ביאור:מבנה תהלים כד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



בספר תהלים, פרק כד כולל כמה עניינים, שבמבט ראשון אין קשר ביניהם:

  • פסוקים 1-2: "לְדָוִד מִזְמוֹר: לה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ. כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ" - שבח לה' שברא את העולם;
  • פסוקים 3-5: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה', וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה. יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה', וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ" - תיאור התנאים המוסריים שצריך למלא אדם שרוצה לעלות אל הר ה';
  • פסוק ו: "זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה" - פסוק לא ברור;
  • פסוקים 7-10: "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם; וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד? ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר, ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה. שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם; וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד? ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, סֶלָה!" - קריאה לשערים להיפתח לכבוד ה'.

מה הקשר בין כל הפסוקים?

1. תזכורת על כך שה' הוא המלך / אראל, יום תרועה ה'תשע"בעריכה

מקובל לקרוא מזמור זה בליל א' בתשרי, יום תרועה, היום שבו אנו מציינים את המלכת ה' על העולם.

במשך כל השנה, אנחנו מתנהגים כאילו שהעולם מנוהל על-ידי בני אדם: אנחנו מפגינים נגד (או בעד) מדיניות הממשלה, כותבים מכתבים לחברי הכנסת, מגישים תביעות בבתי המשפט, ומנסים להפעיל את התקשורת. פעם אחת בשנה, אנחנו נזכרים מי המלך האמיתי - מי באמת מנהל את העולם:

"לה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ" - כל הארץ והיצורים שעליה שייכים לה', "כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ" - הוא חולל את הפלא הגדול, המאפשר לכולנו לחיות - הגביה את היבשה מעל המים, כך שהמים לא יציפו אותה (ראו הארץ על המים ).

אם כך, כדי להשפיע על מה שקורה בעולם, לא מספיק לפנות אל ראש הממשלה, צריך קודם כל לפנות אל ה'. ולשם כך יש להגיע לפגישה ב"לשכתו" של ה' עלי אדמות - הר הבית. אך ישנם תנאים המגדירים מי רשאי להיכנס ללישכה: "מִי יַעֲלֶה בְהַר ה', וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה!"

מי שעומד בתנאים, יזכה להיפגש עם ה' ולהגיש לפניו את בקשתו, ומובטח לו שמלך העולם ימלא את בקשתו, והוא ייצא מהפגישה מלא ברכה: "יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת ה', וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ" . זה שכרו של הדור המפנה את דרישותיו ובקשותיו אל ה', המבקש לראות את פני ה' ולא רק להיפגש עם מנהיגים: "זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה" .

הפסוקים הבאים מתארים את ה' מגיע אל "לישכתו" (אולי באותו יום תרועה): "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם; וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד" , ומדגישים שוב שה' הוא המלך האמיתי בעת מלחמה: "מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד? ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר, ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה" . ושוב: "שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם; וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד" , והפעם מדגישים שה' הוא המלך האמיתי בעת שלום: "מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד? ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, סֶלָה!" .

שלושת התפילות שתיקנו חז"ל בתפילת מוסף של ראש השנה מתאימות לשלושה נושאים שאנחנו מתלוננים עליהם במשך השנה:

  • כל השנה אנחנו מתלוננים על השלטון שאינו מתנהג כראוי. כנגד זה תיקנו חז"ל את תפילת מלכויות, המזכירה לנו שה' הוא השליט האמיתי, וכפי שהסברנו בגוף המאמר.
  • כל השנה אנחנו מתלוננים על התקשורת המתעלמת מעובדות חשובות (כמו ההפגנה שעשינו בשבוע שעבר ולא זכתה לשום סיקור...). כנגד זה יקנו חז"ל את תפילת זכרונות, המזכירה לנו שה' זוכר את הכל, "כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם".
  • כל השנה אנחנו מתלוננים על המנהיגים הרוחניים, המנצלים את סמכותם לרעה, "מפורסמים של שקר". כנגד זה תיקנו חז"ל את תפילת שופרות, המזכירה לנו שה' הוא שנתן לנו את התורה בקול שופר הולך וחזק, והוא הרב האמיתי.

2. ארון ברית ה' חוזר מהמלחמה / דעת מקראעריכה

ע"פ "דעת מקרא", הפרק כולו הוא מזמור שנאמר בשעת החזרת ארון ברית ה' משדה הקרב אל המשכן. בחלק מתקופת התנ"ך, היה מקובל להוציא את ארון הברית לשדה הקרב, כסמל לכך שה' נלחם לישראל. אחרי הניצחון במלחמה, היו מחזירים את הארון למקומו, בקודש הקודשים של המשכן או המקדש. לפי זה:

  • פסוקים 1-2 נאמרו בדרך, בין שדה הקרב לבין ירושלים. הלוחמים והכהנים, נושאי הארון, עברו ליד ימים ונהרות, והיללו את ה' שברא אותם (אחרי מלחמה, כשאנשים מרגישים את המוות וניצלים ממנו, עיניהם נפקחות והם שמים לב עד כמה העולם יפה).
  • פסוקים 3-6 נאמרו בתחתית הר הבית: נושאי הארון שאלו את הכהנים שבמקדש האם הם רשאים לעלות להר הבית, והם אמרו להם, שכל אדם שהוא " נקי כפיים ובר לבב " רשאי לעלות, ויתקבל בברכה; נושאי הארון הצהירו, שכולם - כל הדור - הם אכן נקיי כפיים וברי לבב, וכולם רוצים ומבקשים לעלות אל הר ה' כדי לראות את פני ה'; והם גם אמרו את שמם - יעקב (שם העם) - כמנהג של נימוס, כמו שמקובל לעשות כשרוצים להיכנס לארמון של מלך.
  • פסוקים 7-10 נאמרו על הר הבית, מול שערי המקדש: נושאי הארון קראו אל שערי המקדש שייפתחו, כדי שארון ה' - שהוא " גיבור מלחמה" - יוכל להיכנס.

להסבר הפרטים במזמור על-פי רעיון זה, ראו בפירוש "דעת מקרא".

3. התקרבות בין העולם והאדם לבין ה' / מלבי"םעריכה

ע"פ מלבי"ם , הפרק כולו מבטא כמיהה להתקרבות בין העולם החומרי, ובתוכו האדם, לבין ה':

  • פסוקים 1-2 מתארים את הפוטנציאל - ה' ברא את העולם כולו, ולכן יש אפשרות עקרונית לקירבה בין ה' לבין העולם, ולנוכחות של ה' בעולם (ואפשר גם לפרש: ה' יסד את הארץ מעל המים, גבוהה יותר מהמים, וכך נתן לאדם נקודת התחלה טובה להתעלות ולהתקרב אליו - ראו הארץ על המים ).
  • פסוקים 3-6 מתארים את ההתקרבות מצד האדם - כדי להתקרב אל ה', צריך שיהיו אנשים שהם " נקיי כפיים וברי לבב ", וצריך שהאנשים הללו יתרבו, עד שיהיה דור שלם של אנשים דורשי ה' ומבקשי פני ה' - כל בני יעקב.
  • פסוקים 7-10 מתארים את ההתקרבות מצד ה' - אחרי שיהיה דור שלם של דורשי ה', ה' יקרא לשערים להיפתח - השערים שמפרידים בין העולם העליון לבין עולם החומר - יעבור בשערים, ויבוא לשכון בתוכנו.

אמנם, לפי פירוש זה, קשה להבין את פסוק ח - מדוע מודגש שה' הוא "גיבור מלחמה"?

לעיון נוסףעריכה

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-10-03.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/thlim/th-24