ביאור:לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



ביהושע י כתוב: " " "לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו" " ": זה נאמר אחרי דברי יהושע "שמש בגבעון דום...". מבחינה דקדוקית יש שתי אפשרויות לתרגם את הפסוק (ע' במפרשים):

  1. "לא חרץ, לבני ישראל, איש את לשונו" (כלומר – אף איש מהגויים לא חרץ את לשונו).
"לא חרץ, לאיש מבני ישראל, את לשונו" (כלומר – כלב לא חרץ את לשונו לאיש מבני ישראל).

משפט דומה (שמות יא): " " "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, למען תדעון אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל" " " נזכר בדברי משה לפרעה אחרי מכת החושך ולפני מכת הבכורות. לפי המפרשים, הביטוי " " "לא חרץ... לשונו" " " מראה על פחד: כל הכלבים \ כל הגויים פחדו מישראל ולכן לא העיזו אפילו לדבר עליהם דברים רעים, לא העיזו אפילו להוציא להם לשון... כדי להבין יותר את הגורמים לפחד הזה, נתבונן בנקודות הדמיון בין המקרים האלה:

  • בשני המקרים – הביטוי נזכר לאחר נס שנעשה בצבא-השמיים (בשמות -- מכת החושך; ביהושע -- "שמש בגבעון דום...").
  • בשני המקרים – לפני הנס שנעשה בצבא השמיים היתה גם מכת ברד (בשמות – ידוע; ביהושע – "רבים אשר מתו באבני הברד...").
  • בשני המקרים – הביטוי קשור להפלייה בין עם ישראל לבין שאר העמים (בשמות – "למען תדעון אשר יפלה ה'..."; ביהושע – ע' שאלה 3 סעיף ב).
  • בשני המקרים, לדעתי, הניסים הגדולים שנעשו לישראל (אבני ברד, חושך\שמש) הראו לכל הגויים שה' מפלה את ישראל לטובה – הוא משנה בשבילם את חוקי הטבע. ולכן בשני המקרים כל הגויים פחדו מישראל ולא חרצו עליהם את לשונם.

רוב המרצים לתנ"ך, וגם רוב הכותבים ב'מגדים', מסתפקים במציאת הדמיון שיש בין ביטויים. אבל לענ"ד חשוב לא פחות גם למצוא את ההבדלים בין הביטויים, ולמצוא את המשמעות של כל הבדל. במקרה שלנו יש הבדל ברור: הביטוי מספר שמות אומר " " "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" " " והביטוי מספר יהושע אומר " " "לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו" " ". מצאתי שני הסברים אפשריים להבדל הזה:

  1. (ע"פ הפירוש ש" " "לא חרץ לבני ישראל לאיש" " " הכוונה כמו "לא חרץ, לבני ישראל, איש"): הניסים שנזכרו בספר שמות היו יותר גדולים: בספר שמות היתה "אש מתלקחת בתוך הברד" ובספר יהושע היה רק ברד בלי אש; בספר שמות היה חושך שלושה ימים רצופים ובספר יהושע השמש עמד רק " " "כיום תמים" " " אחד. לכן בספר שמות כל היצורים הרגישו את הנס – אפילו הכלבים; אבל בספר יהושע רק האנשים הרגישו את הנס (דרך אגב: הפירוש הזה מתרץ את הקושיה שהקשה הרלב"ג – איך זה שיהושע עשה נס גדול יותר מהניסים של משה? לפי הפירוש הזה אין קושיה, כי הנס שעשה משה במכת החושך היה גדול יותר מהנס שעשה יהושע).
  2. (ע"פ הפירוש ש" " "לא חרץ לבני ישראל לאיש" " " הכוונה כמו "לא חרץ לאיש מבני ישראל"): בספר שמות בנ"י היו במצרים, שקועים במ"ט שערי טומאה (ע' יחזקאל כ), ולא היו להם שום זכויות; הזכויות שלהם נבעו רק מהכלל – רק מזה שהם "בני ישראל". לכן בספר שמות " " "ול כל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" " " (רק לכלל, לא לפרטים). אבל בספר יהושע הרמה של בנ"י היתה הרבה יותר גבוהה – כל אחד מהם היה ראוי לנס, ולכן " " "לא חרץ לבני ישראל ל איש את לשונו" " " – אפילו לאיש אחד מהם.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה במכתב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-01-01.

תגובותעריכה

מאת: נתן

השכלתי, תודה...

אתה מכיר אולי מדרש שאומר שבזכות שהכלבים שתקו [בשמות] שכרם שמצואתם עושים ספר תורה?! כך שמעתי לפני כמה שנים.. אשמח לדעת אם יש מקור מדויק לזה..

ישר כח,

נתן

אראל: אני לא מכיר

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/yhojua/ya-10-21