ביאור:מ"ג בראשית לג יג
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים עריכה
כי הילדים רכים. כי הגדול שבהם י"ב שנה יש לו וימים מספר:
[מובא בפירושו לפסוק י"ב] נסעה ונלכה ואלכה. בעבור שהזכיר שתי לשונות בלשון רבים ובלשון יחיד יתכן לומר כי שאל ממנו שני דברים, יאמר אם תרצה שנסע ונלך ביחד, או אתרחק ממך ואלך מנגד, כלשון (בראשית כא) ותשב לה מנגד הרחק, ויעקב השיב שא"א לו ללכת עמו ביחד, והוא שאמר אדוני יודע וגו', אבל הלך לנגד, זה נכנס לשעיר וזה נכנס לסכות: ובמדרש נסעה ונלכה, אמר עשו ליעקב נחלוק העוה"ז והעוה"ב, אמר לו יעקב הילדים רכים, במצות, ואם אברר העוה"ז לחלקם ודפקום יום אחד ליום הדין ומתו כל הצאן, ישראל שנקראו צאן, ולא יוכלו לסבול דיני גיהנם. יעבר נא אדני לפני עבדו, יקח חלקו תחלה בעוה"ז, ואני אתנהלה לאטי אעמוד בגלותי ושפלותי, ומלשון (מ"א כא) ויהלך אט שהוא לשון שפלות כלומר לא אעורר מלחמה ולא אתגבר בגלות כלל, אבל אסבול עול השעבוד זהו לרגל המלאכה וגו'. ועד מתי יהיה השעבוד, עד שיבא לעתיד לשעיר:
וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי עריכה
עלות עלי. הצאן והבקר שהן עלות מוטלות עלי לנהלן לאט: עלות. מגדלות עולליהן לשון (איכה ב) עולל ויונק. (ישעיה סה) עול ימים. (ש"א ו) שתי פרות עלות ובלע"ז אנפיטי"ש (בעקינדערט):
עלות. כמו עלות ינהל. הנה ההרות שעלו עליהם העתודים על כן נקראו עלות: וטעם עלי. עלי לשמרם שלא יבואו לידי נזק:
כי הילדים רכים. כי "עלי" מטל דבר "הילדים רכים והצאן והבקר עלות".
וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן: עריכה
ודפקום יום אחד. (ואם ידפקום יום אחד) ליגעם בדרך במרוצה ומתו כל הצאן: ודפקום. כמו קול דודי דופק (שה"ש ה) נוקש בדלת:
ודפקום. ואם דפקום המנהיגים אז ימותו כל הצאן:
ודפקום. לכבודך, שלא לעכבך בדרך.
ומתו כל הצאן. דרך חמלה, שהיה לו לומר "ומתו כלם", אבל לא יאמר כן על הילדים. וגם לא רצה לומר "ומתו" סתם, על הבקר ועל הצאן, כי יחמול על הילדים שלא יהיו במשמע. ולא רצה להאריך "ומתו כל הצאן והבקר". או יהיה פירושו כי הילדים רכים, ויעפו נערים וייגעו ולא ירצו ללכת, והצאן והבקר עלות, ואם ידחקום ימותו הצאן שהם בהמה דקה, כי הבקר לא ימות אבל יזיק להם: