ביאור:מ"ג ויקרא טז כ
וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי: עריכה
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וגו'. הזאות שלפני הכפרת מכפרות על טומאת מקדש וקדשיו של לפני לפנים, והזאות שעל הפרוכת באהל מועד מכפרות על טומאת היכל וקדשיו, כגון מנורה ושלחן ולחם הפנים ופרוכת עצמה, ומתנות מזבח הפנימי והזאות שעליו מכפרות על טומאת מזבח עצמו וקדשיו, כגון הקטרת, ולכן הכתוב מחלק בהן ומזכיר כל כפרה לבדה: ובתורת כהנים (פרשה ד א ב) דורש זה מן הכתוב בסוף (פסוק כ) וכלה מכפר את הקדש וגו', ואמרו, מכפר את הקדש, זה לפני לפנים, אהל מועד, זה היכל, המזבח, זה מזבח הפנימי, מלמד שכל אחד כפרה בפני עצמו, מכאן אמרו, נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם, יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבפנים, גמר את המתנות מבפנים ונשפך הדם, יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות שבחוץ, גמר מתנות שבחוץ ונשפך הדם, יביא דם אחר ויתחיל בתחילה במתנות המזבח וכו':
[מובא בפירושו לפרק י"ד פסוק נ"ו] ולבהרת. ה"א אחה"ע גורמת להפוך את התיבה באתנחתא וסוף הפסוק. מן בהרת בהרת. השעיר החי באתנחתא השעיר החי כזה וכזה תאכל החרב. וכבסו בגדיהם והטהרו בלא אתנחתא: