרב. ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם, ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה, גיא גדולה מאוד..."
4	לאחר המלחמה המתוארת בפרק יב, ייצא מעיין מירושלים - מעיין קטן, שישמש רק את יושבי ירושלים לצורך טבילה (יג1): "ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנידה" .	לאחר המלחמה המתוארת בפרק יד, ייצא נהר מירושלים - נהר שיגיע עד ים המלח במזרח ועד הים התיכון במערב (יד8): "והיה ביום ההוא ייצאו מים חיים מירושלים, חציים אל הים הקדמוני וחציים אל הים האחרון; בקיץ ובחורף יהיה" .
5	המלחמה המתוארת בפרק יב לא תסתיים בשמחה - לאחריה יהיה מספד גדול, של כל המשפחות ביהודה (יב10-14): "ושפכתי על בית דוד ועל יושב ירושלים רוח חן ותחנונים, והביטו אליי את אשר דקרו; וספדו עליו כמספד על היחיד, והמר עליו כהמר על הבכור... וספדה הארץ משפחות משפחות לבד..."	המלחמה המתוארת בפרק יד תסתיים בשמחה - כל המשפחות בעולם יעלו לירושלים לחגוג את חג הסוכות (יד16): "והיה, כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים; ועלו מדי שנה בשנה, להשתחוות למלך ה' צ', ולחוג את חג הסוכות" .

לפי כל ההבדלים האלה נראה שיש כאן שתי מלחמות שונות. והשאלה היא: מה המשמעות הייחודית של כל מלחמה?

כדי לענות לשאלה נקרא את הפרק שנמצא בין שתי המלחמות - פרק יג. הפרק הזה מדבר בתחילתו על נושא שלכאורה אין לו שום קשר למלחמות - הכרתת האלילים ונביאי הטומאה (יג2-6): "והיה ביום ההוא, נאום ה' צ', אכרית את שמות העצבים מן הארץ, ולא ייזכרו עוד; וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ..." . בסופו מדובר על הכרתת המנהיגים (יג7-9): "חרב, עורי על רועי ועל גבר עמיתי, נאום ה' צ'; הך את הרועה ותפוצינה הצאן, והשיבותי ידי על הצוערים..." .

אם הפרקים יב-יד כתובים בסדר כרונולוגי, אז פרק יג מסביר את ההבדל המרכזי בין שתי המלחמות (הבדל 3): בפרק יב ה' מושיע את יהודה באמצעות מנהיגיהם, בפרק יג ה' מכרית את מנהיגי השקר, ובפרק יד ה' מושיע את יהודה לבדו - ללא השתתפות בני יהודה. מכיוון שבפרק יד ה' נלחם לבדו, גם הניסים והנפלאות המתוארים בו הם גדולים ונפלאים יותר (הבדלים 2 ו-4)

בקרב הוגי דעות יהודים יש מחלוקת בשאלה איזו מלחמה עדיפה - מלחמה שבה משתתפים בני ישראל (כמו בפרק יב), או מלחמה שבה ה' נלחם לבדו (כמו בפרק יד).

הוגי הדעות הציוניים נוטים להעדיף מלחמה מהסוג הראשון. ואכן, האדם מרגיש טוב יותר כאשר הוא משתתף באופן פעיל במלחמת ה', ולא רק צופה בה מהצד. ועוד: כאשר לעם ישראל יש כוח צבאי - המלחמות קלות יותר וכואבות פחות (הבדל 1).

אבל מעיון בפרק יב אפשר ללמוד על החסרונות של מלחמה כזאת:

כאשר בני-אדם מנהלים את המלחמה, הם עלולים לטעות ולהרוג אנשים שאין צורך להרוג, דבר שגורם לבכי ולמספד (יב10): "והביטו אליי את אשר דקרו; וספדו עליו כמספד על היחיד, והמר עליו כהמר על הבכור... " (הבדל 5).

כאשר בני ישראל משתתפים במלחמה, זה עלול לגרום לקבוצות שונות בעם ישראל לקחת לעצמן את תפארת הניצחון, ולהתגאות על אחיהם (יב7): "והושיע ה' את אוהלי יהודה בראשונה, למען לא תגדל תפארת בית דוד ותפארת יושב ירושלים על יהודה" .

כאשר בני ישראל מנהלים את המלחמה, הניצחון של ישראל פוגע בכבודם הלאומי של הגויים והם לא יכולים להשתתף בשמחה. אבל כאשר ה' מנהל את המלחמה לבדו, הרבה יותר קל לגויים להשלים עם מפלתם, והגויים הנשארים מוכנים לבוא אחר-כך לחגוג בבית ה' (הבדל 5).

קל לראות, שכל החסרונות האלה קיימים במלחמות ישראל בתקופתנו.

כדי לתקן את כל החסרונות של המלחמה הראשונה (פרק יב), ה' מכרית מישראל את מנהיגי השקר (פרק יג), ואז מגיעה מלחמה מסוג אחר (פרק יד): בתחילתה - היא הרבה יותר קשה וכואבת, בהמשכה - היא הרבה יותר מופלאה וניסית, ובסיומה - היא הרבה יותר שמחה, ולאחריה כל גויי העולם מתאחדים לעבוד את ה' ולחגוג את חג הסוכות.

ולסיום אתגר לקוראים: במאמר זה התייחסתי רק לתוכן הכללי של פרקים יב-יד, אבל לא נכנסתי לפרטי המבנה של כל פרק. המבנה של פרק יד במיוחד הוא מאד לא ברור: בתחילתו (יד1) מדובר על חלוקת השלל - שמתבצעת בדרך-כלל בסוף המלחמה; המגפה שבה יכה ה' את הגויים (יד12) מתוארת רק לאחר שהמלחמה נסתיימה וירושלים יושבת לבטח (יד11); וגם הסיום של פרק יד (יד21) נראה מאד לא מתאים כסיום לתיאור של מלחמת סוף העולם... אם אתם יכולים להסביר בצורה שיטתית וברורה את המבנה של פרק יד - אשמח מאד לקרוא!

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

תגובות

מאת: יניב

על רגל אחת בקריאה של המאמר ישנו פתגם נושן

"...אחישנה ואם לאו בעיתה" משתמע וניתן להקיש

מפתגם זה שאם עם ישראל יתאחד לפי דרך ה' גאולה

תגיע לפני ואם לאו בזמנה הכתוב מימים ימימה

וההיקש שאם בדרך ה' תיאור מלחמה אחת

ואם לאו תיאור מלחמה שניה כביכול...יניב

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/zk-1214