ביאור:מ"ג דברים ג יא
כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים
עריכהכי רק עוג מלך הבשן וגו'. לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא אל תירא אותו:
מיתר הרפאים. שהרגו אמרפל וחביריו בעשתרות קרנים והוא פלט מן המלחמה שנאמר (בראשית יד) ויבא הפליט זהו עוג:
כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים. שהרגום אמרפל וחבריו, שנאמר (בראשית יד) ויכו את רפאים בעשתרות קרנים, והוא פלט מהמלחמה, שנאמר (שם) ויבא הפליט, ודרשו רז"ל זה עוג: באמת איש. באמת כל איש. ואונקלוס תרגם באמת מלך רצה לומר באמת עצמו. ומה שקראו מלך כדי לרמוז על עיקר יסודו הראשון, כי הוא מהמשפחה הנקראת בני האלהים שיצאו מקין, ורצה להזכיר התיבה בחסרון ולא אמר מלכא. וכבר ידעת כי כל תולדותיו של קין נמחו במבול ולא נשאר מהם רק עוג זה:
כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל וגו'. ענין הכתוב, שבא להגיד כי עוג זה נקרא מלך האמורי בעבור כי מלך עליהם, אבל הוא עצמו מן הרפאים הוא, ולהגיד על גבהו וגודלו כי היו הרפאים עם גדול ורם כענקים, אמר כי ערשו ערש ברזל, לא יסבול אותו ערש עצים כשאר בני אדם, והוא בעיר רבה שהיתה עיר מושבו, וכאשר השמידו בני עמון את הרפאים כאשר נזכר למעלה (ב כא) ונלכדה עירו ניצל הוא לבדו מידם, וזהו שנאמר כי רק עוג נשאר מיתר הרפאים: והנה נשארה מטתו שמה ברבה אשר היא עתה לבני עמון, והעמונים קיימו אותה לעדות כי השמידו עם גדול ורם, והאיש הגבור אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים לכדו ממנו מלכותו. וזה טעם "הנה", כלומר הנה העדות קיימת שהיא ערש ברזל וארוכה ורחבה מאד וקיימת היא ברבת בני עמון, כי ערשו אשר בעשתרות היתה לשלל ואבדה:
[מובא בפירושו לפסוק י"ב] ואני שמעתי לכך אומר הלה היא ברבת בני עמון מפני ששמע שמשה נצטוה מפי הגבורה אל תצרם ואל תתגר בם על בני עמון דאפילו אנגריא לא הורשו ישראל על בני עמון וידע שישראל ילחמו עליו לכך הקדים ונתן ערשו ומטתו בתוך העיר ברבת בני עמון והיא היתה עיר מלוכה כדמפרש בספר שמואל כדי שלא יכוהו ישראל על מטתו כי ידע שלא הורשו לבא שמה מאברהם:
באמת-איש. באמת כל אחד מאותם הרפאים. ומלת "איש" תורה כל אחד ואחד, כמו "איש לבצעו מקצהו" (ישעיה נו, יא), "ויכו איש אישו" (מלכים-א כ, כ), וזולתם. אמר אם כן שאותה הערש היתה "תשע אמות ארכה" באמת כל אחד מהם, והיתה בלי ספק אמות בינוניות הרבה מאד יותר מתשע אמות, אולי על אחת כמה וכמה. ובזה יובן גודל אותם הענקים וחזקם, ועם כל זה השמידו אותם בני עמון בגזרת האל יתברך, כמו שבאר למעלה (לעיל ב, כא).
ערי ממלכת עוג בבשן. כי רק עוג מלך הבשן נשאר. והטעם שמלך עוג באותו הגליל היה, כי הוא לבדו "נשאר מיתר הרפאים". כי ממלחמת אמרפל וחבריו (בראשית יד) שהכו את רפאים בעשתרות קרנים (שם פסוק ה) נשארו רפאים רבים, ואותם הנשארים הכו אותם בני עמון, כמו שבאר למעלה (ב, כ- כא). וממלחמת העמונים נשאר הוא לבדו, ובהיותו גבור כגבורת שאר הרפאים, לכן מלך.
הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן
עריכה[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מהו עניינו של פסוק זה?"]
הנה ערשו. עריסה של קטן כשהיה תינוק בירצי"ל בל"א ערש ברזל לפי שכשהיה קטן היה חזק מאד ובהשתטחו היה משבר ערש של עץ לכך עשאוהו של ברזל כי לאדם גדול שיש בו דעת לא היה צריך כך:
הלה היא. בה"א כתיב. יבא מי שמלך הל"ה שנים והוא דור חמישי, שלמון בועז עובד ישיש דוד, ויקח הערים האלה. ד"א משה שהיה ה"א ה"א אמה ודלג י' אמות וכלי מלחמתו י' אמה והכהו בקרסולו שהיה י' אמות:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מהו עניינו של פסוק זה?"]
הלה היא ברבת בני עמון. עדיין מונחת שם במקום שנתגדל בקטנותו לתמהון שהיה גדול בקטנותו כל כך אבל מטת אדם גדול אין רגילים להצניע במקום אחד כי בהרבה מקומות יש לו מטות:
[מובא בפירושו לפסוק י"ב] ואני שמעתי לכך אומר הלה היא ברבת בני עמון מפני ששמע שמשה נצטוה מפי הגבורה אל תצרם ואל תתגר בם על בני עמון דאפילו אנגריא לא הורשו ישראל על בני עמון וידע שישראל ילחמו עליו לכך הקדים ונתן ערשו ומטתו בתוך העיר ברבת בני עמון והיא היתה עיר מלוכה כדמפרש בספר שמואל כדי שלא יכוהו ישראל על מטתו כי ידע שלא הורשו לבא שמה מאברהם:
תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ:
עריכהבאמת איש. באמת עוג:
וטעם באמת איש. הגדול בבני אדם, כמו וחזקת והיית לאיש (מ"א ב ב). ועל דעת אונקלוס, באמת איש, באמת האיש, ותרגום מלך. וכן את הכבש אחד (במדבר כח ד), בלילה הוא (בראשית יט לג), וכן רבים, כלומר באמת עוג עצמו:
באמת איש. שהגדיל כל צרכו:
באמת איש. באמת כל אדם והנה הוא כפול ולא יתכן להיות באמתו כי מה בא הכתוב ללמד ועוד שלא יהיה בצלם אדם כלל:
באמת איש. באמת כל איש. ואונקלוס תרגם באמת מלך רצה לומר באמת עצמו. ומה שקראו מלך כדי לרמוז על עיקר יסודו הראשון, כי הוא מהמשפחה הנקראת בני האלהים שיצאו מקין, ורצה להזכיר התיבה בחסרון ולא אמר מלכא. וכבר ידעת כי כל תולדותיו של קין נמחו במבול ולא נשאר מהם רק עוג זה:
באמת-איש. באמת כל אחד מאותם הרפאים. ומלת "איש" תורה כל אחד ואחד, כמו "איש לבצעו מקצהו" (ישעיה נו, יא), "ויכו איש אישו" (מלכים-א כ, כ), וזולתם. אמר אם כן שאותה הערש היתה "תשע אמות ארכה" באמת כל אחד מהם, והיתה בלי ספק אמות בינוניות הרבה מאד יותר מתשע אמות, אולי על אחת כמה וכמה. ובזה יובן גודל אותם הענקים וחזקם, ועם כל זה השמידו אותם בני עמון בגזרת האל יתברך, כמו שבאר למעלה (לעיל ב, כא).