ביאור:מוסיף והולך או פוחת והולך

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך

ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך

אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא.

חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין

וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין

(שבת כא, ע"ב)

שאלת הבית יוסף המפורסמת: מדוע חוגגים 8 ימים אם היה שמן ליום אחד ואם כן הנס אירע רק 7 ימים? יש שענו שכל יום החשמונאים שמו שמינית מהשמן והנס הוא שזה הספיק לכל היום, אך הסבר זה בעייתי שהרי לפי זה הם סמכו על הנס?

• לפי שיטת בית שמאי יתכן לאמר שהם שמו את כל השמן ביום הראשון וכל יום נחסרה שמינית.

באופן דומה יש לראות את חג סוכות, שהיום הראשון הוא יום טוב וכל יום הקדושה יורדת עד שחוזרים לימות החול.

גם באופן כללי, במחינה פסיכולוגית, כאשר נעשה לאדם נס, באותו יום הוא מתרגש, אך כל יום שעובר הוא מתרגש פחות.

• לפי שיטת בית הלל אפשר להסביר שהם שמו את כל השמן היום הראשון, ובסוף כל יום השמן התמלא מחדש.

לשיטתם קשה לאדם לעבור מחול לקודש בבת אחת ולכן יש בחנוכה להתעלות יותר ויותר מיום ליום.

מבחינה פסיכולוגית, על האדם להתלהב יותר ויותר מנס שהוא רואה מזה שהנס מתמיד יום ועוד יום, ובכך יש עדות שלא היתה כאן רק מקריות חד פעמית.

ניתן לקחת את הרעיון צעד אחד נוסף - בית שמאי קולטים את המציאות כפי שהיא נתפסת בפנים ומבטאים אותה חיצונית: אם אנחנו שמחים פחות, הרי שגם נדליק פחות נרות.

בית הלל אומרים הפוך: אנחנו מנסים לתת ביטוי חיצוני אחר ובכך גם לשנות את המציאות הפנימית (אחרי המעשים נמשכים הלבבות) - נדליק יותר נרות ואז גם נשמח יותר ונרגיש יותר חנוכה.

כדאי לציין שמחקרים עדכניים על אמוציות אכן תומכים בכוון של בית הלל - אנחנו מפרשים את הרגשותינו לפי ההתנהגות שלנו.

אותו הרעיון בסגנון פואטי

שילוב של הרעיון הזה ושל ביאור:הנס העיקרי בחנוכה בסיגנון שירי:

הרבה עברתי בחיי הארוכים וכבר גיליתי את התשובות לכל השאלות הרגילות. אני כבר יודע למה לא כל יום שבת ומדוע לא יבוא פורים פעמיים בשבוע. אך מכל החגים רציתי לשתף אתכם במחשבותיי לגבי החג אליו אני מרגיש הכי קשור.

ואני קשור לחנוכה, ובמיוחד לחנוכי-ה אשר עליה אני מסתכל מהצד בכל אחד משמונת הימים ותמה: לשם מה כל הנרות, לזכר זה שהצלחנו להדליק את המנורה במקדש? בכל יתר החגים אנו זוכרים מאורע היסטורי משמעותי, ופתאום באחד החגים אנו שמחים על כך שהצלחנו לקיים מצווה אחת? ומה עם הנצחון על היוונים במלחמה? - ומה איתו באמת - האם הצלחנו לשכוח נצחון כזה היוצא מגדר הטבע? קרב אחרי קרב ניצחנו את היוונים, רבים ביד מעטים? ואולי הסיבה ששכחנו היא דוקא בגלל הנצחונות החוזרים ונישנים.

נצחון אחד נתפס כארוע יוצא דופן, כנס גלוי, אך עוד נצחון ועוד נצחון והנה התרגלנו לכך שאנו מנצחים ומסתבר שכנראה יש לנו יתרון איכותי המסוגל לגבור על היתרון הכמותי של היוונים. מיום ליום הפחיתו בית שמאי את מספר הנרות בחנוכיה במקביל להפחתה בהרגשתנו את עוצמת הנס שהיתה כה עצומה בהדלקה הראשונה.

אך לא כך דרכם של ב"ה שהלכה כמותם מכיוון שהיו ענוותנים והיו מקדימים לשמוע את דיברי בית שמאי לפני שהציעו את דבריהם. בחנוכי-ה של בית הלל לכל נר יש סיפור אחר לספר, נס נוסף להורות עליו. כל יום שהנר דולק, מציתה בנו אשו את ההרגשה שהנס הוא יותר גדול, יותר פלאי, יותר ניסי. מנר אחד לחנוכייה שלמה בוערת באש של קדושה.

ואני הקטן עומד בצד על משמרתי כבר אלפיים שנה ומתנדנד בתפילה חרישית: אל תשתמשו באורם של הנרות. בשביל זה יש אותי. הסתכלו עליהם וראו איך כל נר מחזק בנו את הרגשת השגחתו הפרטית של ה', אשר כוחו ועוצם ידו שלו עשה לנו את החיל הזה.

החשמונאים וכל עם ישראל היו כנראה צריכים את נס פח השמן, כיוון שרק כך יכלו להבין שכל המלחמה היתה בהשגחה אלוקית, אשר איננה פחותה מההשגחה ששמרה על השמן שבמנורה במשך שמונה ימים. מי שאמר לשמן שידלוק אמר גם לחרב יהודה המכבי שתכה באויבי ישראל, אויבי ה'.

אם תלכו לאורם של הנרות, לאור תפילתם המתעצמת מיום ליום, תוכלו גם אתם להתרגש מחדש מכל ניצחון קטן שבהווה, ואפילו מזיכרונות של ניצחונות ישנים שאנו חווים אותם מחדש בכל שנה, ותזכו לניצחונות נפלאים רבים בעתידכם המזהיר.

חג אורים שמח,

השמש

מקורות

נר מצווה למהר"ל (עמוד כא)