ביאור:מ"ג שמות מ יח
וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו: עריכה
ויקם משה את המשכן. עשר היריעות מעשה חושב שנקראו משכן הוקמו קודם הקמת הקרשים, אם בידי אדם מחזיקין בו, ואם על דרך נס, כדבריהם זכרונם לברכה, ועל זה הסדר נעשה והובא אל משה. כי אמנם אותן עשר יריעות הן היו עקר בנין המשכן, ושאר הנכנס באותו הבנין, והם האדנים והקרשים והבריחים והעמודים והאהל, היו להעמיד המשכן ולכסותו.
ויקם משה את המשכן. משכן לא נאמר אלא "המשכן" לרבות משכן של מעלה דאיתא בפסיקתא (פ"ה) שצוה הקב"ה למלאכים של מעלה להקים לו משכן למעלה:
ויקם משה את המשכן. דרשו רז"ל בפרק שתי הלחם מעלין בקדש ואין מורידין, מעלין בקדש מנין מן המחתות של עדת קרח שנעשו צפוי למזבח, ולא מורידין מן הכתוב הזה ויקם משה את המשכן ויקם את אדניו שהרי כמה פעמים ביום שהיה משה מקימן היה מפרקן ולא הזכיר בפירוש שיאמר בשום מקום ויורד משה את המשכן אלא ויקם:
[מובא בפירושו לפרק כ"ו פסוק ל'] והקמת. שיאמר כן לחכמי הלב. או בעבור שהוא יקימנו בראשונה ואחרים עמו. כי יש צורך לרבים:
[מובא בפירושו לפרק כ"ו פסוק ל'] והקמות את המשכן. פירש ראב"ע שיאמר כן לחכמי לב וכו', הרב השכיל בכללות מצות ה' וחשב כי כשם שנאמרו כל מעשיה של המשכן לנוכח ואחר האמת לא הוא עשה אלא חכמי לב כמו כן תהיה מצוה זו, ולא כן הוא לעולם כי כל מה שיצוה ה' בנוכח למשה הוא יעשה ואין זולתו זולת במקום שיחזור ה' ויאמר בפירוש כי אחרים הם העושים אז נאמר כי טעם שדבר אליו לנוכח הוא לומר לו כי כיון שהוא המצוה כאילו הוא העושה וכמעשה כל המשכן וכליו שהגם שכינה הדבר אליו חזר וציוהו בפרשת כי תשא קראתי בשם בצלאל וגו' ואתו אהליאב וגו' ובלב כל חכם וגו' ועשו את כל אשר צויתיך חזר וגילה הדבר כי לא יעשה משה דבר במלאכה, אבל הקמת המשכן שלא מצינו שחזר ה' ופירש לו מי המקים הרי זה יגיד כי הדברים ככתבן כי הוא יקים, והוא הקים דכתיב (לקמן מ-י"ח) ויקם משה את המשכן וגו' הוא לבדו ואין איש אתו, והוא דברי חכמינו ז"ל (שמו"ר פנ"ב) ועיקר, וזולתו עיקר נעקר: