ביאור:מ"ג דברים ב ז
כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ
עריכהכי ה' אלהיך ברכך. לפיכך לא תכפו (ס"א תכפרו) את טובתו להראות כאילו אתם עניים אלא הראו עצמכם עשירים:
[מובא בפירושו לפסוק ו'] אכל תשברו מאתם בכסף. אם תתאוו לאכול מפירות ארצם לא תקחו מהם רק בכסף מלא לרצונם, וזה טעם "מאתם". וגם מים לא תשתו מהם כלל רק בכסף לרצונם:
[מובא בפירושו לפסוק ו'] אכל תשברו מאתם. אם ירצו למכור ויש אומרים כי המלה בתימה והטעם כי אין להם צורך למאכל ולמשתה אלה השנים שעברו, והעד על כן כי יי' אלהי"ך ברכך:
[מובא בפירושו לפסוק ו'] אכל תשברו מאתם. בתמיה, וכי צריכין אתם לקנות אוכל ומים מאתם והלא אינכם חסרים כלום, ולכך סמך לו כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידיך זה ארבעים שנה לא חסרת דבר:
כי ה' אלהיך ברכך. לפיכך לא תכפרו את טובתו להראות כאלו אתם עניים, אלא תראו עצמכם עשירים, לשון רש"י. ולא הבינותי מהו "בכל מעשה ידך", כי ברכותם ברכות שמים היו, והם לא יעשו בידיהם דבר שיתברך. ואולי ירמוז ב"מעשה ידך" שנתברך עמם צאן ומקנה אשר הוציאו ממצרים, ויש להם עושר ומקנה וקנין משלל מצרים ומשלל עמלק, והכל נתברך בידם, כענין מעשה ידיו ברכת ומקנהו פרץ בארץ (איוב א י): ועוד ידע ה' לכתך את המדבר הגדול הזה, וספק שם כל צרכך במן והשלו ומי הבאר, שלא חסרת דבר מן הצריך להולכי ארחות.
יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ
עריכה(...) ועוד ידע ה' לכתך את המדבר הגדול הזה, וספק שם כל צרכך במן והשלו ומי הבאר, שלא חסרת דבר מן הצריך להולכי ארחות.
ידע לכתך. תקן אותו במצטרך. ולשון "ידע" כמו "וידע אלהים" (שמות ב, כה), "ידעתיך בשם" (שם לג, יב), "אשר ידעו ה' פנים אל פנים" (להלן לד, י), "מה-אדם ותדעהו" (תהלים קמד, ג) ורבים כאלה. יאמר על האל יתעלה זה הלשון כי כל פעלתו יתברך בידיעת עצמו.
לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר:
עריכה(...) ועוד ידע ה' לכתך את המדבר הגדול הזה, וספק שם כל צרכך במן והשלו ומי הבאר, שלא חסרת דבר מן הצריך להולכי ארחות.
לא חסרת דבר. כשאין מקום לקנות מזונות סיפק צרכן בלא כסף ובלא מחיר ובמקום שמצאת ליקח הספיק לך לקנות:
לא חסרת דבר. ויכירו שלא תקנו מהם לצורך, אבל תקנו להנאתם מצד אחוה, וכדי שיבואו אליכם ויראו מעשי ה' ונפלאותיו.
והנה כן היה שקנו מבני עשו אוכל ומזון, כמו שאמר (להלן פסוקים כח כט) אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי וגו' כאשר עשו לי בני עשו וגו':
[מובא בפירושו לפרק כ"ט פסוק ה'] לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם. הטעם, לא אכלתם ממנו שתוכלו לחיות ממנו, כי עיקר מחיתם במן היתה, למען תדעו כי אני ה' אלהיכם המחיה אתכם במעשה הנס. ואין טעמו שלא אכלו לחם כלל כמו לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי (לעיל ט ט), כי בקצת העתים היה לישראל במדבר לחם, כמו שכתוב (שם ב כח כט) אכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר והמואבים היושבים בער. ורבותינו הזכירו (יומא עה:) דברים שתגרי אומות העולם מביאים להם במדבר: ואפשר עוד, כי מעת שירד המן עד בואם אל שעיר לא אכלו לחם כלל כי הלכו במדבר הגדול והנורא, אבל בשנת הארבעים קרבו לישוב ונאמר להם (לעיל ב ד ו) ואת העם צו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו, אכל תשברו מאתם, ושם (פסוק ז) כתוב זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך לא חסרת דבר, ומן העת ההיא היו האדומים והמואבים מקדימים אותם בלחם ובמים והיו גדולי ישראל קונים מהם ואוכלים לתענוג, לא לצורך ולא לשבעה, ועיקר המחיה שלהם במן: