ביאור:מבנה תהלים קט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



בספר תהילים, פרק קט, ישנו קטע ארוך ומלא בקללות (פסוקים 6-15):

"הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע; וְשָׂטָן, יַעֲמֹד עַל-יְמִינוֹ.

בְּהִשָּׁפְטוֹ, יֵצֵא רָשָׁע; וּתְפִלָּתוֹ, תִּהְיֶה לַחֲטָאָה.

יִהְיוּ-יָמָיו מְעַטִּים; פְּקֻדָּתוֹ, יִקַּח אַחֵר.

יִהְיוּ-בָנָיו יְתוֹמִים; וְאִשְׁתּוֹ, אַלְמָנָה.

וְנוֹעַ יָנוּעוּ בָנָיו וְשִׁאֵלוּ; וְדָרְשׁוּ, מֵחָרְבוֹתֵיהֶם.

יְנַקֵּשׁ נוֹשֶׁה, לְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ; וְיָבֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ.

אַל-יְהִי-לוֹ, מֹשֵׁךְ חָסֶד; וְאַל-יְהִי חוֹנֵן, לִיתוֹמָיו.

יְהִי-אַחֲרִיתוֹ לְהַכְרִית; בְּדוֹר אַחֵר, יִמַּח שְׁמָם.

יִזָּכֵר, עֲו‍ֹן אֲבֹתָיו--אֶל-ה'; וְחַטַּאת אִמּוֹ, אַל-תִּמָּח.

יִהְיוּ נֶגֶד-ה' תָּמִיד; וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם.

"

הקטע מעורר כמה שאלות:

  • מדוע בכלל המשורר מקלל את אויביו? והרי ה' לא חפץ במיתתם של הרשעים אלא בתשובתם, וראוי גם למשורר ללכת בדרכי ה' ולקוות שאויביו יחזרו בתשובה! שאלה זו ניתן לשאול גם על פסוקים נוספים בתנ"ך, ויש לענות עליה בכל מקום בנפרד.
  • מעבר לשאלה הכללית ישנה שאלה ספציפית לפרק זה - מדוע המשורר מקלל את אויביו בקללות כה רבות, שלא מצאנו כמותן בשום מקום אחר בתנ"ך? והרי, לא מדובר כאן באנשים שעשו לו רע בפועל, אלא רק באנשים ששנאוהו ודיברו עליו דברים רעים (פסוקים 2-5: "כִּי פִי רָשָׁע, וּפִי-מִרְמָה--עָלַי פָּתָחוּ; דִּבְּרוּ אִתִּי, לְשׁוֹן שָׁקֶר. וְדִבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי; וַיִּלָּחֲמוּנִי חִנָּם. תַּחַת-אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי; וַאֲנִי תְפִלָּה. וַיָּשִׂימוּ עָלַי רָעָה, תַּחַת טוֹבָה; וְשִׂנְאָה, תַּחַת אַהֲבָתִי"); זה אמנם מאד לא יפה מצדם, אך אין זה מצדיק קללות כה רבות וקשות, שגם אויבים גרועים יותר לא "זכו" להן!
  • מדוע המשורר מקלל את ילדיהם של אויביו - "אל יהי חונן ליתומיו... בדור אחר ימח שמם"? מה הם עשו לו?

כדי לענות לשאלות, נשים לב שוב לתיאורים שבהם המשורר מתאר את אויביו:

  • "פי רשע... פי מרמה... לשון שקר" (פסוק ב)
  • "דברי שנאה" (פסוק ג)
  • "ויאהב קללה" (פסוק יז)
  • "וילבש קללה כמדו... ותהי לו כבגד..." (פסוקים 18-19)
  • "שוטני... והדוברים רע על נפשי" (פסוק כ)
  • "יקללו המה ואתה תברך" (פסוק כח)

נראה שהנשק העיקרי שהאויבים הללו משתמשים בו הוא הדיבור - הם מדברים על המשורר דברי שנאה ומקללים אותו;

אם כך, ייתכן שהפסוקים שקראנו קודם - פסוקים 6-15 - אינם דברי המשורר אלא דברי אויביו. המשורר אומר (פסוקים 3-5): "ודברי שנאה סבבוני... וישימו עלי... שנאה תחת אהבתי", ואז מתאר ומפרט את אותם דברי שנאה , את הקללות שאויביו אומרים נגדו.

וכך יש להסביר את מבנה הפרק:

  • 1: כותרת: "לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר: אֱלֹהֵי תְהִלָּתִי, אַל-תֶּחֱרַשׁ": אל תהיה כמו חרש שאינו שומע, אלא שמע מה אויביי מדברים:
  • 2-5: אויביי מדברים עליי דברי שנאה וקללות, ואלו הן:
  • 6-15: הקללות שאויביי מקללים אותי;
  • 16-25: אני עני ואביון, חולה וחלש, ובכל זאת אויביי לא מרחמים עליי ומקללים אותי שיהיה לי רע עוד יותר, כי הקללה היא בשבילם חלק מהחיים, כמו בגד, כמו מים וכמו שמן;
  • 26-31: הצל אותי מהקללות, הם יקללו ואתה תברך, וידעו כולם שאתה מושיע ולקללות אין כוח לפעול בניגוד לרצונך.

לפי זה, המזמור כולו הוא תפילה להינצל מקללות.

פירושים נוספיםעריכה

1. הרעיון המובא במאמר מקורו בפירוש "דעת מקרא" לפרק.

2. אמנם, הם עצמם כתבו שפירוש זה אינו הפשט, אך לא הסבירו מדוע. לטענתם, הקללות הן אכן דברי המשורר כנגד אויביו; אויביו, במקרה זה, הם עדים זוממים, ועל-פי התורה, דינם של עדים זוממים הוא שיעשו להם בדיוק כמו שזממו לעשות לקרבנם; המשורר בסך-הכל מאחל להם, שיתקיים בהם דין התורה.

3. ראו פירושים נוספים בסיכום "דעת מקרא" לפרק.

4. אלכסנדר השלישי קיסר רוסיה (1845-1894) היה חולה, והשלטונות הכריחו את היהודים להתפלל להחלמתו, למרות שהתאכזר ליהודים. באחת העיירות, מצאו היהודים פתרון מקורי: הם הכריזו על "אמירת פרק תהלים לרפואתו של הקיסר", ובחרו בפרק קט... (ע"פ ד"ר אהרן ארנד בספר "פרקי מחקר ליום העצמאות", פרק י, עמוד 187; בשם אליקים רובינשטיין) .

""

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-09-20.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/thlim/th-109