ביאור:מיומנו של מתמודד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תבנית:מאמר סיפור

=" פרק א' " "" =

יומני היקר,

איזה לחץ! עוד 2 דקות מתחיל החידון המוקדם ויש לי בלק-אאוט. אני פשוט לא יודע כלום. באמת! למה לא למדתי יותר?! איזה טיפש אני!

שקט. כולם השתתקו. אנחנו מחכים שיחלקו את החידונים ואני כבר כמעט יורד מהפסים בעקבות הלחץ. נו, שיחלקו כבר את החידון, למה לא מחלקים אותו, למה מחכים??? תנו לגמור עם זה כבר! שהחיינו, התחילו לחלק. כמו תמיד אני מקבל אחרון. למה כולם עושים פרצופים?!

חושך בעיניים. איזה שאלות... מתחת לאיזו בלטה הוציאו אותן?! אני ממש לא יודע כלום! די! אני צריך להירגע. לנשום עמוק. לנשום ולשאוף, לנשום ולשאוף... ממש כמו אשה בחדר לידה (הרי נאמר "המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו רעדה אחזתם שם חיל כיולדה" – תהילים מ"ח, ו-ז). זה ממש לא עוזר, אני עדיין לא יודע כלום. כלום! איזה בושות... כולם מסביב כותבים ורק אני יושב ובוהה במבחן כמו איזה טמבל. נו, נתחיל לנחש, מה כבר יש להפסיד? אמרתי כבר שאני לא יודע כלום? אמרתי משהו בסגנון, נכון?

לנו זה לא יקרה, נכון?

"קום כי עליך הדבר ואנחנו עמך חזק ועשה" – עזרא י', ד

==" פרק ב' " "" ==

יומני היקר,

יצאתי מחדר הבחינה, גמרנו עם הסיוט הזה. בעצם, זה לא היה כל-כך נורא. יש לי בערך 50... אולי טעיתי בשאלה אחת או שתים ויהיה לי 48 או 47, לא נורא. מתחילים להשוות תשובות. גיליתי טעות ראשונה. עוד אחת ועוד אחת... מה קורה?! וההיא שם מחייכת לה, היא בטח לא טעתה בכלום. איזו חרשנית. בסיכומו של דבר, זה לא נורא. לפחות הגעתי לארצי-מסכם, יש מה לספר לנכדים ("אתם יודעים, סבא שלכם כמעט והגיע לחידון העולמי" – מה זה משנה אם הייתי מקום אחרון...)

עוד לא גמרנו. יש עוד לעשות מחר את החידון הפומבי. צריך ללמוד, שאני חס ושלום לא אעשה בושות על הבמה! כדאי גם ללכת לישון מוקדם, שאני לא אהיה עייף מחר ואני אתחיל לדבר שטויות. אז ככה – עד 21:00 לומדים ואז הולכים לישון. יאללה לעבודה ולחרישה.

"גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי" – תהילים כ"ג, ד

=" פרק ג' " =

יומני היקר והחביב,

בוקר טוב! איזה בוקר? לא הלכתי לישון כל הלילה ואני עייף מוות. כל הלילה סתם ישבתי ופטפטתי עם החבר'ה – אחלה חבר'ה. אני חשבתי שהם כאלה חנונים. בטח כל הזמן ידברו רק בפסוקים ובשפה תנכית גבוהה כזו – טעיתי. גם החרשנית הזו שקבלה 50 (כנראה, עוד לא אמרו לנו תוצאות) היא ממש בסדר. האמת דברתי אתה חצי לילה, בחצי השני היא רק למדה. עם כזה כח התמדה מגיע לה לעלות לעולמי. שלא תבין אותי לא נכון, זה ממש לא מה שאתה חושב, באמת! די, אי אפשר לדבר אתך! ההסעה הגיעה – צריך לזוז!

"הבקר אור והאנשים שולחו המה וחמוריהם" - בראשית מ"ד, ג

=" פרק ד' " =

יומני היקר הטוב והנחמד,

שלא תדע איזו נסיעה היתה לנו. נתקענו בכאלה פקקים, ואני שמתעב נסיעות... כמעט הקאתי. בסופו של דבר הגענו לבת-ים. עכשיו אנחנו סתם נמרחים פה. האנשים שעדיין יש להם סיכוי יושבים ולומדים – אני כמעט רואה את העשן שיוצא מהחדר שלהם. רק רגע! באמת יוצא עשן, אולי יש שריפה??? סתאאאם, עבדתי עליך! (אז מה אם זה לא מצחיק, לפחות ניסיתי...) כל השאר סתם בדיכאון. אפשר לחשוב מה קרה, בסה"כ חידון מסכן. שיראו אותי, אני בטוח מקום אחרון ובמצב רוח פשוט נפלא. לפחות זה מה שאני נותן לכולם לחשוב, אני הרי לא צריך שכולם ירחמו עלי. אני צריך ללכת, נריה (המערכת: לא, לא, זה לא נריה שלנו. הוא עדיין לא הגיע להנהלה של החידון...) קורא לכולם – בטח הולכים להגיד סוף-סוף את הציונים. לפי איך שאנשים נראים, החיים שלהם תלויים על חודה של נקודה.

"האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים" - בראשית מ"ט, א

מקורות

כותב/ת אלמוני/ת; פורסם לראשונה בכפית של נח"ת בשנת ה'תשס"ה.

קיצור דרך: tnk1/messages/sig_9sipur_0