ביאור:מ"ג דברים י יז
כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִיםעריכה
ואדני האדנים. לא יוכל שום אדון להציל אתכם מידו:
אלהי האלהים. פירשתיו: ואדוני האדונים. כי מעלות גבוהות הם כטעם וגבוהים עליהם ומי שיכיר אלה המדות הוא מול לב:
אלהי האלהים ואדוני האדונים. פירוש אלהי המלאכים הנקראים אלהים דכתיב (איוב א') ויבואו בני האלהים, ואדוני האדונים הם שליטי עולם התחתון על דרך אומרו (בראשית מ"ב) דבר האיש אדוני הארץ. והוצרך לומר גם פרט אדנות התחתונים, להודיע כי אדונים של מטה אין בידם הבחירה לעשות כחפצם ורצונם אלא הוא אדון עליהם להטותם לאשר יחפוץ והוא מאמר שלמה (משלי כ"א) לב מלך ביד ה':
כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים. המלאכים. ואדוני האדונים, הגלגלים שהם אדונים לכל גשם.
כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים. הנצחי על כל הנצחיים הנבדלים מחומר, וזה שנצחיות כלם הווה מנצחיותו. ואדני האדנים. מנהיג המנהיגים, והם הגלגלים ומניעיהם, שהנהגת כלם מכונת להשיג תכלית כונתו, כענין המלאכות הפרטיות ביחס את הראשיות.
[מובא בפירושו לשמות פרק כ' פסוק ד'] ובכאן אני מזכיר מה שיורו הכתובים בענין ע"ז, כי היו שלשה מינין. הראשונים החלו לעבוד את המלאכים שהם השכלים הנבדלים בעבור שידעו למקצתם שררה על האומות, כענין שכתוב (דניאל י כ) שר מלכות יון ושר מלכות פרס, וחשבו שיש להם יכולת בם להיטיב או להרע, וכל אחד עובד לשר שלו כי היו הראשונים יודעים אותם, ואלה הם הנקראים בתורה ובכתובים כלם אלהים אחרים, אלהי העמים, כי המלאכים נקראים אלהים, כמו שנאמר הוא אלהי האלהים (דברים י יז), השתחוו לו כל אלהים (תהלים צז ז), כי גדול ה' מכל האלהים (לעיל יח יא). ואע"פ שהיו העובדים מודים שהכח הגדול והיכולת הגמורה לאל עליון, וכך אמרו רבותינו (מנחות קי:) דקרו ליה אלה דאלהיא, ובזה אמר הכתוב זובח לאלהים יחרם הזכירם בשם הידיעה:
[מובא בפירושו לשמות פרק ל"ד פסוק כ"ג] את פני האדן. המסדר עניניך בדברים הטבעיים, כענין "ולאדון לכל ביתו" (בראשית מה, ח). אלהי ישראל. מסדר עניני ישראל בענינים הרוחניים אשר למעלה מן הטבע, אשר לא יאותו זולתי לנבדלים הנקראים 'אלהים', כענין "זבח לאלהים יחרם" (לעיל כב, יט), וכענין "אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהי" (דניאל ב, יא). ולזה אמר על השדים "לא אלוה" (דברים לב, יז), מפני שהם בעלי חמר ומתים כבני אדם, כמו שהזכירו זכרונם לברכה. ויקראו השופטים הממחים גם כן "אלהים" (לעיל כב, כז), כי הם ישפטו לפעמים מבלעדי החושים, כענין שלמה שנאמר עליו "כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט" (מלכים א ג, כח), וכאמרו "ולא למראה עיניו ישפט ולא למשמע אזניו יוכיח" (ישעיה יא, ג). ולזה נקרא האל יתברך "אלהי האלהים" (דברים י, יז), מסדר עניני המסדרים הבלתי טבעיים, והם הנבדלים מחומר, "ואדני האדנים" (שם), מסדר עניני המסדרים הטבעיים, והם הגרמים השמימיים.
הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָאעריכה
האל, הוא הבורא, והוא הגדול, בחסד, הגבור, בדין, והנורא, ברחמים. ואלה כלל המדות העליונות הנקראות אבות, שעליהן נאמר האבות הן הן המרכבה. וכבר הזכרתי בכי תשא כי משה רבינו ע"ה כלל בשלשה שבחים אלו י"ג מדות שנאמרו לו בסיני:
האל הגדל. שאין נמצא שוה לו במדרגת מין מציאותו. הגבר. המקיים כל מציאות במציאותו, כאמרו "ואתה מחיה את כלם" (נחמיה ט, ו). והנורא. משגיח לשלם ולעונש, באופן שראוי לירא מפניו.
אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד:עריכה
לא ישא פנים. אם תפרקו עולו: ולא יקח שחד. לפייסו בממון:
ופירשו בשחד, שאפילו חסיד גמור שיעבור עבירה לא יקח ממנו מצוה ממצותיו בשחד לכפר לו, אבל יענישהו על חטאיו ויגמול לו ככל טובותיו: ואונקלוס תרגם דלית קדמוהי מסב אפין ואף לא לקבלא שוחדא, יתכוין לפרש שהוא משבחי השלילות בבורא יתברך, יאמר הכתוב שאין השם בענין שישא פנים, כי לא יראנו האדם וחי והכל כאין נגדו ומאפס ותהו נחשבו לו, ולא בענין שיקח שוחד וממון מאדם כמלכים ושופטי הארץ: והנכון בעיני שיאמר אשר לא ישא פנים לגדולי בני אדם בריבם עם קטניהם, ולא יקח שוחד מעשיריהם בריבם עם דל, כי הוא עושה משפט יתום ואלמנה מן הגדולים, וקבע את קובעיהם נפש, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה, והם כל צרכי האדם, והנה הוא יפרנס העניים אשר אין להם אוהב ורע:
אשר לא ישא פנים. לצדיק הגמור לרוב צדקותיו שלא יענישנו אפילו על עבירה קלה: ולא יקח שחד. עבירה בשביל מצוה, שאינו אומר הרי שעשה אלף מצות ועשה עבירה אחת אחסר לו מצוה אחת מפני עבירה שעשה וילך המצוה כנגד העבירה, אלא הוא מענישו על אותה עבירה יחידית ונותן לו שכר על רבוי המצות כלן:
אשר לא-ישא פנים. לבן פריץ מפני האב הצדיק, אף-על-פי שהוא מאריך בזכותו של אב. ולא יקח שחד. לא יסיר כלל מעונש העבירה בשביל זכות מצוה שעשה החוטא, כאמרם ז"ל (סוטה כא, א) שאין מצוה מכבה עברה. וכל זה יורה שלא תבטחו, אם תחטאו, להנצל בשום זכות מן העונש כלל, זולתי בתשובה השלמה.
[מובא בפירושו לפסוק ט"ז] ומלתם את ערלת לבבכם. שיהיה לבבכם פתוח לדעת האמת, לא כאשר עשיתם עד היום, שלא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע. וערפכם לא תקשו עוד, שלא תהיו כאבותיכם דור סורר ומורה, שישבו עם המצרים וילמדו מעשיהם, והם קשים לעזוב דרכם, כמו שעשו את העגל וקראם שם (שמות לב ט) עם קשי ערף, שלא ישובו מן הטעות שנכנס בלבם לחשוב שיש תועלת בעבודת המלאכים או צבא השמים. אבל אתם תדעו ותשכילו ותאמינו כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים, אלהי האלהים הם מלאכי מעלה, ואדוני האדונים כל צבא השמים אשר להם ממשלה בשפלים, כי הוא האדון אשר שם להם משטרם בארץ, ולו הגדולה והגבורה והוא נורא בתפארת עוזו, אשר לא ישא פנים, לאחד מן האלהים והאדונים להגן על עובדיהם, ולא יקח שחד, מיד אדם.