פתיחת התפריט הראשי

ביאור:מדוע לא רצה יונה לנבא לאנשי נינוה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


יונה אמר בפירוש מדוע לא רצה ללכת בשליחות ה' (ד2-3): "אנה ה'! הלוא זה דברי עד היותי על אדמתי, על כן קידמתי לברוח תרשישה; כי ידעתי, כי אתה אל חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה. ועתה ה', קח נא את נפשי ממני; כי טוב מותי מחיי!" אבל למרות שהוא אמר בפירוש - הסיבה המדוייקת לא כל כך ברורה. הנה כמה הסברים אפשריים:  

1. יונה דאג לעם ישראל / ע"פ מפרשים שונים

[ראו, למשל, רש"י, ראב"ע, רד"ק, אברבנאל ומלבי"ם; ראו גם ב יומן שכתבה חגית מוריה]

יונה פעל בתקופת ירבעם בן יואש מלך ישראל, שעליו נאמר (מלכים ב יד כה): "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה, כדבר ה' אלוהי ישראל, אשר דיבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא, אשר מגת החפר". לאחר כיבושיו של ירבעם, הגיע גבולה הצפוני של ממלכת ישראל קרוב מאד לממלכת אשור. באותו זמן ממלכה זו התחילה לגדול ולהתחזק, ויונה כנראה צפה שבעתיד היא תסכן את בטחונה של ממלכתו האהובה.

כששמע יונה שנינוה רעה בעיני ה' - הוא מאד שמח, כי קיווה שה' יהפוך את נינוה וממלכת ישראל תרוויח. אבל אז הוא נזכר שה' הוא "אל חנון ורחום, ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה": אם יונה יילך לנבא לנינוה - הם עלולים לחזור בתשובה, ה' יינחם על הרעה, והם ימשיכו להתחזק ויכו את ישראל!

יונה לא היה מוכן בשום-אופן לעזור לאויביה של ממלכת ישראל להינצל מרעתם; מרוב אהבה לממלכת ישראל - הוא היה מוכן לעבור על מצוות ה', והיה מוכן אפילו לטבוע בים.

ואלכס כתב (7.11.2005): " אנסה לענות בקצרה על מה שהמדרש רצה להגיד.

יונה לא רצה ללכת לננוה מפני שהוא ידע שאם הוא ילך ויודיע להם על כך שעירם עומדת להחרב - הם מיד יחזרו בתשובה וה' ימחל ויסלח להם.

אבל הבעיה כאן היא כזו - יונה יודע שלאחר שננוה יחזרו בתשובה יהיה קטרוג בשמים (קטרוג=העברת בקורת שלילית) על עם ישראל - הרי בישראל יש כבר מאות שנים עשרות נביאים שמוכיחים את העם על פשעיהם והעם אינו חוזר בתשובה, ולעומת עם ישראל ננוה לאחר משפט אחד בלבד של נביא "עוד 40 יום וננוה נהפכת" מיד חוזרים בתשובה. אז הקטרוג הוא : מה כל כך מיוחד בעם ישראל?

אז יונה כאן הוא בצד של ישראל הוא לא רוצה שיעברו ביקורת שלילית על ישראל - בסופו של דבר אנחנו רואים שכנראה כן היה קטרוג על ישראל, ואותה ננוה (בירת אשור) החריבה את ישראל והגלתה את עשרת השבטים "

"אראל: לפי ההסבר הזה, לא ברורה המשמעות של משל הקיקיון."

2. יונה חשב שאסור לסלוח לעובדי עבודה זרה / ע"פ אברבנאל

[ראו גם במאמר שלוש בריחותיו של יונה ]

אנשי נינוה חזרו בתשובה רק מהעבירות שבין אדם לחבירו: "וישובו איש מדרכו הרעה, ומן החמס אשר בכפיהם" . אבל הם נשארו עובדי אלילים כמו קודם.

יונה ידע מראש שה' יסלח להם, וכאב לו הלב על כך. ה' מעניש את בני ישראל על עבודת-אלילים, אך אינו מעניש את הגויים על עבודת-אלילים - אלא סולח להם ברגע שהם שבים מהחמס אשר בכפיהם!
על כך ענה לו ה', שאי אפשר לדרוש מאנשי נינוה דרישות מוגזמות: הם לא זכו להתגלות ה', ולכן כל אחד מהם "לא ידע בין ימינו לשמאלו" , וכולם דומים ל "בהמה רבה" מבחינה זו - ולכן מספיק שיתנהגו טוב בדברים שבין אדם לחבירו.

"אראל: התשובה לא נראית לי, כי בכל הספר אין זכר לעבודת אלילים. נראה שהויכוח הוא על נושא אחר."  

3. יונה דאג לשמו הטוב  / ע"פ מפרשים שונים

[ראו בפירוש אברבנאל]

יונה חשש, שאם אנשי נינוה יחזרו בתשובה והגזירה תתבטל - אנשים (בנינוה או מחוץ לה) יזלזלו בו ויקראו לו נביא שקר.

"אראל: התשובה לא נראית לי, כי יונה לא היה צריך לברוח - הוא יכל פשוט להגיד "אם לא תחזרו בתשובה - עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת", ואז לא היו קוראים לו נביא שקר. למעשה, נראה שלא היה צורך להגיד את זה בפירוש: אנשי נינוה הבינו מעצמם שהגזירה היא על תנאי - עובדה שהם חזרו בתשובה (מה הטעם לחזור בתשובה אם הגזירה תתקיים בכל מקרה?!). להפך: העובדה שעיר גדולה וחזקה חזרה בתשובה בעקבות דבריו של הנביא יכולה דווקא להוסיף לשמו הטוב!"

4. יונה פחד מאנשי נינוה / אור פרג

יונה לא רצה לנבא לאנשי נינווה מכיוון שפחד שירדפו אחריו וישנאו אותו על זה שהוא מנבא דברים רעים.

"אראל: לפי זה לא ברור, מדוע יונה הצטער שה' סלח להם?"

5. יונה התנגד למידת החסד / ע"פ יוסף צמודי

[ע"פ המאמר הקיקיון של יונה   ]

התנהגותו של יונה, לאורך כל הספר, נבעה מהתנגדותו למידת החסד האלהי. יונה חשב שהעולם צריך להתקיים על-פי דין מוחלט, בלי שום חסד. הוא היה מוכן גם למסור את נפשו על העיקרון הזה.
כדי להמחיש ליונה את חשיבותה של מידת החסד, עשה ה' עם יונה מעשה של חסד: הצמיח מעל ראשו קיקיון, ללא שום מאמץ מצדו. כשהקיקיון יבש - הצטער יונה צער גדול. על כך אמר לו ה': "אתה חסת על הקיקיון, אשר לא עמלת בו ולא גידלתו, שבן לילה היה ובן לילה אבד" : על-פי מידת הדין אין לך שום זכות לקבל את הקיקיון, כי לא עמלת בו ולא גידלתו; וגם לקיקיון אין שום זכות קיום, כי הוא לא צמח באופן טבעי אלא נברא מראש לזמן קצר ומוגבל. ובכל-זאת אתה חסת על הקיקיון! כשזה נוגע לך - אתה לא הולך על-פי מידת הדין אלא רוצה חסד! אם צריך לעשות חסד עם אדם אחד - קל-וחומר שצריך לעשות חסד עם "נינוה, העיר הגדולה, אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם, אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו, ובהמה רבה" .

יונה התנגד לעיקרון החזרה בתשובה / ע"פ עמוס

[מתוך המאמר 'מוזר' יונה ע"פ הפשט ]

יונה היה נביא אמת, והוא האמין בעיקרון היסודי של הנבואה: "הנפש החוטאת - היא תמות!": אין מקום למחילה או לחזרה בתשובה.

גם כשראה שהים סוער בגלל חטאו - הוא נשאר נאמן לעקרון שלו ולא ניסה לחזור בתשובה; הוא העדיף למות.

אבל כשהיה במעמקי הים הוא נשבר, כמו שהוא אומר "מבטן שאול שיוועתי - שמעת קולי". ה' שמע את קולו, קיבל את תשובתו והציל אותו.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

תגובות

מאת: מאיר אלחדד

משפט המפתח בספר יונה , המסר העיקרי שחל גם על הנביאים הוא: "מאחזים הבלי שוא חסדם יעזובו".

יונה טעה בהבנת המעשה האלוהי. האל אומר לו שבמקרה נינוה הוא היה צריך לותר על ההבנה שלו, מהו נביא? ומהו אלוהים? ויונה, אחז, במחשבה שהיא "הבל", ולכן אבדה לו מידת החסד.

רק אחרי שעבר את כל התלאות ואמר את המשפט לעיל, פלט אותו הליויתן ליבשה. ועדיין לא למד יונה את המסר - ראה פרשת הקיקיון, לאמר לך שהמבחן האמיתי של כל אדם הוא: להיות מוכן, בכל עת שיידרש, לוותר על אחיזתו בהבנת האלוהות ובמעשה האלוהי ולהתאים אותה למציאות - דהיינו האל מבקש להיות אקטואלי.....

מאת: מידע ממדריכים
אליהו הנביא ויונה הנביא
ציפורי השמיים בקשו ממני להעביר מידע זה דרך פורומים הפונים לרבנים.
ואלו דבריו של המדריך השקוף שלי:
אליהו הנביא היה איש אמת וצדק. כאשר היה צריך לשלוף גרזנים הוא שלף בזמן. הוא היה קשוח ואמיתי והוא הלך עם השם עד הסוף ועם חוקיו שחשובים מאוד לביצוע. הוא ידע שלמרות שהוא קשוח, כל דבר שקורה הוא הטוב ביותר עבור אותה נשמה. הוא העדיף שעם ישראל ישלם מחיר באותו רגע מאשר אחר כך. הוא ידע שאם הם לא ילמדו ע"י דרישת מחיר באותו הרגע, הם ישלמו מחיר גבוה יותר מאוחר יותר.
כמובן שאליהו הנביא לא חולק על השם - בני האדם שופטים ולכן אומרים שהוא קנאי יתרה, לאומת זאת, הוא דקדק והלך בחוקי התורה אור ואמונה וחזק אופי. לאליהו הנביא היה קשה לראות בני אדם שמפספסים ולא הולכים בחוקי התורה. מי ששופט את אליהו הנביא – טועה. הוא היה נביא אמת וישאר נביא אמת. חסד, טוב לב, קשוח, מאמין חזק בשם, מאמין בחוקיו ומפיץ אור גדול בחוקי התורה. אני חולק על הדעה שהיה קנאי יתרה זו תשובה לא מדויקת, אליהו הנביא פעל נכון באותו זמן ואם לא היה דורש מחיר - עם ישראל היה מדרדר יותר. אם אין גרזן עם ישראל לא מבין. אליהו הנביא הפיץ אור לעם ישראל רק שעם ישראל פספס וכשהקב"ה דיבר אל אליהו והסביר לו שעליו להיות יותר במידת הרחמים, אמר לו ובצדק אליהו, כי הוא איש של "צדק", איך הם יבינו אם לא יקבלו גרזן? אך הקב"ה אמר שישנם מצבים שמידת הרחמים היא חשובה. התשובה שאליהו הנביא נותן לשם בהר חורב מעידה על נחישותו וחוזק אופיו ללכת בדרכי השם ותורתו עד הסוף, היה מוכן להקריב את עצמו על קידוש השם. השם אמר לו כי היה צריך לתת הזהרה לפני דרישת המחיר - זאת מידת הרחמים. ובאמת אליהו הנביא קיבל יותר חמלה בהמשך דרכו ולא פספס בשיעורו, הוא פעל נכון והלך עם השם עד הסוף.
יונה הנביא פעל בשיטה שונה מאליהו הנביא. מידת הרחמים אצל יונה הנביא הייתה גדולה מאוד. קשה היה לו לדרוש גבולות. חלש ובורח מתפקידו, "רך", כאשר מה שנלמד הוא שלא תמיד הרחמים עוזרים כי בסופו של דבר תגיע דרישת המחיר – במידה וימשיכו לפספס.
גם אליהו הנביא וגם יונה הנביא שניהם הפיצו אור באמונה, אך יונה הנביא היה יותר חלש אופי מאליהו הנביא. יונה הנביא היה אמנם טוב לב גדול, כפי שפעל בים סוער, הקב"ה אהב את טוב ליבו של יונה הנביא, אך הוא לא ידע ויכול היה ללמוד מאליהו הנביא כיצד לחשוף גרזנים כשצריך.
יונה הנביא – פספס. הוא פספס כשהיה קשה לו לגרזן ולדרוש גבולות ברורים מאנשי נינוה - ולכן ברח. הוא פספס כשפנה לעיר ולא היה צריך לתת שום נבואה, אלא, הוא היה אמור לבוא ממקום של ייעוץ ולתת את שתי האפשרויות, לאפשר את הבחירה המלאה ולא להנחיל פחד. הרי הוא ידע שהשם הוא מלא חסד ורחמים, אז למה להגיד את זה רק כאפשרות אחת? בחולשתו ניסה להימנע וניבא בצורה שאינה מאפשרת בחירה חופשית והבנה של דרישת המחיר. יצא מהעיר – כי פספס. הקב"ה מראה ליונה את חולשתו אל מול שיח קיקיון שנברא לשם ייעוד אחת בלבד – שיעור, ומדגיש בפניו כי גם לבני האדם יש יעוד וכי יש לדרוש מחיר מבני אדם אשר מפספסים. במידה ואדם איננו משנה את בחירותיו וממשיך לבחור בפספוס, הדבר הטוב ביותר עבור אותו האדם, למען ישנה את דרכיו ובחירותיו בזכות המחיר שישלם, היטב בזכות הגרזן.
וכשם שאנחנו עם ישראל, חשוב מאוד בימים אלו המסוכנים לעם היהודי, נדבוק בדרך טובה וישרה, נפיץ אור גדול, נתנהג איש לרעהו באור גדול, נשנה מעשינו ההתמכרותיים ונוציא את הטוב הקיים בכל אחד מאיתנו. אם עם קטן יפיץ אור גדול מול החושך הגדול – יצליח.
אם נפיץ חושך – אני מאמין שנקבל גרזן.
בהצלחה.
החברה.

מאת: אראל
אני מסכים ומצטרף לקריאה שבסוף דבריך.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/brixt_yona