ביאור:מדוע התורה מתירה ריבוי נשים ולא ריבוי גברים

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

מאמר זה מתבסס על שיעורים של פרופסור קירשנבאום מהמרכז הבינתחומי, והוא הוקלד ע"י תלמיד החפץ בעילום שמו ונתרם על-ידו ל"אתר הניווט בתנך". מותר להעתיק את המאמר בתנאי שהערה זו נמצאת בראש כל עותק.

דברים כב כב: " "כי ימצא איש שוכב עם אישה בעולת בעל ומתו גם שניהם , האיש השוכב עם האישה והאישה.." " - העונש לנואף ונואפת הוא משפט מוות.

ניאוף = קיום יחסי מין עם אשת איש (בעולת בעל).  

ניאוף הוא פונקציה של מעמד האישה :

1. אם האישה היא אשת איש, הבא אליה נואף.
2. אם האישה לא אשת איש, מעמד הגבר לא חשוב ולא רלוונטי, לא משנה אם הוא נשוי או לא, במצב כזה מדובר בזנות.

הערת ביניים : יש הטוענים כי זהו ראשית שחרור האישה בתולדות ישראל. במזרח הקדום אין משפט לנואפת, לאישה הנואפת אין עונש, משפחתה היא זו שמחליטה מה לעשות כי אין לאישה מעמד ואחריות משפטית. בחברה הישראלית זה לא תלוי ברצונו של הבעל אלא היא אזרחית שעברה על החוק ועליה לשאת בתוצאות.

בעיית הסטנדרט הכפול - אפליה בקשר לגבר ואישה, אם האישה נשואה זה ניאוף ואם היא לא נשואה זה לא ניאוף ללא קשר למעמד הגבר. מדוע הסטנדרט הכפול הזה: אם אדם נשוי לאישה והוא בא אל אישה פנויה, הוא לא נואף, אבל אם אשתו תקיים יחסי מין עם בחור היא נואפת ?  

יש כאן למעשה תופעה של חברה פוליגינית

פוליגמיה - ריבוי בני זוג . (פוליגיניה - ריבוי נשים, פוליאנדריה - ריבוי גברים).

בחברה פוליגינית יש ריבוי נשים, לאדם מותר לקחת יותר מאישה אחת ואילו האישה לא רשאית לקחת יותר מגבר אחד.   כלומר, אם גבר נשוי מקיים יחסים עם אישה פנויה מחוץ למסגרת הנישואין הרי הוא לא בוגד באשתו, משום שהיא ידעה כי הוא יכול לקחת יותר מאישה אחת. החוק משקף חברה פוליגינית.

 

מדוע בתולדות העולם רוב התרבויות היו פוליגיניות ומיעוט היו מונוגמיות ומיעוט שבמיעוט היו פוליאנדריות?

'  '

תיאוריה ראשונה -  

אחוז התמותה של ולדות זכרים הוא גבוה יותר , יש יותר נקבות וגם הציד והמלחמה מורידים את מספר הזכרים, והתרבויות פיתחו או קיימו את היסוד הפוליגיני.

תיאוריה שנייה –

גבר יכול להפרות מספר נשים.

תיאוריה שלישית –

ארכיאולוגיים מצביעים על עובדה שאישה בנויה בממדים יותר קטנים והנטייה בתולדות האנשות היא כי אישה יותר קטנה וחלשה (מטבעה או בהריונה) ולכן הגבר משתלט עליה.

תיאוריה רביעית –

ירושה בהמשך הדורות - עניין היורש הוא חשוב מאוד ותופס אצל האדם מקום חשוב. אישה תמיד יודעת מי היורש שלה, הצאצא שלה, אישה לא צריכה להתחתן כדי לדעת מי הילד שלה. הגבר לעומתה, אם הוא לא נשוי, הוא לא יודע אם הילד שהאישה הזאת יולדת זה ילדו, אולי כשם ששכבה איתו שכבה עם שני ולכן צריך נישואין.

נישואין שמים גדר, האישה מוגדרת כשלו, והגבר זקוק לנישואין כדי לדעת מי יהא ילדו. הנישואין בא להחזיר שוויון בין גבר ואישה. יש אי שוויון ביולוגי בין גבר ואישה שהאישה תמיד יכולה לזהות את צאצאיה והיא לא זקוקה לחזקה ביולוגית והגבר לא ידע לזהות ולכן הנישואין מגנים עליו.

במשפט העברי התשתית היא פוליגנית, החברה המקראית היא פוליגינית - הגבר יכול לגרש את אשתו בעל כורחה משום שמוסד הנישואין נוסד לטובת הגבר וממילא הוא יכול לנתק את הקשר.

אך זהו החוק המקראי, ולא האידיאולוגיה המקראית, האידיאולוגיה המקראית היא מונוגמית -

ראה סיפור בראשית בו נבראה אישה אחת מצלעו של גבר.   אצל חז"ל המילה צלע יש לה שתי משמעויות, לאו דווקא העצם בחזה אלא כי צלע זה צד. חז"ל אומרים כי האדם נברא דו פרצופים, היצור האדם, זה לא גבר, האדם, לפי חז"ל, נברא בחציו גבר ובחציו אישה, האישה לא נלקחה מהגבר אלא שניהם שווים ביצירתם. "ויקח אחד מצדדיו ויעשה אותה לאישה" כן הם נוצרו ביחד - זהו רעיון מונוגמי מובהק).

לאברהם הייתה אישה אחת - שרה. היא לא יכלה ללדת ולכן ביקשה מאברהם לקחת את השפחה הגר כי ""אולי אבנה ממנה"". כשיש במקרא ריבוי נשים, כמעט ברוב המקרים יש עקרות. אחרת, הגישה היא מונוגמית, מלבד חריג אחד: מלכים, למלכים היה יותר מאישה אחת. (לשלמה היו 700 נשים ו- 300 פילגשים). נשים זה סטטוס, הרמון. מלך לוקח אישה מתוך ברית בין עמים. נישואין אצל מלך שונים מנישואין אצל אדם פרטי משום שהנישואין משמעם כריתת ברית. סיכום: אצל מלכים המונוגמיה הייתה חריג, אבל אצל אנשים פשוטים המונוגמיה הייתה הנורמה.  

מקורות

על-פי מאמר של דוד קיוויתי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-24.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim2/poly