ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק ו
- למהדורה הרגילה: מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק ו
תמלול החלק השייך לפרק ו מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]
איש, אישה.
שני שמות, הונחו תחילה לזכר ולנקבה מבני אדם, ואחרי כן הושאלו לכל זכר ונקבה משאר מיני בעלי חיים.
אמר: "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה--אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" (בראשית ז, ב) - כאלו אמר זכר ונקבה.
ואח"כ הושאל שם "אשה" לכל עניין מוכן ומזומן להתחבר לעניין אחד.
אמר: "חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת, תִּהְיֶיןָ חֹבְרֹת, אִשָּׁה, אֶל-אֲחֹתָהּ" (שמות כו, ג).
כבר התבאר לך כי "אחות" ו"אח", יאמרו גם כן בשיתוף מצד ההשאלה ב"איש" ו"אישה".
- ^ תמלול השיעור:אנחנו רק נחזור על נקודה שקשורה למה שעסקנו פה בשבועות הקודמים, בגלל שהנקודה הזאת מופיעה כבר בפתיחה, ולא שמנו לב לכך כאשר דיברנו בעמוד ט' כאן בפתיחה, אומר הרמב״ם, לאחר שזכרתי המשלים, אקדימה הקדמה והיא זאת, דע כי מפתח הבנת כל מה שאמרוהו הנביאים ז"ל וידיעת אמיתתו, הוא הבנת המשלים וענייניהם ופירוש מילותיהם., כלומר אם אתה רוצה להבין את הנביאים, אתה צריך להבין את המשלים, כבר ידעת אומרו וביד הנביאים אדמה, זה בהושע, וידעת אומרו חוד חידה ומשול משל, את זה הקדוש ברוך הוא אומר ליחזקאל והוא אומר, וידעת כי מרוב עשות הנביאים המשלים אמר הנביא: המה אומרים הלא ממשל משלים הוא, יחזקאל מתלונן לקדוש ברוך הוא, שהציבור כאילו מזלזל בו, ואומר, אתה רק ממשל משלים. .מה שהרמב"ם אומר, שכדי להבין את הנביאים, צריכים להבין את המשלים, זה לכאורה דבר שהוא ברור מאליו. כל מי שפותח ספר רואה שיש משלים בנביאים ושצריכים להבין אותם. הרמב"ם יכול היה לתת כמה וכמה דוגמאות, אבל הוא לא עושה את זה, הוא מביא את הפסוקים האלה, אבל מעבר לכך שצריכים להבין את המשלים, שזה דבר שמובן מאליו צריכים להבין למה יש הרבה משלים בנביאים. וזה מתחבר למה שלמדנו, וזה שהקדוש ברוך הוא לא מראה תמונה, כלומר, תבנית וציור אל הנביא, אלא השפע האלוקי השכלי יורד על הכוח השכלי של הנביא. ואחר כך זה יורד על הכוח המדמה של הנביא, כמו שהוא אומר בחלק ב' של המורה נבוכים, והנביא בכוח המדמה שלו, הוא מתרגם את האמת שיורדת עליו, לתמונות. ולכן כל הפסוקים שקראנו עכשיו, מלמדים על כך שהנביא יוצר את התמונה בכוח המדמה שלו. כמו שנאמר ביד הנביאים אדמה. , גם הרמח"ל בפתחי חוכמה, בפתח ז ובפתח ט, מדבר על אותו רעיון. כלומר, הוא אומר, הראייה שהקדוש ברוך הוא נותן זה כעין ראייה נשמתית. זה שפע שכל אלוקי, כמו שהרמב״ם אומר שהשפע האלוקי נקלט, והדמיון של הנביא מצייר את התמונות. אמנם מה שגורם לציור הזה, זה שפע השכל האלוקי. אבל הקדוש ברוך הוא לא מראה את התמונה עצמה אברבנל מסביר כך את הדו שיח שרואים בירימהו, הקב"ה שואל אותו מה אתה רואה והוא עונה, והקב"ה אומר לו יפה ראית, זה בגלל שכמו שאמרנו הקדוש ברוך הוא שולח את השפע האלוקי והנביא הוא משלים את זה בתמונה ציורית. אבל זה לא שזה יכול היה לצאת לכל מיני כיוונים. ראינו גם כן בפעם הקודמת, בפרק מ"ו של החלק הראשון, שגדול כוחם של הנביאים, שמשווים את הצורה ליוצרה במה שהם עושים. והם יכולים לעשות את זה בגלל משהו שהרמב"ם מדבר עליו בפרק ל"ח,בעמוד ע"ה, והוא אומר כך, ולפי זה העניין, נאמר, וראית את אחוריי, תשיג מה שנמשך אחרי ונתדמה לי ונתחייב מרצוני, כלומר: בריאותי כולם, כשקוראים את זה בפעם הראשונה, קשה שלא ליפול מהכיסא, בגלל שאנחנו יודעים שלמי תדמיוני וישווה. כלומר, אי אפשר לדמות משהו לקדוש ברוך הוא. וכאן הוא אומר שלא רק שאפשר לדמות, אלא שוראיתה את אחוריי זה שתשיג מה שנמשך אחוריי, כלומר, אחורי רצוני ונתאמה לי ונתחייב מרצוני. וזה בריותיי כולם. הכוונה היא שאפשר ללמוד על הקדוש ברוך הוא מתוך הנבראים כולם. כלומר, הם מראים על הקדוש ברוך הוא. ולכן, חז"ל אומרים שהנביא, משווה את הצורה ליוצרה, הוא עושה את זה בגלל שמראש הקדוש ברוך הוא ברא עולם שמתוכו אפשר ללמוד על מציאותו . ולכן, יש גם כן שפה מסוימת שבה אפשר לבטא מושגים רוחניים באמצעות דברים מהטבע. הוגה אמריקאי בשם אמרסון גם כן סובר שהטבע הוא כלי לביטוי מחשבות רוחניות ושלכל רעיון רוחני יש לו מקביל בטבע. והעניין הרוחני, מתבטא בטבע. דוגמה, כאשר אתה אומר שמישהו הוא אריה, והשני אומר הוא אריה, הוא כבש. וזה מספיק, כל אחד מבין מה הכוונה. דוגמא כאשר אנשים רואים נהר, הם חושבים גם על הזרימה של זמן, שהזמן עובר. כמו נהר, יש דברים כאלה שבאופן טבעי עולים בראש כאשר חושבים על רעיונות, ולכן הנביא לפי היכולת שלו ולפי הכישרון רואה תמונות טבעיות שמביעות רעיונות רוחניים. הרמב״ם בפרק ו של חלק שלישי, מדבר על ההבדל בין המרכבה שרואה יחזקאל לבין המרכבה שרואה ישעיהו הגמרא בחגיגה עצמה עושה את ההבחנה. בגלל שביחזקאל הוא מדבר על החיות, ואחר כך הוא מדבר על האופנים, ואחר כך הוא מדבר על מה שמעל החיות. והרמב״ם אומר, שחשוב מאוד לדעת את העניין של המלאכים לפני שרואים מה שמעל החיות ואת דמות האדם שיושב על הכיסא. ופתאום בא ישעיהו הוא היה לפני יחזקאל כמובן, אבל הוא אומר ראיתי את השם יושב על כיסא. כלומר בום, בלי חיות, בלי אופנים, לא צריך להגיד כלום. אז הגמרא אומרת, והרמב״ם מביא את זה שיש שתי אפשרויות להבין את העניין. בזמן של ישעיהו העם ישב בארצו כולו וזה לא היה זמן של חורבן. והם היו רגילים לראות ניסים, היו רגילים להרגיש את הקדוש ברוך הוא ששוכן בתוכם, אז כמו מישהו שגר ליד הארמון של המלך. הוא, לא צריך להגיד, ראיתי את הפרשים וראיתי את הסוסים וכ"ו, אמרתה ראיתי את המלך אמרתה את הכל. מישהו שגר בירושלים ליד מלון המלכים שם רואים את הפמליה של ראש הממשלה יוצאת. אתה יודע שיש מכוניות לפניו, ואחריו, משטרות וכ"ו, לא צריך להגיד את הכל, אתה אומר ראש הממשלה יצא, לכולם ברור מה זה כולל. אז ככה אומר ישעיהו, ראיתי את השם יושב על הכיסא, כולם יודעים את הדברים. אצל יחזקאל הוא מספר כל דבר, ולא רק זה, כאשר יחזקאל מתאר את האופנים, הוא אומר שהם מבהילים, כלומר האופנים בגודל שלהם מבהילים. את ישעיהו זה לא מבהיל בכלל, הוא רגיל לזה, אז כן זה משתנה, גם הדמיון משתנה בהתאם לתקופה והמציאות, אני חושב שאפשר להשוות את זה במידה מסוימת, לאנשים שהולכים באותו רחוב כולם רואים אותו הדבר, אבל כל אחד תופס משהוא אחר, מישהו יכול להגיד לך כמה מכוניות הוא ראה ואיזה סוג יש שם. מישהו אחר יגיד לך כמה פרחים הוא ראה, ואחד אחר לא ידע בכלל שהיו פרחים, ואחד אחר לא ידע שבכלל היו מכוניות, כלומר יש דברים שאנחנו בוחרים להדגיש, גם בכל תמונה שאנחנו רואים יש אין ספור פרטים שאנחנו מתעלמים מהם כדי שיהיה לנו תמונה, מה אנחנו קולטים וממה אנחנו מתעלמים תלוי במה שאנחנו מחפשים, ולכן אותו הדבר נראה אחרת בתקופות שונות, הגמרא בחגיגה מדברת על כך שיחזקאל רואה את הכרובים עם שישה כנפיים, ויחזקאל רואה ארבע כנפיים, וזה לא שמישהו מרט את כנפי הכרובים, אלא שזה לא נראה, אי אפשר היה לראות את זה כאשר היינו בחורבן, זה משתנה לפי המקבל. השאלה היא למה הקדוש ברוך הוא עשה את זה ככה, למה יש רצון אלוקי שהאדם יהיה שותף, ויוסיף את המימד היותר פלסטי, היותר פיזי לעניין, אבל האמת שזה התפקיד של האדם בכלל, לא רק בנושא של הנבואה, אלא האדם לוקח את הרעיון הרוחני שיורד ונותן לו את הגבולות של הציור היותר ארצע. אנחנו נחזור לזה כאשר נגיע לפרק מו' אנחנו ממשיכים אצלנו. איש ואישה, זה ברור למה הוא מדבר על איש ואישה, בגלל שבפרק א הוא פתח, ודיבר על צלם אלוקים, וצלם ודמות, אחר כך בפרק ב', הוא דבר על אדם וחווה בגלל הפסוק נעשה אדם בצלמינו, אז מכאן הגענו לאיש ואישה, אגב, אחרי איש ואישה בפרק ז', הוא מדבר על ילד . כי אם יש איש, ויש אישה, הם מקבלים ברכה, אז יש גם ילד. מה שמפליא, ואני לא נדבר על זה עכשיו, זה שאחרי שהזכרנו את הפסוק זכר ונקיבה בראם, ויקרא את שמם אדם, היינו מצפים, שכאן יהיה איזה פרק על אדם, פרק שיסביר מה זה אדם, אבל הרמב"ם בחר לכתוב על האדם רק בפרק יד, עמוד ל"ה, רק אז הוא מדבר על אדם. וזה מפליא, לא רק זה, שם הוא קוטל את האדם לגמרי כל הפסוקים שהוא מביא על האדם, הם ביקורת על האדם, אין לו דבר טוב להגיד עליו. יש כל מיני דברים שהוא היה יכול היה להגיד על האדם, אבל הוא בחר לא להגיד ונדבר על זה אחר כך . חזרה לפרק ו', איש ואישה, שני שמות, הונחו תחילה לזכר ולנקבה מבני אדם, ואחרי כן הושאלו לכל זכר ונקבה משאר מיני בעלי חיים אמר, מכל הבהמה הטהורה תיקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, כאילו אמר זכר ונקבה, שהרי לא שייך אישות בבעלי חיים שהרי אין להם קידושין, ואח"כ הושאל שם "אשה" לכל עניין מוכן ומזומן להתחבר לעניין אחד. אמר, חמש היריות תהיינה, חוברות אישה אל אחותה, הרמב"ם לא מזכיר את זה כאן , אבל הרמב"ם מזכיר את זה כשהוא מדבר על המרכבה, בחלק ג פרק ב עמוד שע"ד באמצע העמוד, הוא אומר ואחר כך זכר שאלה הארבע 'חיות' אין ביניהם הפרש ולא מקום פנוי. אלא כל אחת מחוברת בחברתה - אמר "חוברות אשה אל אחותה" , וגם אחר כך בפרק י, הנביא יחזקאל אומר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי־ישראל בנהר־כבר ואדע כי כרובים המה, כלומר, כאשר הוא רואה את הכרובים בפרק י, הוא אומר, אני ידעתי שהכרובים האלה הם החיה אשר ראיתי בנהר כבר, הוא לא אומר החיות שראיתי אלא החיה, בגלל שהחיות היו מתפרדות ואחר כך חוזרות, כמו פעימה של הלב, הן יוצאות וחוזרות לצד אחד שזה נקרא אישה אל אחותה, כמו שהוא אמר כאן ואח"כ הושאל שם "אשה" לכל עניין מוכן ומזומן להתחבר לעניין אחד., אמר חמש יריות, כמו שמדובר על המשכן, תהנה חוברות אישה אל אחותה, ככבר התבאר לך כי "אחות" ו"אח", יאמרו גם כן בשיתוף מצד ההשאלה ב"איש" ו"אישה"., בגלל אשה אל אחותה. כלומר, שניים שהם דומים, אז כך גם כן הוא אומר, אח ואחות, ואך אנחנו לא מוצאים את מה שכתוב, שאחותה לגבי אישה, אישה אל אחותה שהם שניהם מוכנים לקבל כדי להביא לשלמות. כאשר נאמר איש אל אחיו, או אל אחיו, לפעמים זה אחים ממש, כמו באחי יוסף אבל יש גם כן כאשר יש פחד מהמלכים שיבואו להילחם בישראל נאמר, איש את רעהו יעזרו ולאחיו יאמר חזק, לא מדבר על אח ביולוגי, מדבר על הרעים באותו מעשה שהם עסוקים בו