ביאור:מ"ג דברים יז ג
וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים עריכה
[מובא בפירושו לפרק ל"א פסוק א'] וילך משה. התעורר לזה, כמו "וילך איש מבית לוי" שמות ב, א, "וילך ויעבד" (לעיל יז, ג), ודומיהם.
דקדוק וישתחו. בספר היסוד: אלהים אחרים. פסילים מעשה בני אדם:
אלהים אחרים. עצמים נבדלים זולת האל יתברך. ולשמש או לירח. שהם גשמיים.
וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עריכה
ולשמש ולירח ולצבא השמים שהם מעשה אלהים:
אלהים אחרים. עצמים נבדלים זולת האל יתברך. ולשמש או לירח. שהם גשמיים.
[מובא בפירושו לבראשית פרק א' פסוק י"ח] ולמשול ביום ובלילה. השמש הוא מושל ביום והירח מושלת בלילה [וביום], ודע כי מלבד מעלת האורה שזכה להם נתן להם הממשלה בשפלים בהויה ובהפסד שהרי השמש באותה ממשלה שיש לו ביום יצמיח ויוליד ויגדל בכל החמים והיבשים, והלבנה גם כן באותה ממשלה שיש לה בלילה תוסיף במעינות בימים ובנחלים ובכל הקרים והלחים: וע"ד הקבלה ולמשול ביום ובלילה ירמוז למנהיגי שני המאורות הגדולים שהם מושלים ביום ובלילה ובכחם ימשול כל מושל, כנגדם תמצא בקרבן התמיד שני כבשים בני שנה תמימים את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, והוא מה שאמר הכתוב (דברים ד' י"ט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים כלומר השמש והירח וכל צבא השמים ואתכם לקח ה' והמשכיל יבין וזהו שכתוב (דברים יז ג) אשר לא צויתי, כלומר בשמש ובירח אבל צויתי במנהיגים, ובסדר שופטים בפסוק (דברים יז ג) ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי אכתוב מזה בעה"י, ומכאן יתבאר לך סוד התענית בשגם הוא קרבן שנתמעט הבשר וחלבו ודמו של אדם, וע"כ התענית צריך קבלה בזמן ממשלת שני המאורות ביחד וזהו מבעוד יום קודם שתשקע החמה וזהו מאמר רב חסדא כל תענית שלא קבלו עליו מבעוד יום לא שמיה תענית, ואמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית, וכשם שהתענית קרבן כך הדמעה בשעת תפלה קרבן כנגד נסוך המים עם הקרבנות, וכן דרשו רז"ל שערי דמעה לא ננעלו כי הדמעה מכח המים שהוא מכח החסד שהוא הימין והימין פשוטה לקבל שבים בכל עת ובכל שעה והבן זה כי הוא עקר גדול:
אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי: עריכה
אשר לא צויתי. לעבדם (מגילה ח):
וטעם אשר לא צויתי. מפורש:
אשר לא צויתי לעבדם:
אשר לא צויתי. לעבדם ואם הם מעשי:
אשר לא צויתי. אשר לא מניתי בשום מנוי בחיריי שיוכלו לעשות כרצונם, אבל נתתי להם חק ולא יעבר (על-פי תהלים קמח, ו), על היפך מחשבת עובדי עבודה זרה שחשבו שלכל עיר ועיר יש שר יכול כרצונו להיטיב ולהרע, ושהוא מטיב כשיעבדוהו.
ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי. דבר ידוע כי הקב"ה לא צוה לעבוד עבודה זרה, א"כ מה טעם לומר אשר לא צויתי: וע"ד הפשט מפני שעובדי השמש והירח ושאר הכחות העליונים חושבים כי בעבודתם ימצאו חן בעיני ה' יתעלה בעבור שהם משרתי המלך, והמכבד משרתי המלך הרי זה מכבד את המלך, על כן הוצרך לומר אשר לא צויתי כי לא צוה בכבוד זה. או יהיה אשר לא צויתי כאלו אמר אשר צויתי בלאו, כלומר לאו (שמות כ) דלא תשתחוה להם. וכמוהו לפי דעתי (דברים לב) שחת לו לא, שחת לעצמו בלא, וכאשר אזכיר בהגיעי שם בעזה"י: וע"ד הקבלה מה שהוסיף ואמר אשר לא צויתי, כלפי שצוה אותנו בשמירת בריתו, ויאמר הכתוב אשר עשה את הרע לעבור הברית של סיני שכתוב (שמות יט) ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והברית הזאת הוא מדת יום ומדת לילה, ובאור זה אע"פ שצויתיו בקרבן התמיד לעשות שני כבשים האחד בבקר והאחד בערב והם כנגד מדת יום ומדת לילה המשפיעים אורה וכח בשני המאורות שהם השמש והירח לא צויתי לעבוד לשמש ולירח, והבן זה: [ועיין עוד בפירושו לפסוק אחר, המובא גם בפסוק זה תחת הכותרת "מדוע הוזכרו דווקא אלו" וכו']