פתיחת התפריט הראשי

ביאור:מישל פוקו, טומאה וטהרה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



לפרשת תזריע

"דבר אל בני ישראל לאמור אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא" (ויקרא, יב', 2).

נשאלות השאלות - מדוע בכלל נטמאת האישה היולדת והרי טומאה זה דבר שבדרך-כלל מיוחס למת ואילו כאן מדובר על יצירתם של חיים חדשים? ועוד - מדוע ביולדה נקבה היא נטמאת כפליים בזמן מאשר בלידתה זכר? ועוד - מדוע הכהן הוא זה האחראי על טהרתה - כמו גם על טהרתו של המצורע - ולא הרופא או החכם, אף כי תפקיד הכהנים היה מורכב בימים ההם וכלל גם את הוראת העם בעניינים תורניים שונים?

נראה שאת התשובות לכך נוכל למצוא רק אם נפנה את מבטנו אל כיוון מפתיע ובלתי צפוי - הגותו של הפילוסוף הצרפתי בן שנות השישים של המאה העשרים - מישל פוקו. ופוקו זה טוען, בספרו - "תולדות המיניות, הרצון לדעת", כי המיניות היא חלק ממערך כוח חברתי ואינה יכולה להיות מובנת מחוצה לו. ישנו קשר בין ידע וכוח ובין שניהם לבין ההתענגות, כשהכול מובן במונחים פוליטיים, במובן הרחב של המילה. מהסתכלות זו נקל יהיה עלינו להבין מדוע האישה נטמאת בלידתה, שכן הלידה מסמנת את היותם של יחסי המין המוקדמים יותר, שכן היא פירותיהם, ועל כך מוחל מערך הכוח החברתי, האוסר, או לפחות שם בתוך מסגרת. ומסיבה זו גם הטומאה בלידת נקבה מוכפלת, שכן האישה יותר מתקשרת בחברה עם מיניות. במינוח דתי נאמר זאת כך - האישה היא הראשונה שחטאה בעץ הדעת טוב ורע ואילו חטא הדבר הוא רק שני במעלה. ואת הקשר בין הלידה לחטא ולמיניות בכלל אנו רואים בפסוק - "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי" (תהילים, נא', 7).

ואגב, כן נמצא קשר בין פוקו ובין המשך פרשתנו, שכן המשך פרשתנו מדברת מענייני מצורע ולפוקו יש ספר אחר שנקרא - "תולדות השיגעון בעידן התבונה" בו הוא דן במוסדות לחולי הנפש, שהרי הם כמצורעים לכל דבר ועניין. גם הפרשה שאחרי 'מצורע' - 'אחרי מות' - דנה בנושא שקשור לעניין זה, שכן שם מועלה המושג, שגם לו יש משמעות מודרנית, הרי הוא - השעיר לעזאזל. ואף דמיון אחר יש כאן - במצורע יש שתי ציפורים, כשהאחת נשחתת והאחרת משולחת, וכן השעיר לעזאזל יש שעיר אחד לעזאזל ואילו השני מוקרב במקדש - ונדון בהם במקומם.

ועוד הערה על פוקו צריך לומר - הוא מעלה בעיקר דבריו את רעיון 'הכוח' האמורפי, המנותק מכל מוסדות הכוח הארציים, שיש לו מטרות, אך שאין לייחסם לסובייקט אינדיבידואלי מסוים - ותיאור זה כבר מתקרב לתיאור הדתי של פני המציאות, בנתקו את התופעה מהגורמים הארציים שלה ובנותנו לה תכונות וקיימות ממשית אך לא אנושית. וזה מתחבר בכלל למחשבה הפוסט-מודרנית, החורגת מן התבוניות הרגילה שהכרנו, שלפי דעתי מובילה בקו ישר לדת ולאמונה. במונחים של ר' נחמן מברסלב, זוהי כניסה ל-'חלל הפנוי' ששם יש שאלות, ועזיבת הקרקע המוצקה אך האשלייתית שהכרנו, אלא שזו טרם הכניסה למימד האמונה הנוסף המתבקש.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-04-26.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0312_2