ביאור:מ"ג שמות לא טו
שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיקֹוָק עריכה
ששת. ועוד הוסיף לפרש כי ששת ימים מותרים לעשות מלאכה
ששת ימים וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לצוות עוד לזה, עוד למה אמר יעשה ולא אמר תעשה כסדר שדבר בו פעמים רבות, עוד למה שינה כאן להזכירו בשם יום השביעי ועד עתה לא הזכירו אלא בשם שבת, ועוד רואני שגמר אומר להזכירו בשינוי השם כל העושה מלאכה ביום השבת, גם לא היה צריך לומר אלא כי כל העושה בו, ואולי שרמז הכתוב כאן מה שאמרו במסכת שבת דף ס"ט תנו רבנן היה מהלך בדרך או במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד, והעמידוה בש"ס שבכל יום עושה פרנסת אותו יום ואפילו בשבת, והקשו אם כן במה מנכר ותרצו בקדושא ואבדלתא, וכתבו התוס' שלא יהלך ביום שבת וטעם שלא אמר בש"ס מנכר בהליכה משום שאין זה היכר בשבת אי נמי שאפילו ביום שמשמר הולך, והנה לדרך הראשון יתבאר הכתוב על זה הדרך ששת ימים וגו' הכתוב מדבר במי שהיה במדבר או בים ואינו יודע מה יום מימים ואמר ששת ימים יעשה וגו' פירוש יעשה בהם התר מלאכה לעשות דבר המוכרח שהוא פרנסת אותו יום, ולזה לא אמר תעשה אלא יעשה פירוש יכול הוא לעשות לחיות נפש, וביום השביעי פירוש לחשבונו, שבת שבתון פירוש אינו כפי האמת שבת אלא לענין שבתון כאמור במצות השמיטה דכתיב (ויקרא כ"ה ד') שבת שבתון יהיה לארץ שלא יעשה מלאכה בארץ גם ביום השביעי לחשבונו יעשה בו שביתה שלא תהיה בו הליכה, ואומרו קודש לה' שצריך לקדשו בקידוש והבדלה כאילו הוא יום שבת, ולדרך שפירשו שאין הפרש בין יום השביעי לשאר ששת ימים אלא לענין קידוש והבדלה יתבאר על זה הדרך שבת שבתון לענין קודש לה' פירוש לקדשו וגו', ואומרו כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת דקדק לומר ביום השבת לשלול יום השביעי שבו מדבר הכתוב שהוא שביעי לחשבון יום זכרונו שאם עבר על מה שצריך להזהר בו אינו חייב, הגם שיעשה בו מלאכה שאינה צריכה הרי זה פטור הגם שמקדשו בחזקת יום שבת:
ששת ימים יעשה מלאכה. הנה בששת ימי המעשה תוכלו לעשות מלאכת המשכן, ואם כן אין ראוי שתדחו שבת מפניה, שאין שום מצוה דוחה שבת, אלא אם כן יהיה לה זמן קבוע ויארע הזמן בשבת, כמו עבודה ומילה, אבל כשאפשר לעשות המצוה ביום אחר אינה דוחה את השבת כלל.
ובא מלת יעשה עם מלאכה אולי יחסר מלת כל או דבר מעשה.
[עיין בבפירושו לפסוק זה – תחת השאלה "מה פסוק זה מוסיף" וכו']
שבת שבתון. מנוחת מרגוע ולא מנוחת עראי: (שבת שבתון. לכך כפלו הכתוב לומר שאסור בכל מלאכה אפי' אוכל נפש וכן יוה"כ שנאמר בו (ויקרא כג) שבת שבתון היא לכם אסור בכל מלאכה אבל יום טוב לא נאמר בו כי אם ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון (שם לט) אסורים בכל מלאכת עבודה ומותרים במלאכת אוכל נפש):
[עיין בפירושו לפסוק זה – תחת השאלה "מה פסוק זה מוסיף" וכו']
קדש לה'. שמירת קדושתה לשמי ובמצותי:
[עיין בפירושו לפסוק זה – תחת השאלה "מה פסוק זה מוסיף" וכו']
שבת שבתון. הנה נאסר בה אפלו דבר שאינו מכלל המלאכות, כאמרו "וביום השביעי תשבת" (לעיל כג, יב), וזה כדי שיהיה "קדש לה'", שיהיה האדם בו פונה לגמרי מחיי שעה לעסק בעסקי חיי עולם לכבוד קונו.
כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת: עריכה
והנה הטעם אם יעשה מלאכה בפרהסיא המיתוהו אתם:
שבת שבתון. הנה נאסר בה אפלו דבר שאינו מכלל המלאכות, כאמרו "וביום השביעי תשבת" (לעיל כג, יב), וזה כדי שיהיה "קדש לה'", שיהיה האדם בו פונה לגמרי מחיי שעה לעסק בעסקי חיי עולם לכבוד קונו. כל העשה (בה) מלאכה.. יומת. ולכן דין הוא שהמבטל כונה זאת בעשית מלאכה יומת.