פתיחת התפריט הראשי

ביאור:שמות יז ז

(הופנה מהדף ביאור:מה קרה במסה)
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




מה קרה במסהעריכה


במדבר חם, וכשחם - לא תמיד מוצאים מים. עובדה מצערת זו התגלתה לבני ישראל לאחר כמה ימים של נסיעה במדבר סין:

שמות יז א: "ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין, למסעיהם על פי ה'; ויחנו ברפידים, ואין מים לשתות העם".

באופן טבעי, בני-ישראל נכנסו ללחץ, רבו עם משה וביקשו מים (פסוק ב): "וירב העם עם משה, ויאמרו 'תנו לנו מים ונשתה!';"

ובתגובה: "ויאמר להם משה 'מה תריבון עימדי? מה תנסון את ה'?'".

לריב זה לא יפה; אילו משה היה מוכיח את בני-ישראל רק על הריב - היה אפשר להבין אותו. אולם, משה מוכיח אותם לא רק על הריב, אלא גם על מה שעשו אחרי הריב - בקשת המים, כפי שאפשר לראות בטבלה הבאה: (ראו  כתיבה בטבלאות בתנ"ך ): יש לקרוא מימין לשמאל:

"ויאמרו 'תנו לנו מים ונשתה!'"

"וירב העם עם משה"

"מה תנסון את ה'?"

"מה תריבון עימדי?"

"ויאמר להם משה:"

משה האשים את בני ישראל בשני "סעיפי אישום" - ריב וניסיון; הריב נזכר בתחילת הפסוק - "וירב העם עם משה", ומכאן שהנסיון הוא המעשה שנזכר אחר-כך - "ויאמרו 'תנו לנו מים ונשתה!'". כנראה, שהריב כלל צעקות, איומים ומעשים שלא פורטו בכתוב, והנסיון הוא עצם התביעה "תנו לנו מים ונשתה". וכאן נשאלת השאלה: מה כל-כך רע בבקשה הזאת? מדוע זה כל-כך רע לבקש מים? מדוע הבקשה הזאת נחשבת ל"ניסיון"? והרי כולנו מבקשים כל יום בתפילותינו, שה' ייתן לנו דברים שחסרים לנו!

לפני שנענה לשאלה, נקרא את הפסוק הבא (פסוק ג): "ויצמא שם העם למים, וילן העם על משה; ויאמר 'למה זה העליתנו ממצרים, להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא?!'": רק בפסוק הזה מסופר שבני-ישראל צמאו למים; מכאן, שבפסוק הקודם הם עדיין לא היו צמאים. למעשה, בפסוק הקודם נאמר רק "ואין מים לשתות העם ", כלומר - לא היו מים לכל העם, אולם המקום לא היה יבש לגמרי והיו בו קצת מים.

בני ישראל תבעו מה' שייתן להם מים, לא בגלל שהם באמת היו צריכים את זה באותו רגע, אלא בגלל שהם חשבו שיצטרכו את זה בעתיד, ולא בטחו בה' שיספק להם את צרכיהם בזמן המתאים. בני ישראל היו צריכים לבטוח בה', שיספק להם מים כאשר יצטרכו, ולא להתעצבן ולדרוש "מים עכשיו!". למעשה, אילו לא היו משקיעים מאמצים במריבה, ייתכן שלא היו נעשים צמאים כל-כך מהר... זוהי גם ההגדרה ל"ניסיון" שמופיעה בסוף הפרשה (פסוק ז) "על נסותם את ה' לאמור: היש ה' בקרבנו אם אין?": כאשר בני-ישראל דורשים לקבל מים עכשיו, הם מראים בכך שהם לא בטוחים שה' בקרבם - הם לא בטוחים שה' יודע מה הם צריכים, ורוצים "להכתיב" לו לתת להם את מה שהם רוצים, דווקא עכשיו ולא אחר-כך.

מסקנות לעתידעריכה

מכאן נראה, שהאיסור שנזכר בדברים ו טז-יט, "לא תנסו את ה' כאשר ניסיתם במסה" מכוון בעיקר כלפי ישראל בתור עם: ה' מוביל את עם ישראל בדרך ארוכה, שלא תמיד רואים את הסוף שלה, ובני ישראל נדרשים לבטוח בה' שהוא יודע לאן הוא מוביל אותם, ולא לדרוש ממנו שישנה את הדרך בהתאם למה שנראה להם.

אולם, גם האדם הפרטי צריך ללמוד לקח מהמצוה הזאת: כל אדם הולך בדרך-חיים שה' הכין עבורו, והדרך לא תמיד ברורה; האדם צריך לבטוח בה', שבסופו של דבר יביא אותו למקום המתאים עבורו, ולא לתבוע דווקא את מה שהוא חושב שהוא צריך. מותר להתפלל, מותר לבקש - אבל אסור לתבוע.

לעיון נוסףעריכה

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-17.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:מה קרה במסה

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/jm-17-0107