ביאור:מ"ג במדבר כ כט
וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן עריכה
ויראו כל העדה וגו'. (שם) כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד אמרו היכן הוא אהרן אמר להם מת אמרו אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מוטל במטה ראו והאמינו: (...)כי גוע. אומר אני שהמתרגם דהא מית טועה הוא אא"כ מתרגם ויראו ואתחזיאו שלא אמרו רבותינו ז"ל כי זה משמש בלשון דהא אלא על מדרש שנסתלקו ענני כבוד וכדאמר רבי אבהו (ראש השנה ג) דא"ר אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו ועל לשון זה נופל לשון דהא לפי שהוא נתינת טעם למה שלמעלה הימנו למה וייראו לפי שהרי מת אהרן אבל על תרגום וחזו כל כנישתא אין לשון דהא נופל אלא לשון אשר שהוא מגזרת שמוש אי שמצינו אם משמש בלשון אשר כמו (איוב כא) ואם מדוע לא תקצר רוחי והרבה מפורשים מזה הלשון (שם יד) אם חרוצים ימיו:
ויראו כל העדה. כאשר ראו זה המאורע שאירע בכו שלשים יום: ומלת גויעה. פירשתיו:
[מובא בפירושו לפסוק ב'] ולא היה מים לעדה. על צד העונש חסרו המים לפי שלא הספידוה כראוי, כי במשה ואהרן נאמר ויבכו אותם בני ישראל וכאן לא נאמר ויבכו אותה ונאמר ותמת שם ותקבר שם, כי במקום שמתה שם תהא קבורתה לאלתר ונשכחה כמת מלב ולא הרגישו בהעדרה כלל ע"כ נחסרו להם המים כדי שידעו למפרע שהבאר היה בזכות מרים. ורז"ל (מו"ק כח) אמרו שנסמכה מיתתה לפר' פרה לומר לך מה הקרבנות מכפרים אף מיתת הצדיקים מכפרת, ולמה נסמכה דווקא לפרה כי באמת אינה קרבן רק מה שמצינו שקראה הכתוב חטאת, (במדבר יט ט) אבל העיקר הוא כשם שהפרה באה לקנח צואת בנה כך הצדקת אם כל חי במיתתה מקנחת צואת תולדותיה. וסמיכות זה מביאים המדרשים בד' מקומות. א', סמיכות מיתת בני אהרן ליה"כ המכפר (ויקרא טז א). ב', סמיכות מרים לפרה. ג', סמיכת מיתת אהרן לבגדי כהונה המכפרים (במדבר כ כח) כמו שדרשו חז"ל (מו"ק כח). ד', סמך מיתת אהרן לשבירת הלוחות (דברים י ב,ו) לומר שקשה מיתת צדיקים כשבירת הלוחות. לפי שמן כל צדיק יגיע לבני דורו ד' מיני תועלת, האחד הוא, שכל העולם ניזון בזכותו כארז"ל (ברכות יז) כל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו' כמו שבארנו בפר' ויחי בגורן האטד ובפר' אמור בפסוק כי אם לשארו, והרי המה כמו האם המניקה את בנה כמ"ש (תנחומא שמות יב) שני שדיך אלו משה ואהרן וכן פירש"י (שיר ד ה) וכן מצינו שבזכות מרים היה להם הבאר שהיה מספיק לישראל כל צרכיהם וזהו סמיכת מיתתה לפרה אם העגל הבא לתקן קלקול בנה. השני, שהצדיק מלמדם להועיל דרך ה' ומצוה ע"כ דומה פטירתו כשבירות הלוחות. הג', שזכותו מגין כצל וכבגד העשוי להציל מקור וחום ובמותו סר צלם והרי הם ערומים מכל מכסה כדרך שנאמר (במדבר כ כט) ויראו כל העדה כי גוע אהרן ודרשו רז"ל (ראש השנה ג) ויראו היו"ד בצירי שנראו והיינו בהסרת הענן שנמשל לבגד וזהו סמיכות לבגדי כהונה. הד', שהוא מכפר עליהם במיתתו זהו סמיכות ליו"כ וק"ל.
וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל: עריכה
כל בית ישראל. האנשים והנשים לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו:
ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל. האנשים והנשים. ובמשה לא נאמר בית, אלא (דברים לד) ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום, לפי שהיה אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומטיל שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו:
[מובא בפירושו לפסוק א'] ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן. העדה, עדה שלמה, שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים, לשון רש"י. וכן דעת ר"א. ואם כן מה צורך להזכיר כן בבואם אחרי כן אל הר ההר (פסוק כב). ור"א אמר, כי הזכיר זה בעבור כי יצא אדום להלחם בם הזכיר הכתוב שלא נפקד מהם איש בבואם מעיר אדום: ואינו נכון, כי ישראל נטו מעליו ולא נלחם בם כלל. והנכון בעיני כי מנהג הכתוב להזכיר כן במקום התלונות, ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אלים ובין סיני (שמות טז א), ויסעו כל עדת בני ישראל למסעיהם ויחנו ברפידים (שם יז א), יודיענו הכתוב כי היו כלם בתלונה, וכן ותשא כל העדה ויתנו את קולם (לעיל יד א), וילונו כל עדת בני ישראל ממחרת (שם יז ו). ואמר כן בבואם אל הר ההר, להודיע שהיו כלם בהספדו של אהרן קדוש ה', כמו שאמר ויבכו את אהרן כל בית ישראל וגו' (פסוק כט), ואמר לעיני כל העדה (פסוק כז). ובמדבר סיני רבה (יט ט) ראיתי שהזכיר הלשון הזה עדה שלימה וכו' בכתוב השני בהר ההר בלבד, כי הראשון מפני התלונה נאמר כאשר פירשתי:
[מובא בפירושו לדברים פרק ל"ד פסוק ח'] בני ישראל. הזכרים אבל באהרן מתוך שהיה רודף שלום ונותן שלום בין איש לרעהו ובין אשה לבעלה נאמר (במדבר כ) כל בית ישראל זכרים ונקבות:
[מובא בפירושו לדברים פרק ל"ד פסוק ח'] בני ישראל. ובאהרן כל בית ישראל בעבור כבוד משה:
[מובא בפירושו לדברים פרק ל"ד פסוק ח'] ויבכו בני ישראל. ובאהרן אמר (במדבר כ' כ"ט) כל בית ישראל, רבותינו ז"ל (אבות דר"נ פי"ב) נתנו טעם לפי שהיה אוהב שלום כו', וראב"ע כתב שבכו כל בית ישראל לכבוד משה שהיה חי, ואין להאמין לפירושו שאין להטיל מום במעשה הטוב שעשו ישראל שעשאוהו בשביל משה שהיה חי ולמשה עצמו כשמת העלימו מהחם בהספדו: ואולי יש לתת טעם כי אהרן לא ידעו במיתתו קודם שמת וראו פתאום שמת ודבר כזה יעורר כל לב לפתוח מקור דמעת עינו, מה שאין כן משה שכבר ידעו מיתתו ובכל דבריו ותוכחותיו אשר עשה היה אומר להם (לעיל ד' כ"ב) כי אנכי מת אינני עובר וגו' ולזה לא הוחם הספדו כאהרן: עוד אפשר כי מיתת אהרן הרגשתה ביותר לפי שתיכף נסתלקו ענני כבוד והוסר מסוכתם וזה סיבב ביאת הכנעני וגו' (תענית ג'.), לזה נתעוררו יחד כל ישראל לבכות, מה שאין כן במיתת משה הגם שנטלו עננים כו' לא העירו על זה, גם נטרדו בשמחת ביאת הארץ הטובה: עוד אפשר שבמיתת משה תיכף ראו דבר חדש ששרתה שכינה על יהושע ולקחו נחמה, משל למי שנאבדה לו מרגליות ומצא אחרת במקומה לו יהיה שאינה דומה אף על פי כן יתנחם בה, ולזה לא בכו כולן, והוא מה שסמך למאמר ויבכו ויהושע בן נון וגו', מה שאין כן במיתת אהרן אבדו מרגליות ולא מצאו במה יתנחמו, והגם שנתמנה אלעזר תחתיו לכהן גדול אף על פי כן לא בוכים על חסרון כהונה גדולה אלא חסרון תועליות שמעצמו שלא היה להם תמורתו: