ביאור:לב נמס בספר יהושע
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
התקדמותם של בני ישראל בכיבוש ארץ ישראל משתקפת בליבם של הכנענים ושל בני-ישראל:
לפני החטא
עריכה- עוד כאשר היו בני-ישראל ממזרח לירדן, אמרה רחב למרגלים שנשלחו ליריחו (יהושע ב ט-יא): " "ידעתי, כי נתן ה' לכם את הארץ; וכי נפלה אימתכם עלינו, וכי נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם. כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם, בצאתכם ממצריים; ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן, לסיחון ולעוג - אשר החרמתם אותם. ונשמע ויימס לבבנו , ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם" (ע"ע לב - רוח ) "; כי ה' אלוהיכם - הוא אלוהים בשמיים ממעל, ועל הארץ מתחת" ", כלומר - האנשים הפשוטים איבדו את הכוח הנפשי לפעול ולהילחם, ליבם נמס מפני בני ישראל עוד כשהם היו מהצד השני של הגבול ( לב נמס = פחד שמביא לייאוש ).
- לאחר שבני ישראל עברו את הירדן בחרבה (יהושע ה א): "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה, וכל מלכי הכנעני אשר על הים, את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עוברם; ויימס לבבם , ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל", כלומר - ליבם של המלכים נמס מאוחר יותר, לאחר שבני ישראל עברו את הגבול ונכנסו לתוך ארץ ישראל המערבית.
אחרי החטא
עריכה- אבל לאחר שבני ישראל הוכו על-ידי אנשי העי (יהושע ז ה): "ויכו מהם אנשי העיי, כשלושים ושישה איש, וירדפום לפני השער עד השברים, ויכום במורד; ויימס לבב העם , ויהי למים": בני ישראל, שהתרגלו עד עכשיו לנצח את אויביהם ללא כל אבידות, טעמו בפעם הראשונה את טעמה של המפלה, ומרוב הלם - ליבם נמס, והם איבדו את הכוח הנפשי להמשיך במלחמה. גם יהושע התייאש ואמר לפני ה' (ז7) "ולו הואלנו ונשב בעבר הירדן" - היה עדיף כבר להישאר בעבר הירדן המזרחי ולוותר על כיבוש הארץ! רק לאחר שה' הורה לו "קום לך; למה זה אתה נופל על פניך?! חטא ישראל... ולא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם - עורף יפנו לפני אויביהם, כי היו לחרם; לא אוסיף להיות עימכם, אם לא תשמידו החרם מקרבכם!" הבין יהושע שהמצב לא אבוד, והתעורר להשמיד את החרם מישראל ולהמשיך בכיבוש הארץ.
- אבל גם לאחר שבני-ישראל השמידו את החרם מקרבם, המצב עדיין לא חזר לקדמותו. המפלה בעי הראתה לכנענים שבני-ישראל הם לא בלתי-מנוצחים: במקרים מסויימים ובתנאים מסויימים אפשר להכות אותם. ולכן, ליבם לא נמס עוד, וגם לאחר כיבוש העי (יהושע ט א-ב): "ויהי כשמוע כל המלכים אשר בעבר הירדן בהר ובשפילה, ובכול חוף הים הגדול, אל מול, הלבנון--החיתי, והאמורי, הכנעני הפריזי, החיווי והיבוסי. ויתקבצו יחדיו, להילחם עם יהושע ועם ישראל- פה אחד": הם לא התייאשו אלא התקבצו להילחם עם ישראל.
- וגם לאחר שהגבעונים השלימו עם בני ישראל (יהושע י א-ד): "ויהי כשמוע אדוני צדק מלך ירושלים, כי לכד יהושוע את העיי ויחרימה - כאשר עשה ליריחו ולמלכה, כן עשה לעיי ולמלכה; וכי השלימו יושבי גבעון את ישראל, ויהיו בקרבם. וייראו מאוד - כי עיר גדולה גבעון, כאחת ערי הממלכה; וכי היא גדולה מן העיי, וכל אנשיה גיבורים. וישלח אדוני צדק מלך ירושלים, אל הוהם מלך חברון ואל פראם מלך ירמות ואל יפיע מלך לכיש ואל דביר מלך עגלון - לאמור: עלו אליי ועזרוני, ונכה את גבעון: כי השלימה את יהושע ואת בני ישראל": המלכים אמנם יראו ופחדו מאד, אבל ליבם לא נמס - הם לא התייאשו אלא התאחדו כדי להילחם עם בני ישראל ( לב נמס = פחד שמביא לייאוש ).
- השינוי במצב משתקף גם בטקטיקת המלחמה של בני-ישראל: עד למפלה בעי, נלחמו בני-ישראל בגלוי, בלי שום תחבולות. כך עשו במלחמות עבר-הירדן-המזרחי נגד סיחון ועוג, כך עשו ביריחו וכך עשו גם במלחמת העי הראשונה. אולם לאחר המפלה, בני-ישראל נעשו פחדנים יותר, ותקפו בסתר ובהפתעה - במלחמת העי השניה הם נכנסו לעיר רק לאחר שהטעו את אנשי העי, במלחמת מלכי הדרום - (יהושע י ט) "ויבוא אליהם יהושע פתאום , כל הלילה עלה מן הגלגל", ובמלחמת מלכי הצפון - (יהושע יא ז) "ויבוא יהושוע וכל עם המלחמה עימו עליהם, על מי מרום-- פתאום ; וייפלו, בהם"
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2003-04-22.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/nvir/yhojua/lv_nms