ביאור:למי שייכים הארץ והעם, על פי פרשות בהר בחוקותי

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


ברוב השנים בהר בחוקותי מחוברות, וכך נאה להן, שכן הכתוב עצמו "אורז" אותן יחד בפסוקי פתיחה וסיום. פרשת בהר פותחת ב-"וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר דבר אל בני ישראל", ולקראת סוף פרשת בחוקותי, אחרי התוכחה, בא הפסוק הסוגר: "אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה".

מהו התוכן של הברית המיוחדת הזאת? עריכה

פרשת בהר עוסקת בשני מרכיבים: האדם והארץ. היא מלמדת אותנו שהיובל גואל את שניהם ומחזיר אותם זה לזה. ביובל שב איש אל אחוזתו בשני מסלולים:

אם הארץ נמכרה היא תשוב ביובל לבעליה.
אם האדם נמכר הוא ישוב ביובל לאחוזתו.

יתרה מזאת; ביובל הם חוזרים מאליהם, אבל גם לפני היובל יש מצווה לגאול את האיש או את האחוזה שנמכרו. כל אדם קשור לאחוזתו בקשר בל יינתק, לדורות.

לכאורה, יאמר מי שיאמר, ברית סיני דוגלת בחירות הפרט ובזכות הקניין, ולכן היא אוסרת למכור את האדם או את אדמתו לצמיתות. יפה, אלא שהתורה מנמקת את המצוות האלה בנימוק הפוך:

"והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי".
וגם האדם לא יימכר לצמיתות "כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד".

ברית סיני אומרת שארץ ישראל איננה שייכת לעם ישראל. אלא ארץ ישראל שייכת לקב"ה, וגם עם ישראל שייך לקב"ה, וזהו פשר החיבור ביניהם.

בפרשת בהר העם והארץ הם שני מרכיבים מקבילים. הארץ קדושה כמו העם:

כשם שישראל צריכים שבת, אות היא בין ה' לבינם, כך גם הארץ צריכה שבת.
כשם שאת האדם אסור למכור לצמיתות ויש מצוה לגאול אותו אם נמכר, כך גם הארץ.

באה פרשת בחוקותי ומשלימה ואומרת שעם שניהם, העם והארץ, נכרתת הברית בהר סיני. אם העם חוטא לה', לא רק העם נענש וירצה את עוונו, גם הארץ תהיה לשמה ותרצה את עוונה. ובבוא עת, לאחר שהעם והארץ ירצו את עוונם, ייזכרו לטובה שניהם "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור, והארץ אזכור".

מעשר מן הערך המוחלט עריכה

המקדיש את ערך שדהו, כמו המקדיש את ערך עצמו, מתחייב בסכום קבוע: חמישים שקל. כלומר: גם כאשר עומד כל פרט בודד ונערך לפני ה', ערכו נקבע ע"פ מקומו ותפקידו בברית הקולקטיבית הנכרתת בין ה' ובין העם והארץ. לעומת זאת, המקדיש בית, שיכול להמכר לצמיתות, מתחייב בערך השוק של ביתו.

מקורות עריכה

איתי אליצור, "למי שייכים הארץ והעם" במדור "קריאה שנייה", מוסף "שבת" של מקור ראשון, בהר בחוקותי, תשס"ז