ביאור:מ"ג שמות כט מג
וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עריכה
ונועדתי שמה. אתועד עמם בדבור כמלך הקובע מקום מועד לדבר עם עבדיו שם:
ונועדתי שמה. חוזר אל המזבח שהזכיר הוא מזבח העולה ומכאן למדו רז"ל שהקב"ה מדבר עם משה מעל מזבח הנחשת משהוקם המשכן: ויש מן החכמים שהיו אומרים כי מעל הכפרת היה מדבר שנאמר (שמות כה) ודברתי אתך מעל הכפורת, ומה שהזכיר אשר אועד לך שמה לדבר אליך שם אין הכוונה על המזבח כי אם על אהל מועד שהזכיר פתח אהל מועד לפני ה':
[מובא בפירושו לפסוק מ"ב] אשר אועד לכם. כשאקבע מועד לדבר אליך שם אקבענו לבא ויש מרבותינו למדים מכאן שמעל מזבח הנחשת היה הקב"ה מדבר עם משה משהוקם המשכן וי"א מעל הכפורת כמו שנאמר (שמות כה) ודברתי אתך מעל הכפורת. ואשר אועד לכם האמור כאן אינו אמור על המזבח אלא על אהל מועד הנזכר במקרא:
[מובא בפירושו לפרק כ"ה פסוק כ"ב] ודברתי אתך מעל הכפורת. ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא א) וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר זה המשכן מחוץ לפרכת נמצאו שני כתובים מכחישים זה את זה בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (במדבר ז) ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת וגו' משה היה נכנס למשכן וכיון שבא בתוך הפתח קול יורד מן השמים לבין הכרובים ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד:
[מובא בפירושו לפרק כ"ה פסוק כ"ב] ונועדתי. לא אבין איך יכחיש זה הפסוק. פסוק וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר. כי אהל מועד שם כולל את המשכן ואת כל אשר בו ואין צורך למכריע.
[מובא בפירושו לויקרא פרק כ"ו פסוק י"ב] והתהלכתי בתוככם. ענין המתהלך הוא ההולך אנה ואנה, לא אל מקום אחד בלבד. אמר אם כן: אתהלך בתוככם, כי לא אל מקום אחד בלבד ירד שפע הכבוד, כמו שהיה במשכן ובמקדש, כאמרו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח), כלומר בזה האופן ובאותו המקום בלבד אשכן בתוכם, ובאר זה באמרו "אשר אועד לך שמה" (שם ל, ו), "ונועדתי שמה לבני ישראל" (שם כט, מג), אבל אתהלך בתוככם ויראה כבודי בכל מקום שתהיו שם. כי אמנם בכל מקום שיהיו שם צדיקי הדור הוא "קדוש משכני עליון" (תהלים מו, ה), שבו תשלם כונתו, כאמרו "השמים כסאי, והארץ הדם רגלי.. ואל זה אביט, אל עני ונכה רוח, וחרד על דברי" (ישעיהו סו, א ב).
וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי: עריכה
ונקדש. המשכן: בכבודי. שתשרה שכינתי בו.
ונקדש בכבודי. ולפי דעתי בעבור היות אהל מועד כולל הכל. המשכן ואת כל כליו. הארון והשלשה כלים הוא מקום המועד. והיה האהל נקדש בכבודי שישב על הכרובים:
ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש וגו'. צריך לדעת כוונת הכתוב מה בא ללמדנו באומרו ונועדתי שמה לבני ישראל, ויראה כי בא לתת טעם למה שאומר בגמר דבריו ונקדש בכבודי ואמרו ז"ל (זבחים קט"ו:) שכאן נאמר למשה בקרובי אקדש, לזה הקדים לומר ונועדתי שמה לבני ישראל פירוש לצד שאני מזמן שכינתי לבני ישראל חוששני להם מפרצת גדר ומיעוט כבוד מהם לזה צריך לקדשו בקרובי כדי שייראו ממקדשי, ורמז לו שלא הוצרך עשות דבר אלא לצד ישראל אבל לצדו אינו צריך לאיום זה:
ומ"א (זבחים קטו) אל תקרי בכבודי אלא במכובדי במכובדים שלי כאן רמז לו מיתת בני אהרן ביום הקמתו וזהו שאמר משה (ויקרא י) הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דבר ונקדש בכבודי:
ונקדש בכבודי, שתשרה שכינה בו. ובמדרש ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדים שלי רמז לו מיתת בני אהרן, ומכאן אמר משה (ויקרא י) זה הדבר אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דבר בקרובי אקדש כשאמר ונקדש בכבודי:
[מובא בפירושו לפרק כ"ה פסוק כ"ב] ונועדתי. ב' במסורה. ונועדתי לך. ונועדתי שמה לבני ישראל (להלן כט, מג). זהו שדרשו (תנחומא שמיני א) אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש (ויקרא י, יג) והיכן דיבר, ונקדש בכבודי (להלן כט, מג). אמר משה לאהרן יודע הייתי שיתקדש המשכן בקרוביו של מקום והייתי סבור שיתקדש בנו. ומהיכן ידע? מכאן, שאמר לו ונועדתי לך פי' על ידך. על כן כתיב כאן ונועדתי לך ולקמן ונועדתי שמה לבני ישראל: