ביאור:מ"ג שמות יג יג
וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂהעריכה
פטר חמור. ולא פטר שאר בהמה טמאה גזרת הכתוב היא לפי שנמשלו בכורי מצרים לחמורים. ועוד שסייעו את ישראל ביציאתן ממצרים (שאין לך אחד מישראל שלא נטל הרבה חמורים) טעונים מכספם מזהבם של מצרים:
(...) ולא היו לישראל בהמות טמאות כי אם החמורים לבדם על כן לא יפדה בכור מין אחר:
וכל פטר חמור. דוקא חמור ולא פטר סוסים וגמלים, והטעם בזה מה שדרשו רז"ל שהמצריים נמשלו לחמורים, שנאמר (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם. ועוד שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא עלו תשעים חמורים עמהם טעונים כסף וזהב, ולכך באה המצוה שנפדה פטר חמור ולא של שאר בהמות לפי שמכת בכורות בכורי מצרים היתה:
[מובא בפירושו לפסוק י"ד] בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים. בחזק ידם של מצרים הוציאנו ה', כאמרו "ותחזק מצרים על העם" (לעיל יב, לג), באפן שלא יכלנו לשאת נכסינו בעגלות כמנהג מצרים, והצרכנו לשאת בחמורים, ונעשה בהם נס שהספיקו לזה בכמו רגע, וחלה עליהם איזו קדשה ראויה לפדיון.
תפדה בשה. נותן שה לכהן ופטר חמור מותר בהנאה והשה חולין ביד כהן:
וכל פטר חמר. שהוא טמא תפדה בשה:
וכל פטר. ב' במסורה. וכל פטר חמור תפדה בשה. וכל פטר שגר בהמה (פסוק יב). כדאיתא בבכורות (ה, ב) פרה שילדה כמין חמור וחמור כמין סוס פטורים מן הבכורה שנאמר פטר חמור פטר שגר בהמה ב' פעמים, עד שיהיה היולד והנולד חמור:
תפדה. לאחר שנתקדשו הלוים תחת כל בכור בשנה שנייה שהוקם המשכן. ולקחת חמשת שקלים לגלגולת וכתיב ופדויו מבן חודש תפדה בערכך וגו':
וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹעריכה
וערפתו. עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו. הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יפסיד ממונו. (מכילתא):
וערפתו. יש אומרים תכתוב על ערפו קדש והאומר כזה אומר אני שהוא חמור קשה עורף. כי הנה כתוב הוא יערוף מזבחותם. וערפו שם את העגלה בנחל. שהפירוש לכרות העורף. כאשר פירשו מעתיקי הדת. כי כל בכור שלא יקרב לגבי המזבח או לא יפדה חייב מיתה. כי כל בכור מצרים אדם ובהמה מתו. כי יי' לא מלטם מן הגזירה שגזר על בכורי מצרים רק שיהיו מוכנים לעבודתו. ולא היו לישראל בהמות טמאות כי אם החמורים לבדם על כן לא יפדה בכור מין אחר:
וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה:עריכה
וכל בכור אדם בבניך תפדה. חמש סלעים פדיונו קצוב במקום אחר: