ביאור:מבנה יהושע ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

פרק ה' - יחידה ספרותית?Edit

עד פרק ד' עסק הספר בהכנות לכניסה לארץ ובמעבר הירדן עצמו. מפרק ו' ואילך יעסוק הספר בסיפורי כיבוש הארץ. בין 2 יחידות-על אלו ניצב פרק ה', ונשאלת השאלה - לאיזה צד הוא שייך: סיכום הכניסה לארץ, או שמא הכנה לכיבוש הארץ?

בפרק ה' 3 סיפורים עיקריים: 1. ברית המילה. 2. הפסח ושביתת המן (ברמז - גם מנחת העומר). 3. שר צבא ה' ויהושע.

בין 2 הקטעים הראשונים יש קשר. ערל אסור לעשות פסח, ולכן קודמת לפסח מצוות המילה. בנוסף, אחרי המילה אמר ה' ליהושע: "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם" - ומיד עשו פסח! אך האם ישנו קשר בין סיפור שר צבא ה' ויהושע לבין 2 הסיפורים שקדמו לו?

ניתן להצביע על רמז אחד. בברית המילה נאמר: "ויעש לו יהושע חרבות צורים". בעניין שר צבא ה' שוב מוזכרת החרב: "וחרבו שלופה בידו", ויהושע שואל: "הלנו אתה, אם לצרינו?" - המזכיר את הצורים.

יתכן שזהו עניינו של פרק ה'. בפרק ה' אנו מצפים למצוא הכנות צבאיות של עם ישראל - כלי נשק, מפקדים וכדומה. במקום זאת אנו מוצאים חרבות צורים, המשמשות דווקא למילת העם. מתוך ההשוואה לחרבו של שר צבא ה', אנו מבינים כי במקום כלי נשק והכנות צבאיות, פרק ה' מוסר לנו על ההכנות הרוחניות של העם - ואלו הן שבאמת יעזרו לישראל במלחמה.

ברית המילהEdit

סיפור ברית המילה בנוי במבנה קונצנטרי:

1. בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית:
2. וַיַּעַשׂ לוֹ יְהוֹשֻׁעַ חַרְבוֹת צֻרִים וַיָּמָל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת:
3. וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר מָל יְהוֹשֻׁעַ כָּל הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם הַזְּכָרִים כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מֵתוּ בַמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:
4. כִּי מֻלִים הָיוּ כָּל הָעָם הַיֹּצְאִים וְכָל הָעָם הַיִּלֹּדִים בַּמִּדְבָּר בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם לֹא מָלוּ: כִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה הָלְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד תֹּם כָּל הַגּוֹי אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים מִמִּצְרַיִם אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם לְבִלְתִּי הַרְאוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבוֹתָם לָתֶת לָנוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
3'. וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם אֹתָם מָל יְהוֹשֻׁעַ כִּי עֲרֵלִים הָיוּ כִּי לֹא מָלוּ אוֹתָם בַּדָּרֶךְ:
2'. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם:
1'. וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם! וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא 'גִּלְגָּל' עַד הַיּוֹם הַזֶּה:


1. הסיפור פותח בדברי ה' ליהושע (למול את העם), וחותם בדברי ה' ליהושע (קריאת שם המקום 'גלגל')

2. בצלע 2 מופיע המעשה עצמו: מילת העם, וכנגדה הההמשך: כאשר תמו כל הגוי להמול - הם ישבו במחנה עד חיותם.

3. בצלע השלישית מוסבר לנו מי לא נימול עד עכשיו, וזה מסביר לנו מדוע היה צורך במילה המונית; כל העם היוצא ממצרים הזכרים... מתו במדבר, (ובצלע המקבילה:) ואת בניהם יהושע מל כי לא מלו אותם בדרך.

4. מקומו של המרכז לא ברור: לכאורה כל עניין "הדבר אשר מל יהושע" הוסבר דיו בצלע 3! מדוע יש כאן הסברים נוספים? לשם תשובה לשאלה זו, ניתן את הדעת על ביטויים שחוזרים בסיפורנו.

יציאת מצרים, ומצרים בכלל, מוזכרת כאן כמה פעמים: בעיקר ביחס לדור הקודם, זה ש'יצא ממצרים'. בנוסף, הביטוי "במדבר בדרך בצאתם ממצרים" חוזר פעמיים. הביטוי "אשר נשבע ה'" חוזר אף הוא פעמיים. אם נסמן את הממצאים בטבלה, נראה כי ישנה כאן השוואה-הנגדה בין דור יוצאי מצרים לדור הנכנסים לארץ:

העם היוצא ממצרים העם הנכנס לארץ
"כל העם היוצא... מתו במדבר בדרך בצאתם ממצרים" "...וכל העם הילודים במדבר בדרך בצאתם ממצרים..."
"...עד תום כל הגוי אנשי המלחמה היוצאים ממצרים..." "ויהי כאשר תמו כל הגוי להמול..."
"...אשר נשבע ה' להם לבלתי הראותם את הארץ" "אשר נשבע ה' לאבותם לתת לנו ארץ זבת חלב ודבש"

ניתן לראות כי סיפורנו משווה בין דור ההורים יוצאי מצרים, לדור הילדים הנכנסים לארץ:

א. "במדבר בדרך בצאתם ממצרים" קרו שני דברים: העם היוצא "מתו במדבר בדרך...", ובניהם נולדו "במדבר בדרך...". אלו שנולדו בדרך לא מלו, וזו שוב טענה נגד דור ההורים שלא מלו את בניהם!

ב. כמו דור יוצאי מצרים ש"תמו", גם דור הנכנסים לארץ "תמו", אך הם תמו להמול - הבדל גדול!

ג. ה' נשבע 2 שבועות המוזכרות בסיפור זה: נשבע לדור האבות שלא יראו את הארץ, ועל הארץ נאמר שנשבע לאבותם לתת לבניהם. כדי להדגיש את העובדה שהשבועה הזו מיודעת לדור הנכנסים לארץ, נכתב כאן "לאבותם לתת לנו" - בדיבור ישיר, למרות שזו לשון כותב הספר!

ניתן לראות שבסיפור ברית המילה מסתתר נושא אחר לגמרי: זכותם של דור הנכנסים לארץ, ביחס לזכות הדור הקודם. הדור הקודם "לא שמעו בקול ה'" (ובין השאר לא מלו את בניהם), ולכן מתו/תמו במדבר ולא ראו את הארץ. בניהם, לעומת זאת, הם דור צדיק שנולד במדבר ותמו להמול - והם זכו לקבל את הארץ.

אך מה ההבדל בין דור ההורים לדור הבנים? לפחות לפי ההדגשות בסיפורנו, נראה שההבדל נעוץ במצרים. הדור הקודם מיוחד בסיפורנו בכך שהוא יצא ממצרים, בעוד הבנים נולדו במדבר ולא למדו מתועבות מצרים.

הדבר היחיד שההורים הותירו אחריהם אחרי מותם, הוא העובדה שבניהם היו ערלים. ולכן, מיד לאחר שהנכנסים לארץ תמו להמול, אומר ה': "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם!".

(ניתן לקרוא עוד במאמר: ביאור:ברית המילה בימי יהושע - הסרת חרפת מצרים)

הפסח והמןEdit

ראו ביאור:חג הפסח בימי יהושע - סגירת מעגל היציאה ממצרים

שר צבא ה' ויהושעEdit

קשה לעיתים למצוא מבנה לשלושה פסוקים, אך נוכל לומר כמה מילים על מיקום הפרשייה במבנה הכולל.

ללא ספק, הופעתו של שר צבא ה' מסמלת את תחילת תהליך הכיבוש, ולכן מופיעה פרשיה זו מיד לפני המלחמה הראשונה, על העיר יריחו. בנוסף ברורה ההשוואה בין יהושע כאן ומשה בסנה: "של נעל[י]ך מעל רגלך, כי המקום אשר אתה עומד עליו [אדמת] קדש הוא" ועוד כמה השוואות. ברור שכאן יהושע מקביל למשה: אך השאלה מה הקבלה זו מסמלת. ייתכן כי היא משווה בין משה, שלאחר המראה בסנה נשלח בשליחותו להוציא את ישראל ממצרים, לבין יהושע - שמיד לאחר המפגש עם שר צבא ה', יישלח ע"י ה' לכבוש את יריחו ואת כל הארץ בכלל.

אך סיפור זה הוא גם סיום וחתימה לחטיבת 'הכניסה לארץ'. על כך יהיה ניתן לקרוא בביאור:מבנה יהושע א-ה.