ביאור:מחסור - שלושה תיאורים בספר חגי

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בשלושה מקומות בספר חגי מתאר הנביא את המחסור שהביא ה' על עם ישראל:

חגי א ה-ו, בנבואה שנאמרה באחד לחודש השישי (= אלול): "ועתה כה אמר ה' צ': שימו לבבכם על דרכיכם! זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשובעה, שתה ואין לשוכרה, לבוש ואין לחום לו; והמשתכר - משתכר אל צרור נקוב."
חגי א ט-יא, באותה נבואה: " "פנה אל הרבה והנה למעט" ", והבאתם הבית ונפחתי בו:" "יען מה, נאום ה' צ'? - יען ביתי אשר הוא חרב, ואתם רצים איש לביתו" "." "על כן עליכם כלאו שמיים מטל, והארץ כלאה יבולה." "ואקרא חורב על הארץ ועל ההרים," "ועל הדגן ועל התירוש ועל היצהר" , "ועל אשר תוציא האדמה" , "ועל האדם, ועל הבהמה, ועל כל יגיע כפיים."
חגי ב טו-יט, בנבואה שנאמרה ב-24 לחודש התשיעי (= כסלו): "ועתה שימו נא לבבכם, מן היום הזה ומעלה; מטרם שום אבן אל אבן בהיכל ה'. מהיותם בא אל ערימת עשרים, והייתה עשרה; בא אל היקב לחשוף חמישים פורה, והיתה עשרים. הכיתי אתכם בשידפון וביירקון ובברד, את כל מעשה ידיכם, ואין אתכם אליי, נאום ה'. שימו נא לבבכם, מן היום הזה ומעלה; מיום עשרים וארבעה לתשיעי, למן היום אשר יוסד היכל ה'; שימו לבבכם! העוד הזרע במגורה, ועד הגפן והתאנה והרימון ועץ הזית לא נשא - מן היום הזה אברך."

התיאורים שונים זה מזה, כי הם נאמרו במקומות שונים ובזמנים שונים:

התיאור הראשון נאמר כשחגי עבר מבית לבית, והוכיח את האנשים על כך שהם יושבים בבתיהם ואינם בונים את המקדש (ראו בפסוק הקודם: "העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים...?!" הנביא פותח ואומר ליושבי הבית: 'שימו לב לצרות שקורות לכם!'. ואז הוא מפרט. מכיוון שהוא נמצא בבית - הוא מביא דוגמאות שקשורות למה שקורה בבית:

כשאחד מיושבי הבית מביא הביתה שק של תבואה { הנבואה נאמרה בחודש השישי שהוא חודש אלול, כלומר בתקופת אסיף התבואה }, הוא מזכיר להם ש "זרעתם הרבה - והנה מעט" : זרעתם הרבה ואתם מביאים הביתה רק מעט.

כשיושבי הבית אוכלים ושותים הוא מראה להם ש: "אכול - ואין לשבעה, שתה - ואין לשכרה" : האוכל מועט ולא משביע, והשתיה מועטה ואינה מרווה.

כשיושבי הבית מתכסים במעילים הוא מראה להם ש: "לבוש - ואין לחום לו" : הבגדים מעטים ואינם מחממים אתכם.

וכשיושבי הבית מחפשים כסף בארנק הוא מראה להם ש: "המשתכר - משתכר אל צרור נקוב" : תמיד חסר לכם כסף - כאילו שכל המשכורת שקיבלתם נפלה דרך 'חורים' בארנק...

(המסקנה היא, שאתם צריכים לבנות את בית המקדש כדי שיפסיקו הצרות).
ראו גם פירושים נוספים על הפסוק .

התיאור השני נאמר כשחגי יצא החוצה, לשדה, וראה אנשים מתרוצצים מההר לעיר, ומביאים עצים מההר כדי לבנות לעצמם בתים (ע' בפסוק הקודם: "כה אמר ה': עלו ההר והבאתם עץ..."; ע' גם מבצע ההסברה לבניין המקדש ). { הנבואה נאמרה בחודש השישי שהוא חודש אלול, כלומר בקיץ. בקיץ אנשים בונים לעצמם בתים, או משפצים את הבתים שלהם, לקראת החורף. } מכיוון שהוא מדבר על עצים ועל הרים, הוא מזכיר בנבואה שלו עצים שנשרפים והרים שמתייבשים:

"פנה אל הרבה והנה למעט" (כלומר: פניתם אל מקום שהיו בו הרבה עצים, ופתאום העצים התמעטו - בשרפה או בדרך אחרת) ", והבאתם הבית ונפחתי בו" (כלומר: גם את המעט שהבאתם לצורך ביתכם שרפתי באש { נפח = שרף באש: ע' ישעיהו נד טז, יחזקאל כב כא }) ": יען מה, נאום ה' צ'? - יען ביתי אשר הוא חרב, ואתם רצים איש לביתו" (כל אחד רץ להביא עצים כדי לבנות את ביתו הפרטי).
כאמור, בנבואה זו הנביא עומד בחוץ, ולכן הוא מביא דוגמאות ממה שקורה בחוץ: הוא מצביע על השמיים ועל הארץ ואומר: "על כן עליכם כלאו שמיים מטל, והארץ כלאה יבולה." {

הנבואה נאמרה בחודש אלול, ובתקופה זו באזור יהודה אין גשמים, והדבר היחיד שיכול להציל את התבואה מהתייבשות הוא הטל } מצביע על האדמה היבשה ועל ההרים היבשים ואומר "ואקרא חורב על הארץ ועל ההרים ,..." מצביע על התבואה היבשה ואומר: "...ועל הדגן ועל התירוש ועל היצהר..." , מצביע על הירקות היבשים ואומר: "...ועל אשר תוציא האדמה..." , מצביע על האנשים והבהמות שעוברים ברחוב היבש ואומר: "...ועל האדם, ועל הבהמה, ועל כל יגיע כפיים."

התיאור השלישי (ראו דיני טהרה וכוונת הלב ) נאמר ב24 לחודש התשיעי, שלושה חודשים לאחר שבני ישראל התחילו לבנות את המקדש (ראו סוף פרק א). מטרת הנבואה הזאת היא להסביר לבני ישראל, שהם צריכים להתייחס בכבוד וברצינות לבית המקדש - כי רק בזכות בניין המקדש הם ניצלו מהמחסור שהעיק עליהם. לשם כך הוא מזכיר להם את המחסור שהיה להם במשך השנה האחרונה, לפני שהתחילו בבניין המקדש.

הפסוקים הבאים כתובים בשפה קשה, ובקריאה ראשונה נראה שיש בהם הרבה חזרות, ולכן - קוראים יקרים - שימו לבבכם לפסוקים ולפירושים שמשולבים ביניהם:

"ועתה שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה," "מטרם שום אבן אל אבן, בהיכל ה':" לפני שאתם שמים אבנים בהיכל ה' - שימו בהיכל ה' את הלב שלכם, כלומר - התייחסו אליו בכבוד וברצינות. כי:
"מהיותם" , כלומר - מטרם היותם (ע' ראב"ע), לפני שהתחלתם לשים אבנים בהיכל ה', כל אחד היה "בא אל ערימת עשרים" מידות של תבואה כדי לדוש אותה, ולאחר הדיש "והיתה עשרה" - היו נשארות לו רק 10 מידות; כל אחד היה "בא אל היקב לחשוף" [=לשאוב] "חמישים" מידות של יין [מ] "פורה" [= גת], "והיתה עשרים" - היה מוצא רק 20 מידות.
בהמשך מזכיר הנביא את הפגעים שפגעו בתבואה בשנה שעברה, לאחר שהתבואה צמחה: "הכיתי אתכם בשידפון ובירקון ובברד," { הברד מזיק במיוחד כשהוא בא באביב, לאחר שהתבואה מבשילה - ע' שמות ט לא } "את כל מעשה ידיכם, ואין אתכם אליי, נאום ה'!"
"שימו נא לבבכם, מן היום הזה ומעלה, מיום עשרים וארבעה לתשיעי, ל" [שינוי במצב] "מן היום אשר יוסד היכל ה'" [ב24 לשישי] ", שימו לבבכם!" "
עכשיו המצב שונה: "העוד הזרע במגורה, " הזרע עדיין נמצא באסמים - עדיין לא זרעתם אותו { כשמזג האויר יבש - זורעים מאוחר; ע' 'דעת מקרא' }, "ועד הגפן והתאנה והרימון ועץ הזית לא נשא," " " עצי הפרי עדיין לא נשאו את פרים (כי עוד לא הגיעה העונה שלהם), אבל "מן היום הזה אברך!" : אני אברך אתכם כבר מהיום - עוד לפני שזרעתם ולפני שהגיעה עונת הפירות, כמו שכתוב (ישעיהו סה 24) "והיה טרם יקראו, ואני אענה; עוד הם מדברים, ואני אשמע."

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 13 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/xg-mxsor