ביאור:מבנה משלי ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרק ח בספר משלי, כולו נאום של החכמה והתבונה: "הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא, וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ". הרעיון הכללי של הפרק הוא, שהחכמה והתבונה משתלשלות מלמעלה למטה, ומתאימות לכל קהל-יעד - לכל אדם, בכל רמה, יש מה ללמוד.

הפסוקים הראשונים (פסוקים 2-5) מתארים ארבעה קהלי-יעד של החכמה, מלמעלה למטה:

פסוק ב: "בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים עֲלֵי דָרֶךְ, בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה" - ראשי העם, המנהיגים אותו בדרך.
פסוק ג: "לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת, מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה" - הסוחרים העשירים, העוברים משער לשער ומפתח לפתח.
פסוק ד: "אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא, וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם" - הציבור הרחב, האנשים ה"רגילים".
פסוק ה: "הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה, וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב" - הרמה הנמוכה, הטיפשים.

בהמשך הפרק מפרטות החכמה והתבונה את המסרים שלהם לכל אחד מקהלי-היעד האלה:

למלכים ומנהיגים, פסוקים 6-16: "שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר... בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ וּנְדִיבִים כָּל שֹׁפְטֵי צֶדֶק" - למשול ביושר באמת ובצדק, להשקיע בחינוך, וכו'.
לסוחרים ובעלי הון, פסוקים 17-21: "אֲנִי אהביה[אֹהֲבַי] אֵהָב, וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי; עֹשֶׁר וְכָבוֹד אִתִּי... וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא" - להשקיע בהשכלה, לנהוג בצדק ובמשפט.
לכלל בני האדם, פסוקים 22-29: "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ... בְּחוּקוֹ מוֹסְדֵי אָרֶץ" - כל העולם נברא בחכמה, החכמה היא התוכנית שלפיה בנוי העולם, ולכן כל אדם שחי בעולם הזה צריך להיות מחובר לחכמה.
לפתיים ולכסילים, פסוקים 30-31: "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם, מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת. מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ, וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת בְּנֵי אָדָם" - בחכמה ישנם גם משחקים ושעשועים...

סוף הפרק (פסוקים 32-36) חוזר על המסר: "וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי, וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ" - כל אחד מארבעת הבנים צריך לשמוע בקול החכמה ולשמור את דרכיה, היא מיועדת לכולם.

הקבלות

השוואה לקטעים המקבילים בפרקים א, ט

הקבלה לשלמה

ע"פ נילי סמט, עיון בפרקים ז-ח בספר משלי לאור פרשיות מרד אבשלום ומלכות שלמה .

עניין המשפט עומד במוקד ההבדל שבין האישה הזרה לבין "חכמה". בניגוד לאישה הזרה (בפרק ז), שעיקר תיאורה מתמקד באופן פיתויה, מתמקד תיאורה של "חכמה" בתוכנו של הנאום שהיא נושאת. בנאום זה מדגישה "חכמה" חזור והדגש את יתרונה: "כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע" (ח', ז), "בארח צדקת אהלך בתוך נתיבות משפט" (ח', כ), והתבטאויות נוספות, שעניינן המרכזי הוא יתרונה של האישה הטובה, הלוא היא החכמה הטובה, בכך שהיא חכמת משפט וצדקה, חכמת אמת המאפשרת לשפוט בצדק.

הקבלות אלו מובילות למסקנה, שלמעשה יש כאן השוואה כפולה: בין אבשלום והאישה הזרה, ובין שלמה ו"חכמה". אכן, אם נעיין בפסוקים המתארים את חלום שלמה בגבעון, שהוזכר בקצרה לעיל, נמצא מוטיבים משותפים לשתי הדמויות.

בסיפור חלום שלמה בגבעון (מל"א ג', ה-יד) מציע ה' לשלמה "שאל מה אתן לך". שלמה מבקש חכמת משפט: "ונתת לעבדך לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע" (שם, ט). ה' משבח את שלמה על כך שלא שאל ימים רבים, עושר או נפש אויביו, ולכן מבטיח לו:

את חכמת המשפט שביקש: "הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך" (שם, יב).
שני דברים שלא ביקש: "וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עשר גם כבוד אשר לא היה כמוך איש במלכים כל ימיך" (שם, יג).
הבטחה נוספת, מותנית: "ואם תלך בדרכי לשמר חקי ומצותי כאשר הלך דויד אביך והארכתי את ימיך" (שם, יד).

תכנים אלה מהווים גם את מוקד נאומה של "חכמה". היא טוענת, מצד אחד, כי היא עדיפה על עושר: "קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר. כי טובה חכמה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה" (ח', י-יא). אך מצד שני, מי שיבחר בה יזכה ממילא ביתרונות הנוספים: "עשר וכבוד אתי" (שם, יח), ממש אותם שני מוטיבים המופיעים אצל שלמה. המוטיב השלישי, אורך ימים, איננו נמצא כאן, אך הוא מופיע בתיאור אחר של החכמה (כאמור לעיל, בקובץ זה מספר משלים המתייחסים לחכמה הטובה, ודומים למדי זה לזה בתוכנם ובסגנונם). בפרק ג': "יקרה היא מפניים [מפנינים קרי] וכל חפציך לא ישוו בה. ארך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד" (פס' טו-טז).

"חכמה" מציינת עוד דבר, המתקשר לחלום שלמה בגבעון: היא מאפיינת את עצמה כחכמת משפט השייכת למלכים: "בי מלכים ימלכו ורזנים יחקקו צדק. בי שרים ישרו ונדיבים כל שפטי צדק" (ח', טו-טז).

יש להדגיש שוב, כי גם אצל שלמה וגם אצל "חכמה" המסר העיקרי דומה: אין ערך לחכמה כמות שהיא, ככישרון או כחכמה מופשטת, אלא רק בהיותה חכמה מוסרית, המאפשרת צדק ואמת. זאת גם אצל שלמה, החכם מכל אדם, וגם אצל "חכמה", המתפארת בהיותה חכמת צדק. מכאן מובן הקשר הבסיסי בין החכמה ובין המשפט בשני המקומות.

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-09-13.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/mj-08