פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



תגובה ל: ביאור:תהלים קיט שנכתבה ב16:17:29  06.05.2005

תהלים קיט, בית ל (פסוקים 89-96):

"89 לְעוֹלָם, ה' - דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם.

90 לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ;    כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ, וַתַּעֲמֹד.

91 לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם:    כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ.

92 לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי - אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי.

93 לְעוֹלָם לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ:    כִּי בָם, חִיִּיתָנִי.

94 לְךָ-אֲנִי, הוֹשִׁיעֵנִי:    כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי.

95 לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי;    עֵדתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן.

96 לְכָל-תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ;    רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד"

בבית ל יש 3 ביטויים שמשמעותם היא "לנצח"; נראה שהנושא הכללי של הבית הוא - נצחיותה של התורה.

  • בפסוקים 89-91 נאמר, שדבר ה' כולל את הכול - את כל הזמן, את כל המרחב ואת כל היצורים במרחב. נצחיותו של דבר ה' מתגלה בנצחיותם של השמים והארץ, שנבראו בדברו: "
"לְעוֹלָם"
"ה' - דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם. לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ;  כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד" ".   משפטי ה' כוללים ושולטים בכל היצורים הקיימים בעולם - כולם עומדים לפני ה' בכל יום כדי שישפוט אותם: "לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם; כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ".
  • בפסוקים 92-94 מספר המשורר, שהוא כמעט אבד ונגמר מבחינה נפשית, וכמעט סיים את חייו - ורק תורת ה' היא שעזרה לו להחזיק מעמד: "לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי - אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי" ( לולי תורתך שעשועיי, אז אבדתי בעוניי ); הקשר עם התורה איפשר לו להרגיש קשר אל הנצח: "
לְעוֹלָם לֹא-אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ; כִּי בָם חִיִּיתָנִי ". הוא מרגיש שהוא שייך כולו לה' ומתמזג איתו: "לְךָ-אֲנִי, הוֹשִׁיעֵנִי:    כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי".
  • בפסוקים 95-96 מספר המשורר על הרשעים שרצו להרגו ולאבדו מן העולם: "לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי...", ושוב הדבר היחיד שנתן לו תקווה היה, שהתבונן בעדות ה', וראה שמצוות ה' היא אינסופית ואין לה קץ: "עֵדתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן. לְכָל-תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ; רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד"

גם בבית הקודם סיפר המשורר על כך שהוא כמעט כלה ואבד - כוחותיו הנפשיים והפיסיים כמעט כלו, ובנוסף לכך הרשעים רצו להרגו ולהאבידו מן העולם. ברגעים קשים אלה, כאשר המשורר ראה את הסוף שלו מתקרב, הדבר שחיזק אותו ונתן לו כוח להמשיך היה הקשר שלו עם ה' ("לך אני") ועם התורה ("עדותיך אתבונן").

כשהאדם קשור אל ה', הוא לא פוחד למות, כי הוא יודע שנשמתו קשורה אל ה' שהוא נצחי, ולכן גם האדם עצמו הוא, במובן מסויים, נצחי: "לעולם לא אשכח פיקודיך, כי בם חייתני".

ידיעה זו נותנת לאדם את הכוח הדרוש כדי להתמודד עם מצבים של סכנת מוות וכיליון.

המשך בבית מ

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-05-03.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/thlim/th-119l