ביאור:מה לעשות עם הכסף

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

על-פי התורה אסור להלוות בריבית, ומצווה להלוות בלי ריבית ( ויש ארגונים רבים שעוסקים בכך ).

אבל, כידוע, העשירים (והבנקים) תמיד רוצים להיות יותר עשירים, ומחפשים דרכים להרוויח כסף בלי לעבוד קשה, והריבית היא הדרך הנוחה והבטוחה ביותר להשיג מטרה זו. אז מה אפשר לעשות? האם אפשר למצוא פתרון שיאפשר לעשירים להתגבר על "יצר ההתעשרות" שלהם, ולא להלוות בריבית? האם אפשר למצוא פתרון שיאפשר להלוות בלי ריבית לאנשים שזקוקים לכך, ולא יאפשר לנוכלים לנצל את ההלוואות האלו לרעה?

במאמר זה נתאר כמה פתרונות אפשריים, ולכל פתרון - יתרונות וחסרונות. בכל הדוגמאות, אנחנו מניחים שלבנק יש כסף פנוי, וללקוח חסר כסף. כמובן, אפשר ליישם פתרונות דומים לזה בין כל שני צדדים, לא רק בין בנק ללקוח.

חסרונות	יתרונות	דוגמה	פתרון
מרוקן מִתוכן את האיסור להלוות בריבית; מרגיל אנשים לחשיבה שאפשר לקיים את כל המצוות "על הנייר"; הופך את מצוות התורה לנחלתם של בודדים, שמסוגלים להבין את כל פרטי ה"היתר" (השאר פשוט חותמים למטה, וממשיכים להלוות בריבית כאילו שלא ניתנה תורה...); פוגע במוטיבציה של אנשים לקיים את מצוות הלוואה בלי ריבית לנזקקים, או להשקיע בעסקים; פוגע בכלכלה ובחברה - בדיוק כמו ריבית רגילה ;	קיים כבר בכל הבנקים, לא דורש חידושים, לא דורש מאמץ מחשבתי וארגוני.	הבנק חותם, פעם אחת, על טופס שהוכן ע"י הרבנות, ומכאן והלאה פועל כרגיל. העובדים והלקוחות של הבנק לא צריכים לדעת על קיום "היתר עסקא" (אם הם לא מתעניינים בכך) - מבחינתם הבנק פועל כרגיל. יש סוגים שונים של "היתרי עסקא" ונכתבו עליהם ספרים רבים, ואין כאן מקום להאריך.	היתר עסקא
בבנק הדואר אין פקדונות ותוכניות חיסכון, ולכן מי שמעביר לשם את חשבונותיו לא יכול להרוויח כסף, והכסף שלו נשחק ע"י האינפלציה (אבל לדעתי עדיף להיות במצב כזה מאשר להלוות בריבית, כי כאשר הכסף לא צובר ריבית - זה נותן מוטיבציה לבעליו לעשות איתו משהו מועיל - להשקיע או להלוות בלי ריבית לנזקקים).	מי שמעביר את חשבונותיו לבנק הדואר אינו מהווה שותף להלוואה בריבית (מלבד זאת, בבנק הדואר לא צריך לשלם דמי ניהול חשבון, והעמלות על פנקסי-המחאות ועל העברות כספים נמוכות יותר מאשר בבנקים רגילים).	בבנק הדואר יכול כל אדם לפתוח חשבון עו"ש רגיל, עם פנקסי המחאות וכרטיס אשראי שמאפשר גם למשוך כסף מכל כספומט. אבל היתרה בחשבון זה חייבת להיות חיובית - אין אפשרות להיות ביתרה שלילית.	חשבון עו"ש ללא משיכת-יֶתֶר
הבנק צריך לנהל מחסן שבו ישמור את הציוד שהלקוחות לא ירצו להמשיך לשכור; אם הבנק טועה בחישוב אורך החיים של המוצר - הוא עלול להפסיד (הלקוח יפסיק את השכירות לפני הזמן המתוכנן, והבנק יישאר עם מוצר מיושן וחסר ערך). מצד שני, ייתכן שהסיכון הוא דווקא יתרון, כי אחד הטעמים לאיסור ריבית הוא, שהלוואה בריבית נותנת למלווה בטחון-שווא בכוח הכסף, במקום שיבטח בה' ויתפרנס מיגיע-כפיו.	בניגוד להלוואה בריבית, הלקוח יכול להפסיק לשכור את המוצר בכל זמן, ואז יוכל להפסיק לשלם את דמי השכירות. כלומר, הוא לא משועבד לבנק ( זהו אחד הטעמים לאיסור ריבית ).	אדם רוצה לקנות מקרר בשווי 1000 ש"ח. המקרר מחזיק מעמד, בממוצע, 10 שנים. הבנק קונה את המקרר ב1000 ש"ח, ומשכיר אותו ב200 ש"ח לשנה, ולאחר 10 שנים - נותן אותו במתנה ללקוח. וכך, לאחר 10 שנים, הבנק קיבל, במקום ה1000 ש"ח שהשקיע, 2000 ש"ח.	השכרת ציוד לזמן ארוך במחיר שמכסה גם את העלות
זוהי למעשה דרך לעקוף את איסור ריבית (ע"ע " פרצה בחוק האוסר לקחת ריבית? "). נראה, שצריך להיות איסור להשכיר חפץ במחיר גבוה יותר ממחיר העלות שלו, כדי למנוע את האפשרות הזאת. אני לא יודע אם יש או אין איסור כזה.	לא ברור	אדם רוצה לקנות מקרר בשווי 1000 ש"ח. המקרר מחזיק מעמד, בממוצע, 10 שנים. הבנק קונה את המקרר ב1000 ש"ח, ומשכיר אותו ב-2000 ש"ח לשנה, ואחרי שנה - נותן אותו במתנה ללקוח.	השכרת ציוד לזמן קצר
עבור הבנק זה כמו הלוואה בריבית, כי הוא משלם על המוצר מחיר נמוך יחסית (מחיר השוק פחות חלק מהוצאות הפרסום), ומקבל את מחיר השוק המלא. לא מתקיים הטעם שקשור לבטחון בה'. עוד שאלה בנושא קרוב: האם מותר לחברה למכור "תווי קניה" עבור מוצרי החברה, במחיר נמוך יותר מהסכום הנקוב עליהם (למשל למכור תוי קניה ע"ס 1000 ש"ח תמורת 850 ש"ח)? - אם ההפרש מבטא רק את החסכון בהוצאות הפרסום - אז נראה שמותר, אבל אם ההפרש מבטא גם את האשראי שהחברה מקבלת מהלקוח - אז נראה שאסור.	עבור הלקוח זו ממש הלוואה בלי ריבית - הוא מקבל מוצר, ומשלם בדיוק את מחיר השוק שלו, במועד מאוחר יותר. שאלה: האם למחיר השוק יש משמעות? בימינו, מחיר השוק נקבע ע"י גורמים שונים, שאין שום קשר ביניהם לבין מהות המוצר, למשל - הוצאות פרסום ושיווק, המחיר אצל המתחרים, וכו'. כלומר, כאשר הלקוח מקבל מוצר, זה לא שקול לכך שהוא מקבל את מחיר השוק שלו במזומן... הערה בנושא קרוב: על-פי הספר "תורת ריבית", אסור לחברה למכור מוצר בתשלומים, ולהגיד ש"מי שמשלם במזומן מקבל הנחה", כי זה בדיוק כמו להגיד ש"מי שמשלם בתשלומים לא מקבל הנחה" או "מי שמשלם בתשלומים מוסיף ריבית"...	הבנק הישיר הראשון הציע ללקוחותיו (לקראת פסח ה'תשס"ג) לממן עבורם מכונית חדשה או חתונה באולם, והם יחזירו את הסכום ב24 תשלומים חודשיים ללא ריבית והצמדה. אבל המימון ניתן רק עבור רכישות מיבואני-רכב מסויימים או אולמות מסויימים. נראה, שהמבצע הזה מאפשר למוכרים (יבואנים או אולמות) לקבל לקוחות דרך הבנק, ובכך מאפשר להם להקטין את הוצאות הפרסום והשיווק שלהם, וכך הם יכולים למכור את המוצרים לבנק במחיר נמוך יותר ממחיר השוק.	הלוואה בלי ריבית תמורת חסכון בהוצאות פרסום
מבחינת הלקוח זה בדיוק כמו הלוואה ב"ריבית מוקדמת" - הוא מקבל סכום מסויים ומשלם סכום גדול יותר. קשה לפקח על כך שה"עמלה" תכלול רק את שכר הטרחה; אפשר להשתמש בזה כפתח ללקיחת ריבית.	מבחינת הבנק, נראה שאין כאן איסור ריבית, כי הוא לא גובה את שכר הטרחה על-פי משך הזמן שהלקוח מחזיק את ההלוואה, אלא רק לפי ההוצאות שגורמת לו ההלוואה (כולל הזמן שנדרש כדי לתת שירות ללווה). לא הגיוני שהתורה תדרוש מהמלווה להפסיד כסף - התורה בסה"כ דורשת מהמלווה שלא ירוויח על חשבון הלווה. לכן, הגיוני שהבנק יהיה רשאי לגבות שכר טרחה מהלווה.	כל מי שלוקח הלוואה, צריך לשלם לבנק עמלה מסויימת, שמורכבת מתשלום לעובדים המנהלים את תהליך מתן ההלוואה, ביטוח מפני אבדן החוב (כמו ביטוח משכנתא), הוצאות גביה, וכו'. הבנק לא מרוויח ריבית על הכסף, אבל הוא לפחות מאפשר לעובדים שלו להתפרנס.	הלוואה בלי ריבית תמורת שכר טרחה
כמו למעלה, רק שבמקרה זה קשה יותר להבטיח שה"תרומה" אכן משמשת לכיסוי ההוצאות בלבד (למעשה יש כאן "ריבית מוקדמת" של 12 אחוז).	כמו למעלה, בהנחה שהתרומה משמשת לכיסוי ההוצאות בלבד	ע"פ מאמר שהתפרסם ב"הצופה" : "הגמ"ח המרכזי", שהוקם ע"י עסקנים חרדים, נותן הלוואה על-סך 10000 דולר, לכל אדם שנרשם כחבר בגמ"ח, על-ידי "תרומה" של 1200 דולר.	הלוואה בלי ריבית לחברים בלבד
אנשים שצברו זכויות ליתרה שלילית גדולה - עלולים לנצל אותה לצריכה מוגזמת, מעל ליכולת ההחזרה שלהם, ואז לברוח ולהשאיר את הבנק עם הפסדים (אבל בדיוק לשם כך קיימת בבנק מחלקת אשראי, שתפקידה להעריך אם הלווה יוכל להחזיר את החוב, ולמנוע מתן הלוואות לאנשים מסוג זה).	מתקיים "עקרון ההדדיות": אדם שמלווה בלי ריבית לבנק - מקבל הלוואה בלי ריבית מהבנק לאותה תקופה ובאותו סכום. זהו עיקרון הגיוני - גם כאשר התורה מצווה להלוות בלי ריבית, ההנחה היא שיש כאן הדדיות, ואם המלווה יתדלדל אי-פעם מנכסיו, גם הוא יוכל לקבל הלוואה באותם תנאים. הרעיון מעודד אנשים, שיש להם עודף כסף, להשאיר אותו כיתרה חיובית בחשבון עו"ש, כדי לצבור זכויות ליתרה שלילית בעתיד, אם יצטרכו. בינתיים, הסכום הזה יכול לשמש למתן הלוואות בלי ריבית לנזקקים, או להשקעות בעסקים.	כל מי שיש לו יתרה חיובית, בחשבון עו"ש, של 1000 ש"ח במשך שנה - רשאי להיות ביתרה שלילית של 1000 ש"ח במשך שנה, או ביתרה שלילית של 12000 ש"ח למשך חודש (וכיוצא בזה), בלי לשלם ריבית (אבל אפשר להתנות זאת בחתימות ערבים או בבדיקה של מחלקת אשראי של הבנק, כמקובל בכל הלוואה, כדי לוודא שההלוואה תוחזר. אפשר גם לגבות דמי ביטוח, עמלה וכו' - כמו בהצעה הקודמת).	הלוואה בלי ריבית תמורת הלוואה בלי ריבית
כאשר המשק במיתון, יש סיכון גבוה - הרבה עסקים עלולים ליפול, והבנק עלול להפסיד. [למעשה אין כאן חידוש - זה מאד דומה למה שעושות קרנות נאמנות שמתמחות במניות, רק שההשקעה היא בעסקים קטנים ולא בחברות גדולות הנסחרות בבורסה]	מעודד יזמות וצמיחה, יכול להביא ליציאה מהמיתון. כאשר המשק נמצא במצב טוב, רוב העסקים יצליחו, ולכן, אם הבנק מפזר את ההשקעות בין עסקים שונים, יש לו סיכוי גבוה להרוויח (בניגוד ללקוחות קטנים, שלא יכולים להשקיע בעסקים רבים כי אין להם מספיק כסף).	הבנק משקיע את הכסף של הלקוחות שיש להם יתרה חיובית בעסקים קטנים, בתור שותף עם אחוז-בעלות מסויים. אם העסק מצליח - הבנק מקבל חלק מהרווחים ומחלק אותם ללקוחותיו.	השקעה בעסקים / מניות

מקורות

על-פי מאמר של אראל סגל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-09.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tryg/ribit0/ptronot