ביאור:כלי המקדש ובגדי הקודש

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בס " ד כ " ד תמוז התשס " ח

כלי המקדש ובגדי הקודש

כנס האגודה למען הגאולה השלמה והאמיתית

מבוא :

התערותא דלתתא גורמת לאיתערותא דלעילא

הוראת הרבי ללמוד עניני גאולה ומשיח בשלשת השבועות –
בבחינת "
והחי יתן את לבו " כשיטת ר " ע , דהיינו , החורבן משמש כפתח של תקוה ולא כאבל על מת . מתוך בכיה על שועל אתה למד את הבכיה על המסגד , חרבן מקדשי האבן לא החריב את המשכן באדם .
הרמב " ם - מצות עשה צ " ה לבנות בית הבחירה " ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ". הרש " י -" וכן תעשו ' לדורות , אם אבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים ". מדרש תנחומא פר ' צו - העיסוק במשכן כבנין הבית . בנית המשכן במדבר מרמז לדורות , שמצות בנית מקדש שרירה וקיימת על הציבור בכל הדורות . כפי שכתב הרמב " ם , חיוב הדת והמצוות אינו תלוי בביאת מלך המשיח ( אגרת השמד ). ובמדרש נאמר , כל אותם אלפים שנפלו בימי דוד , לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש ( שוחר טוב , תהילים י " ז ) , וכך מובא בתלמוד הירושלמי , עתיד הבית השלישי להיבנות קודם למלכות בית דוד ( מעשר שני , פ " ה , הל ' ב ') .
נצחיות המשכן – נצחיות הדירה בתחתונים , הטמנתו מבטאת נצחיות , והקמתו ע " י משה כנ " ל .
תרגום יונתן בן עוזיאל מפרש כנגד מה היו כלי המשכן ומיקומם ( שמות מ ' ד '- י " א ) : מסך הפתח - משול לצדיקים שזכותם מגנת על עם ישראל . השולחן ' – בצפון , כי מצפון בא העושר לפי שמשם בא המטר היורד על הארץ ומפרנס את דייריה . י " ב חלות ' – כנגד כלל שבטי ישראל . המנורה ' – בדרום , כי בדרום נמצאים שבילי השמש והירח , ושם גנוזה החכמה המשולה לאור . ז ' נרות ' – כנגד שבעה כוכבי לכת המשולים לצדיקים המאירים לעולם בזכותם . מזבח הזהב ' – משול לחכמים שעוסקים בתורה וריחם נפוץ כקטורת . מזבח העולה ' – משול לעשירים המאכילים את העניים ובכך מכפרים על חטאיהם כאילו הקריבו עולה . הכיור ' – משול לחוטאים החוזרים בתשובה ומישרים עקמימותם כמים . החצר ' – משול לזכות אבות העולם המקיפים את ישראל . מסך שער החצר ' - משול לזכות אבות העולם הפרוסה בפתח הגהינום כדי להציל את נפשות ילדי ישראל . שמן המשחה למשכן ' – משול לכלל מלכות בית יהודה ומלך המשיח שעתיד לגאול את ישראל באחרית הימים . משיחת המזבח ' – משולה לכלל כהונת אהרן ובניו ואליהו כהן גדול העתיד להשלח בסוף הגלות . משיחת הכיור ' – משולה ליהושע והסנהדרין שהיו עמו בעת חלוקת הארץ , ומשיח בן אפרים שיצא מזרעו ועל ידיו עתידים ישראל לנצח את גוג וחבריו באחרית הימים .
כלי הקודש - יציבות שימוש 1310 שנים , וסמלים נצחיים מנורה , השולחן , מזבח הזהב , הקטורת , כפילות הכרובים , מבטי הכרובים , צורת הכרובים , השוני בין כרובי המשכן לכרובי שלמה , אורך הבדים סמל לגלות בימי יאשיהו ,
בגדי הקדש - נועדו לכפרת עוונות , ולכבוד משרתי ה ', מובא בגמ
': " ' השוכן אתם בתוך טומאתם
, ' אפילו בשעת שהן טמאים שכינה עמהם
" ' ( יומא , נו :)
, ' וכי אפשר שהקב
" ' ה ישכין שכינתו במקום טומאה
? ' אלא שמטרת המשכן ובגדי כהונה היא
: ' להשרות את השכינה גם על הרבדים התחתונים בחברה
, ' ע
" ' מ להעלותם במעלות הקדושה
. ' כפי שניתן להבין מפשט המדרש
: '
" ' נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים ' כמו שיש בעליונים
" ' ( תנחומא , נשוא , סימן ט " ז ') .
' התחדשותם ע " פ מידות הכהן .
" ' אמר רבי עיניני בר ששון
: ' למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה
? ' לומר לך
, ' מה קרבנות מכפרין
, ' אף בגדי כהונה מכפרין
. ' כתונת '
- ' מכפרת על שפיכות דם
. ' מכנסים '
- ' מכפרת על גילוי עריות
. ' מצנפת '
- ' מכפרת על גסי הרוח
. ' אבנט '
- ' מכפר על הרהור הלב
. ' חושן '
- ' מכפר על הדינין
. ' אפוד '
- ' מכפר על עבודת כוכבים
. ' מעיל '
- ' מכפר על לשון הרע
. ' ו ציץ '
- ' מכפר על עזות פנים
. ' לפיכך נאמר בגמ
': " ' אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט
" ' ( יומא , עב :)
, '
יופים של בגדי הקדש - שלמות היופי האלהי והאנושי , הכולל רמזים עליונים , פעמונים , אבני המילואים , הציץ , צמר ופשתים , איסור מלבושי הדר .
יתרונותיו של הבית השלישי – שילוב הקדושות יגרום לנצחיותו ולקיום התמידי .
מבחן הגלות – נועד לזכות את עם ישראל בבנין בית המקדש השלישי בזכות ולא בחסד , בעקבות משיחא חוצפה ישגה ". דווקא בתקופת שפל של עם ישראל נדרש הכח של מסירות נפש עליונה כדי לגלות את אורו של המשיח .
יה
" ' ר שיתקיים בנו מקרא שכתוב
: " ' לכן כה אמר ה
' ' שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאום ה
' ' צבאות וקו ינטה על ירושלם
" ' ( זכריה , א ', ט " ז )
, " ' פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם ה
' ' עמו גאל ירושלם
" ' ( ישעיה , נ " ב , ט ')
. '

הוראת הרבי ללמוד עניני בית הבחירה בשלשת השבועות :

בשלשת השבועות שבין י " ז תמוז לט ' באב הנהיגו הפוסקים מנהגי אבלות לכלל עם ישראל לדורותיו , כגון : שלא להתחתן בשלושת השבועות , להימנע מלהסתפר , מלהתגלח , ושלא ללבוש בגדים חדשים , שלא לשמוע מנגינות , ושלא לרקוד , וכו '. שיאם של מנהגי האבלות מתרכז ביום ט ' באב אשר בו אירעו לישראל חמישה דברים קשים : " נגזר על אבותינו במדבר שלא יכנסו לארץ , וחרב הבית בראשונה , ובשניה , ונלכדה ביתר , ונחרשה העיר " ( תענית , פ " ד , משנה ו ) . לפיכך נקבע יום ט ' באב ליום צום , וחלים בו האיסורים של : נעילת סנדל , סיכה , רחיצה , תשמיש המיטה , וכו '. הטעם למנהגי אבלות אלה הוא : להוציא את עם ישראל מן השגרה בכדי שיזכרו יחד ובמרוכז את העבר ויצפו לעתיד המובטח , דהיינו , לגרום לעם ישראל בכל אתר ואתר להתבונן ולתקן את המצב שבו עם ישראל שרוי , ולא להתרגל למצב הלא טבעי של גלות ובמיוחד שלא להתרגל למצב של בית המקדש החרב , אלא לעשות כל מה שאפשר בכדי לצאת מהמצוקה הנוראה שבה שרוי עם ישראל בהעדר בית מקדש . לשם כך תקנו חז " ל את מנהגי האבלות בשלושת השבועות , בתשעת הימים , בארבעת הצומות ובתשעה באב , ע " מ לעורר את עם ישראל לתקן , להפיק לקחים מן העבר ולצאת משגרת הגלות , כאמור בגמ ': " מנא לן דעבדינן זכר למקדש ? ' א " ' ר יוחנן דאמר קרא : ' ' כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה ' ' כי נדחה קראו לך ציון היא דורש אין לה ' ' ( ירמיה , ל ', י " ז ) , ' דורש אין לה , ' מכלל דבעיא דרישה " ( סוכה , מא .) . כלומר , ההתבוננות במציאות הגלות המתמשכת והצורך בהתחזקות , מסוגלת לגרום לעם ישראל לשינוי במהלך חייו השגרתיים , ולהרהר בתשובה כדי להחיש את גאולתינו השלמה .

וכן מובא בתלמוד : " ' פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם , ' כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים , ' התחילו הן בוכין , ' ור " ' ע מצחק . ' אמרו לו : ' מפני מה אתה מצחק ? ' אמר להם : ' מפני מה אתם בוכים ? ' אמרו לו : ' מקום שכתוב בו : ' ' והזר הקרב יומת ', ' ועכשיו שועלים הלכו בו ' , ' ולא נבכה ? ' אמר להן : ' לכך אני מצחק , ' דכתיב : ' ' ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו ', ' וכי מה ענין אוריה אצל זכריה !? ' אוריה במקדש ראשון , ' וזכריה במקדש שני ? ' אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה , ' בנבואתו של אוריה : ' באוריה כתיב : ' ' לכן בגללכם ציון שדה תחרש ', ' בזכריה כתיב : ' ' עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ', ' עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה , ' עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה , ' בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה . ' אמרו לו : ' עקיבא ניחמתנו , ' עקיבא ניחמתנו " ' ( מסכת מכות דף כד :) . ' כלומר , ' האבל הכבד על החורבן טומן בחובו את הנחמה העתידית התלויה במעשיהם של ישראל . '

ודע , ששמו של חודש אב מרמז מחד גיסא על עצבות משום שמילת אב הוא חלק ממילת אבל , ומאידך גיסא משולבת בו התקוה שחודש אב יהיה גם אב לגאולתינו השלמה , וכן הוא בימינו : מחד גיסא רוב ישראל שרויים על אדמתם במדינה עצמאית , ומאידך גיסא במקום שבית המקדש היה בנוי עומד על תילו מקדש מוסלמי , דבר הגרוע יותר ממצב של " שועלים הלכו בו ". לפיכך המצב מחייב יתר התבוננות וחזרה בתשובה שלמה , בכדי לשנות את המצב ולהחיש את גאולת ישראל השלמה כמובטח בחזון הנביאים . ' לפיכך הוראת הרבי כדרכו של ר " ' ע , ' דהיינו , ' ראית החורבן במשקפי הגאולה , ' ולא רק מתוך עצב וייאוש , ' בבחינת " ' והחי יתן אל לבו ". '

העיסוק במשכן כבנין הבית :

מצות עשה על הציבור כולו , לבנות בית הבחירה בכניסתם לארץ , בזמן שרוב ישראל על אדמתם ( מצוה צ " ה ) . שנאמר , ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ( שמות כ " ה , ח ') . ואמר רשב " ג משום ר ' יהושע , משחרב בית המקדש אין לך יום שאין בו קללה ( תנחומא , פר ' תצוה , י " ג ) . מאחר ובית המקדש הגשמי חרב , ניתנה לנו האפשרות להקימו ע " י העיסוק במשכן . כמובא במדרש על הפסוק , הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית ( יחזקאל מ " ג ) , אמר יחזקאל לפני הקב " ה הניח להם עד שיעלו מן הגולה ואחר כך אני הולך ואומר להם . א " ל הקב " ה ליחזקאל , ובשביל שבני נתונים בגולה , יהא בנין ביתי בטל ? לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה ואני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית ( תנחומא , פר ' צו , סימן י " ד ) , דהיינו , העיסוק במשכן ה ' מהוה כבנין הבית . משום שהעיסוק במשכן מהווה הכנה להתממשות חזון הנביאים לבנין ירושלים עיר הקודש , והתגלות מלכות ה ' בעולם . אף הרש " י פירש על המקרא , וכן תעשו ( שמות כ " ה , ט ') , לדורות , אם אבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים . לפיכך חרגה התורה ממנהגה לקצר , והאריכה בתיאור תכניות המשכן ונשיאתו בשבע פרשיות . שהרי לצורך ביצועו בפועל נדרשו חכמי לב באופן חד פעמי . שנאמר , ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב אשר נתן ה ' חכמה ותבונה בהמה לדעת לעשות ( שמות ל " ו , א ').

לפיכך התורה הנצחית , רמזה בסדר כתיבת הציוי וההקמה של מרכיבי בנין המשכן ועבודתו , כי בנוסף לפשטותם יש בהם ענין רעיוני לדורות . כמובא בספר " עקידת יצחק " ( ח " ב , עמ ' קסא : נכתב ע " י ר " י ערמה , ממגורשי ספרד ) : " הזהיר אותנו שיש לדייק בכל פרטי בניית המשכן וכליו , כי אין לך בו דבר שלא תהיה בו תועלת רעיונית ".

' נצחיות המשכן ' :

העמדת המשכן היתה יצירה רוחנית משותפת של הקב " ' ה ומשה רע " ' ה , ' לפיכך הבטיח שילוב העמדתו על ידיהם , ' את נצחיותו של המשכן . ' וכן מובא בגמ ': " ' עצי שטים עומדים , ' שעומדים לעולם ולעולמי עולמים " ' ( סוכה , מה :) , " ' נוה תהלה זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם , ' דוד דכתיב : ' ' טבעו בארץ שעריה ' ' ( רש " י - מצודת ציון ) , ' משה : ' דאמר מר משנבנה מקדש ראשון ', ' נגנז אהל מועד , ' קרשיו , ' קרסיו , ' ובריחיו , ' ועמודיו , ' ואדניו ' . ' היכא ? ' אמר רב חסדא אמר אבימי : ' תחת מחילות של היכל " ' ( סוטה , ט .) . ' לעומת זאת בתי המקדש שהוקמו בידי אדם נהרסו כליל , ' ללמדנו שלמרות שבמשכן ובבתי המקדש הושקע ממון עצום של כסף וזהב , ' ובנינם היה פאר יצירת האדם , ' אע " ' פ כן לא שרד מהם יופים החיצוני , ' אלא נותר רק תוכנו הפנימי העמוק של המשכן , ' ומסריו הנצחיים נטמנו לדורות . '

בתורת ישראל הנצחית נכתבו פרטי המשכן והקמתו בחמש פרשיות רצופות : תרומה , תצוה , כי תשא , ויקהל , ופקודי , ע " מ להנציח את רוחניות השראת השכינה בישראל . ההנצחה המעשית של מלאכת המשכן מתבטאת בהמנעות כל דורות ישראל מלעשות את ל " ט אבות המלאכות האסורות בשבת , כמובא בגמ ': " כל אבות מלאכות מן המשכן למדו " ( ירושלמי , שבת , מז ., פ " ז , הלכה ב ') . ' לפיכך נאמר בגמ ': " ' עצי שטים עומדים , ' שעומדים לעולם ולעולמי עולמים " ' ( סוכה , מה :) , ' ונאמר : " ' דאמר מר משנבנה מקדש ראשון ', ' נגנז אהל מועד , ' קרשיו , ' קרסיו , ' ובריחיו , ' ועמודיו ואדניו ' . ' היכא ? ' אמר רב חסדא אמר אבימי : ' תחת מחילות של היכל " ' ( סוטה , ט .) . ' לכאורה נשאלת השאלה לשם מה היה צורך בגניזת הקרשים , היריעות , וכו ', לאחר שנבנה בית מקדש גדול מאבן ? אלא ללמדנו שהמשכן גנוז בתוך ישראל לעולם , משום שמלאכת המשכן לא היתה רק מצוה לשעתה , אלא מצוה נצחית . וכן מובא במדרש : " אמר לו הקב " ' ה ליחזקאל : ' ובשביל שבני נתונים בגולה , ' יהא בנין ביתי בטל ? ' אמר לו הקב " ' ה : ' גדול קריאתה בתורה כבנינה ' . ' לך אמור להם , ' ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה . ' ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה , ' אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבנין הבית " ' ( תנחומא , צו , סימן י " ד ) . ' לפיכך גניזתו המעשית של המשכן מסמל את נצחיות השראת השכינה בתוככי ישראל , לפי שהמשכן הוא תמצית בריאת העולם , ונעשה בדמות המשכן הנצחי של מעלה , כמובא בזוה " ק ( שמות , רכא .) : " ' בגין דכל מה דברא קודשא בריך הוא בעלמא דין , ' ברא ליה כגוונא דלעילא , ' וכלא אתרשים בעבידת משכנא . ' ת " ' ח , ' בשעתא דאמר ליה קודשא בריך הוא למשה עביד משכנא , ' הוה קאים משה תוהא דלא ידע מה למעבד , ' עד דאחזי ליה קודשא בריך הוא בעינא , ' כמה דכתיב ( שמות כה ) : ' ' וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר ', ' מאי בתבניתם ? ' אלא אוליפנא דאחמי ליה קודשא בריך הוא למשה דיוקנא דכל מלה ומלה כההוא דיוקנא דאיהו לעילא ". ' וכן מובא במדרש : " ' רבי ברכיה בשם ר ' ' בצלאל : ' למלך שנגלה לבן ביתו בלבוש נאה של מרגליטון , ' ואמר לו : ' עשה לי כמוהו . ' אמר לו : ' אדוני המלך , ' וכי יכול אני לעשות כמוהו ? ' כך אמר לו הקב " ' ה למשה : ' עשה לי משכן . ' אמר לפניו : ' רבש " ' ע , ' יכול אני לעשות כמוהו ? ' אמר לו : ' ' וראה ועשה '. ' אמר לו : ' יכול אני לעשות כמוהו ? ' אמר ליה : ' ' בתבניתם ', ' כשם שאתה רואה למעלה עשה למטה " ' ( מד " ר , שיה " ש , פר ' ג ) . '

וכן מצאנו שהשראת השכינה במשכן היתה מלאה וגלויה , ' עד שאפילו משה רע " ' ה לא היה יכול לבוא אל אהל מועד . ' שנאמר : " ' ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה ' מלא את המשכן . ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה ' מלא את המשכן . כי ענן ה ' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם " ( ' שמות , ' מ ', ' ל " ' ד - ' ל " ' ה , ' ל " ' ח ) ' . וכן מצאנו שהשכינה שרתה במשכן במשך תע " ט שנים , כפי שכתב הרמב " ם ( ' בית הבחירה , ' פ " ' א , ' ב ) ' : " כיון שנכנסו לארץ העמידו המשכן בגלגל ' ארבע עשרה שנה שכבשו ושחלקו , ' ומשם באו לשילה ובנו שם בית של אבנים , ' ופרשו יריעות המשכן עליו ולא היתה שם תקרה ושס " ' ט שנה עמד משכן שילה , ' וכשמת עלי חרב , ' ובאו ל נוב ' ובנו שם מקדש , ' וכשמת שמואל חרב , ' ובאו ל גבעון ' ובנו שם מקדש , ' ומגבעון באו לבית העולמים ' , ' וימי נוב וגבעון , ' שבע וחמשים שנה ". ' ונאמר בגמ ': " ' משנבנה מקדש ראשון ', ' נגנז אהל מועד , ' קרשיו , ' קרסיו , ' ובריחיו , ' ועמודיו ואדניו ' "... ' תחת מחילות של היכל " ' ( סוטה , ט .) , ' דהיינו , ' המשכן לא נחרב אלא מבנהו נגנז בעת הקמתו של בית המקדש הראשון . נמצאנו למדים מכאן כי קדושתו העמוקה של המשכן נגנזה לנצח , וחלק מכלי המשכן שרתו בקודש תתתק " ט שנים , דהיינו , גם במשכן , גם במקדש ראשון וגם במקדש שני . לעומת זאת במקדש ראשון ששרד ת " י שנים , ירדה בתקופתו מדרגת השכינה עד שבעת חורבנו נעלמה השכינה מתוכו כליל , כמובא בגמ ': " מקדש ראשון מפני מה חרב ? ' מפני ג ' ' דברים שהיו בו עבודה זרה , ' וגלוי עריות ושפיכות דמים ". ' גם במקדש שני ששרד ת " ' כ שנים , ' חסרו חמשה דברים , ' כמובא בגמ ': " ' אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני , ' ואלו הן : ' ארון וכפורת וכרובים , ' אש , ' ושכינה , ' ורוח הקודש , ' ואורים ותומים " ' ( יומא , כא :) . ' כלומר , ' מקדש שני ירד מדרגת השכינה שהיתה בבית ראשון , ' וקדושתו נבעה מתוך " ' קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא " ' ( עדויות , ט :) . ' למרות זאת האריך בית שני ימים עד שנתגלתה שנאת חינם בישראל , ' כמובא בגמ ': " ' אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים , ' מפני מה חרב ? ' מפני שהיתה בו שנאת חנם " ' ( יומא , ט :) . ' לפיכך נאמר במדרש : ' " מפני מה נטמן המשכן עד היום הזה ? מפני שעשאוהו הכשרים בנדבת לבם , ולעתיד יבוא הקב " ה וישרה בתוכו כמדה ראשונה " ( תנא דבי אליהו רבה , פרק י " ח ) , דהיינו , שילוב מעשה המשכן עם כוונת הלב גרמו לכך שהמשכן ישאר לנצח , ואף עתיד הוא להיות משכן לשכינה כבראשונה .

כלי הקודש :

המשכן התקיים במשך 480 שנה . כליו שירתו גם במקדש ראשון וגם במקדש שני . דהיינו ס " ה , 1310 שנה ( הכלים נגנזו ע " י מלכי ונביאי ישראל לפני החורבן ) . סוד קיומו רב השנים של המשכן ( יותר ממקדשי הקבע ), נעוץ בעובדה שניתן היה לפרקו לנושאו ולהקימו באתרים אחרים . ואכן המשכן הוקם ופורק בשנות קיומו ל " ה פעמים , כמפורט להלן :

בעת מסעות בני ישראל במדבר במשך ל " ט שנה , הוקם המשכן , פורק ונישא ל " א פעמים . בפעם הל " ב פורק בערבות מואב והוקם בגילגל שם שהה י " ד שנה . בפעם הל " ג פורק והוקם בשילה ושהה שם שס " ט שנה ( שם גנזו רק את הקרשים ובנו במקומם בית של אבנים - זבחים קי " ב . ). בפעם הל " ד פורק והוקם בנוב , בפעם הל " ה פורק והוקם בגבעון , וימי גבעון ונוב יחד נ " ז שנה ( הרמב " ם , בית הבחירה , פ " א , ב '- ג ') , עד שבנה שלמה את בית המקדש בירושלים . משנבנה מקדש ראשון נגנז אוהל מועד , קרשיו , בריחיו , עמודיו ואדניו תחת מחילות ההיכל ( סוטה ט ., יומה עב .) , מלבד הכלים שנשארו לשרת במקדש . כלאמר , תקופת המשכן נמשכה 480 שנים , בעוד שבית ראשון התקיים 410 שנים ובית שני 420 שנים . מכאן נראית חיבתו היתרה של ה ' למשכן . כי למרות האמור השמים כסאי והארץ הדום רגלי ( ישעיה ס " ו ) , השרה ה ' את שכינתו במשכן לזמן רב , ובסופו נגנז ולא שלטה בו יד שונא . משום שנעשה בהתנדבות ובתרומות כלל ישראל , בכך סימל ה ' לדורות את הדדיות קשר האהבה הנצחית הטמון בין ישראל לאביהם שבשמים . כדתנא דבי אליהו " מפני מה נטמן המשכן עד היום הזה ? מפני שעשאוהו כשרים בנדיבות ליבם . לעתיד לבא יבא הקב " ה וישרה בתוכו ".

בנית המשכן במדבר מרמז לדורות , שמצות בנית מקדש שרירה וקיימת על הציבור בכל הדורות . כפי שכתב הרמב " ם , חיוב הדת והמצוות אינו תלוי בביאת מלך המשיח ( אגרת השמד ). ובמדרש נאמר , כל אותם אלפים שנפלו בימי דוד , לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש ( שוחר טוב , תהילים י " ז ) , וכך מובא בתלמוד הירושלמי , עתיד הבית השלישי להיבנות קודם למלכות בית דוד ( מעשר שני , פ " ה , הל ' ב ') .

תרגום יונתן בן עוזיאל מפרש כנגד מה היו כלי המשכן ומיקומם ( שמות מ ' ד '- י " א ): מסך הפתח - משול לצדיקים שזכותם מגנת על עם ישראל . השולחן – בצפון , כי מצפון בא העושר לפי שמשם בא המטר היורד על הארץ ומפרנס את דייריה . י " ' ב חלות – כנגד כלל שבטי ישראל . המנורה – בדרום , כי בדרום נמצאים שבילי השמש והירח , ושם גנוזה החכמה המשולה לאור . ז ' ' נרות – כנגד שבעה כוכבי לכת המשולים לצדיקים המאירים לעולם בזכותם . מזבח הזהב – משול לחכמים שעוסקים בתורה וריחם נפוץ כקטורת . מזבח העולה – משול לעשירים המאכילים את העניים ובכך מכפרים על חטאיהם כאילו הקריבו עולה . הכיור – משול לחוטאים החוזרים בתשובה ומישרים עקמימותם כמים . החצר – משול לזכות אבות העולם המקיפים את ישראל . מסך שער החצר - משול לזכות אבות העולם הפרוסה בפתח הגהינום כדי להציל את נפשות ילדי ישראל . שמן המשחה למשכן – משול לכלל מלכות בית יהודה ומלך המשיח שעתיד לגאול את ישראל באחרית הימים . משיחת המזבח – משולה לכלל כהונת אהרן ובניו ואליהו כהן גדול העתיד להשלח בסוף הגלות . משיחת הכיור – משולה ליהושע והסנהדרין שהיו עמו בעת חלוקת הארץ , ומשיח בן אפרים שיצא מזרעו ועל ידיו עתידים ישראל לנצח את גוג וחבריו באחרית הימים .

סימליות מיקום מנורת המשכן :

בציווי על מיקום השולחן והמנורה נאמר : " ' ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנרה נכח השלחן ' על צלע המשכן תימנה ' והשלחן תתן על צלע צפון " ' ( שמות , כ " ו , ל " ה ) , ' ובעת הביצוע נאמר : ' " ויתן את השלחן באהל מועד על ירך המשכן צפונה ... וישם את המנרה באהל מועד נכח השלחן ' על ירך המשכן נגבה ' " ' ( שמות , מ ', כ " ב , כ " ד ) . ' כלומר , ' התורה קבעה את מיקום המנורה בשלשה תיאורים : ' נוכח השולחן , ' תימנה ונגבה . ' ללמדנו שלחכמה ( המסומלת במנורה ) ' ישנם פנים רבות , ' ואין היא יכולה להתקיים באדם ללא מאכל ומשתה , ' לכן נאמר מיקום המנורה בכפילות : " ' נכח השלחן ", ' לפי שהשולחן המונח בצפון מרמז לעושר , ' שנאמר : " ' מצפון זהב יאתה " ' ( איוב , ל " ז , כ " ב ) . ' וכן מובא בגמ : " ' אמר רבי יצחק : ' הרוצה שיחכים ידרים ( יפנה בתפילתו לצד דרום ) , ' ושיעשיר יצפין ( והרוצה להעשיר , יפנה בתפילתו לצד צפון ) , ' וסימניך ( סימן למתפלל שלא יחליף בין הצדדים ) , ' שלחן בצפון ( סמל העושר ) ומנורה בדרום ( סמל התורה והחכמה ) . ' ורבי יהושע בן לוי אמר : ' לעולם ידרים ( יתפלל האדם תמיד לצד דרום ) , ' שמתוך שמתחכם מתעשר , ' שנאמר : ' ' אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד " ' ( התורה מעניקה ללומדה אריכות ימים , וגם עשירות וכבוד ) . '

סמליות סממני הקטורת :

אחד הסממנים של הקטורת הוא החלבנה , שריחה הרע מרמז על פושעי ישראל , אולם תערובת סממני הקטורת וטחינתם יחדיו , גורמת לכך שריחה של החלבנה ישתנה לטובה . כך הוא הדבר כשכלל ישראל מתאחדים למען מטרה קדושה , מתגלה הניצוץ הפנימי הטמון בתוך פושעי ישראל , ואף הם מצטרפים ועולים בקדושה . וכן מובא בגמ ': " ' כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית , ' שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטרת " ' ( כריתות ו :) . '

' כפילות הכרובים ' :

מעל ארון הקודש שהוצב בקודש הקודשים , עמדו במקשה אחת עם הכפורת שני כרובים המביטים זה בפני זה , שנאמר : " ' ויהיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו ' אל הכפרת היו פני הכרבים " ' ( שמות , ל " ז , ט ') . ' הצבת שני כרובים המביטים איש אל אחיו , הם הביטוי המוחשי לאהבת ה ' את כנסת ישראל , כמובא בגמ ': " ' אמר רב קטינא : ' בשעה שהיו ישראל עולין לרגל , ' מגללין להם את הפרוכת , ' ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה , ' ואומרים להן : ' ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה " ' ( יומא נד .) . ' וכן מובא בזוה " ' ק : " ' אמר רבי יוסי : ' ווי לעלמא כד חד כרוב אהדר אנפיה מחבריה , ' דהא כתיב : ' ' ופניהם איש אל אחיו ', ' כד הוי שלמא בעלמא ( זוה " ק , שמות קעו .) . ' כלומר , ' שני הכרובים שהיו במשכן כשפניהם איש אל אחיו נועדו " ' להראות לישראל חיבה יתרה שהקב " ' ה חיבבם " ' ( פסיקתא זוטרתא , שמות , כ " ה ) . '

לפיכך מצאנו שבמקדש שלמה היה מעשה הכרובים ( דבה " י - ב , ג ', י '- י " ג ) ' שונה ממעשה הכרובים במשכן מכמה בחינות : ' ראשית ' : ' כרובי המשכן היו חלק מהכלים , ' וכרובי מקדש שלמה היו חלק מבנין המקדש . ' שנית ' : ' כרובי המשכן היו עשויים מקשת זהב טהור עם הכפורת , ' וכרובי מקדש שלמה היו עשויים עצי שמן מצופים בזהב . ' שלישית ' : ' כרובי המשכן עמדו על כפורת ארון הקודש , ' וכרובי מקדש שלמה עמדו על רצפת קודש הקודשים . ' רביעית ' : ' כרובי המשכן היו קטנים וסככו על הארון שרוחבו אמה וחצי , ' וכרובי מקדש שלמה היה גדולים ומוטת כנפיהם היתה עשרים אמה . ' חמישית ' : ' כרובי המשכן היו פניהם איש אל אחיו , ' וכרובי מקדש שלמה היה פניהם אל הבית . ' את ארבעת ההבדלים הראשונים הנ " ' ל , ' ניתן להסביר בשינוי מבנה מקדש שלמה , ' שנבע מן התכנית האלהית למקדש , ' שנאמר : " ' הכל בכתב מיד ה ' ' עלי השכיל " ' ( דבה " י - א , כ " ח , י " ט ) . ' דהיינו , ' גודלם של הכרובים במקדש שלמה גדל בהתאם לגודל שטחו של הדביר במקדש שלמה , ' שהיה גודלו כפול ארבע משטח קודש הקודשים במשכן . ' וכן מצאנו שבמקדש שלמה נאמר : " ' ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הארון על פני הדביר ", ' ומובא ברש " ' י : " ' האומנין האריכו הבדים עד לעשרים , ' והיו נוגעין שתי קצותם לכותל מזרחי ושתי קצותם לכותל מערבי " ' ( רש " י - דבה " י - ב , ה ', ט ') , ' דהיינו , ' גודלו של המקדש גרם להגדלת ממדי הבדים והכרובים שהיו על הארון שעשה בצלאל למשכן . '

אולם הבדלי השטח שבין המשכן למקדש אינם קשורים להבדל של מבטי הכרובים , ' אלא הבדלי המבטים מסמלים את ההבדלים במדרגה הרוחנית שבין המשכן לבין מקדש שלמה , ' כמובא בגמ ': " ' כיצד הן עומדין ? ' רבי יוחנן ור ' ' אלעזר , ' חד אמר : ' ' פניהם איש אל אחיו ', ' וחד אמר : ' ' פניהם לבית ' ' ( דבה " י - ב , ג ', י " ג ) . ' ולמ " ' ד ' ' פניהם איש אל אחיו ' ' ( שמות , ל " ז , ט ') , ' הא כתיב ופניהם לבית ? ' לא קשיא , ' כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום , ' כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו . ' למ " ' ד ופניהם לבית , ' הא כתיב : ' ופניהם איש אל אחיו ? ' דמצדדי אצדודי ( רש " י - קצת לבית וקצת זה לזה ) " ' ( ב " ב , צט .) . ' ופירש הרש " ' י : " ' בזמן שישראל עושין רצונו של מקום , ' הם הופכים פניהם זה לזה דוגמת חבת זכר ונקבה האוהבים זה לזה , ' סימן שהקב " ' ה אוהב את ישראל . ' ומתחלה כך נעשו פנים אל פנים , ' כדי שתשרה שכינה בישראל וישראל יעשו רצונו של מקום , ' וכשאין עושין , ' הופכין פניהם לבית על ידי נס " ' ( רש " י - ב " ב , צט .) . '

על כן כשציוה ה ' את ישראל לעשות את שני הכרובים במשכן , בדמות שני תינוקות ממקשה אחת זהב טהור כאשר מבטם " איש אל אחיו ", התכוון ה ' לגלות בכך את חיבורם , ותמימות אהבתם הדו סטרית של ישראל והקב " ה בעת שעשו ישראל את המשכן . כלומר , כפילות הכרובים מבטא את קשר החיבור והאהבה שבין הקב " ה לישראל בעת שישראל עושים את רצונו . משום כך שילוב ערך החיבור הפיסי עם ערך האהבה הרוחנית בין ישראל לקב " ה , יצר את מקום " יושב הכרובים " ( דבה " י - א , י " ג , ו ') שהוא מקום הקדושה הגבוה ביותר בעולם , לפיכך עמדו הכרובים על הארון בתוך קודש הקודשים אשר הוא המקום המקודש ביותר במקדש . כלומר , מתוך גודל אהבתו השכין הקב " ה את תמצית שכינתו בין שני הכרובים אשר על ארון העדות ( שמות , כ " ה , כ " ב , במדבר , ז ', פ " ט ) , וכן מובא בגמ ': " ההוא דהוה קאמר ואזיל כי רחימתין הוה עזיזא ( רש " י - כשאהבתינו היתה עזה ביני לאשתי ) , ' אפותיא דספסירא שכיבן ( רש " י - על רוחב הסייף היינו שוכבים שנינו ) , ' השתא דלא עזיזא רחימתין , ' פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן ( רש " י - לא די לנו ) . ' אמר רב הונא : ' קראי כתיבי מעיקרא , ' כתיב : ' ' ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת ', ' ותניא ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה , ' וכתיב : ' ' והבית אשר בנה המלך שלמה לה ' ' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו ', ' ולבסוף כתיב : ' ' כה אמר ה ' ' השמים כסאי והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי ' ' וגו " ' ( סנהדרין ז .) . '

ודע , ' שהשינוי באורכם של בדי הארון בימי בית ראשון , ' רמז לישראל על תחילת הגלות , ' כמובא במדרש : "... ' והשני , ' שראה בארון סימן הנסיעה והוא : ' שהבדים שהאריכו בימי שלמה נתקצרו ' בימיו , ' וחזרו לאותה מדה שהיו בימי משה , ' וכשהיו ישראל נכנסין במקדש והיו רואין הפרוכת ושני בדי הארון היו ראשיהן נראין מחוץ לפרוכת כשני דדי אשה שנראין מתחת בגדיה ... ' וכשנתקצרו עתה בימי יאשיהו וחזרו כלפי פנים , ' היו ישראל נכנסין ולא היו רואין אותן יוצאין ובולטין מן הפרוכת כמנהג , ' לפי שחזרו לאותה מדה שהיו בימי משה , ' והכיר יאשיהו בזה שהארון מזומן לנסיעה ומתכנס והולך .... ' ומתוך שראה סימנין אלו ראה לגנזו " ' ( רבינו בחיי , דברים , י ', א ') . '

צורת הכרובים :

בהמשך הפרשה נאמר : " ויעש שני כרבים זהב " ( שמות , ל " ז , ז ') , ' ופירש הרש " ' י : " ' כרבים , ' דמות פרצוף תינוק להם " ( רש " י - שמות , כ " ח , י " ח ) , ' לכאורה ניתן לשאול מדוע לכרובים היה פרצוף תינוק ולא פרצוף צדיק או מלאך ? ' אלא משום ש " ' חביב אדם שנברא בצלם " ' ( אבות , פ " ג , י " ד ) , ' דהיינו , ' כל אדם נולד בצלם אלהים , ' וכשהאדם גדל וטועם את טעם החטא , ' צלם האלהים שעמו הוא נולד מתעוות . ' לפיכך נבחרה דמות תינוק לשכון על ארון העדות , ' כי דמות תינוק מסמלת את הקדושה , ' הטהרה והזכות , ' משום שדמות התינוק נחצבת מתחת לכסא הכבוד . ' וכן מובא בגמ ' ' שגובה הכרובים מקצה כנפיהם ועד קצה רגליהם היה כשמונים ושלשה ס " ' מ , ' כמאמר הרש " ' י : " ' עשרה ( טפחים ) ' מכנפיהם עד מקום מושבם " ' ( סוכה , ה :) , ' דהיינו , ' כגובהו של תינוק . '

משכן הערבות ההדדית :

בתחילת פרשת פקודי נאמר : " ובצלאל ' בן אורי בן חור למטה יהודה עשה ' את כל אשר צוה ה ' את - משה . ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן חרש וחשב ורקם בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש " ( ' שמות , ' ל " ' ח , ' כ " ' ב - ' כ " ' ג ) ' , דהיינו , בצלאל ואהליאב יחדיו , עשו את כל מלאכת המשכן . לעומת זאת בהמשך הפרשה נאמר : " ותכל כל עבדת משכן אהל מועד ויעשו בני ישראל ' ככל אשר צוה ה ' את משה כן עשו " ( ' שמות , ' ל " ' ט , ' ל " ' ב ) ' , דהיינו , כלל ישראל עשו את כל מלאכת המשכן . לכאורה קיימת סתירה מהותית בין שני הפסוקים , האם בצלאל ואהליאב עשו את כל מלאכת המשכן או כלל ישראל עשאוהו ?

אלא שבצלאל וחכמי הלב מישראל ביצעו בפועל את מלאכת המשכן בשליחותם של כלל עם ישראל , לפיכך העשייה בפועל נעשתה ע " י בצלאל ואהליאב , אך עשייתם נזקפת לזכותם של כלל ישראל מדין " שלוחו של אדם כמותו " ( ' ברכות , ' פ " ' ה , ' משנה , ' ה ) ' . יסוד דין " שלוחו של אדם כמותו " נובע מכך " שכל ישראל ערבים זה בזה " ( ' שבועות , ' לט .) ' . כלומר , לעיתים נצבת בפני עם ישראל מטרה אשר ניתנת להגשמה רק בשעה שכולם יחד מאוחדים ומחוברים , לפיכך העשייה של כל אחד ואחד כפי יכולתו מתחברת לכלל עשייה משותפת אחת , הנזקפת לזכותם של כלל ישראל . נמצאנו למדים כי קיומו של המשכן נבע מכך שכלל עם ישראל התאחד למען הגשמת מצות הקמת המשכן , לפיכך שרתה השכינה גם במשכן וגם בתוככי ישראל , שנאמר : " וידעו כי אני ה ' ' אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני ה ' ' אלהיהם " ' ( שמות , כ " ט , מ " ו ) . '

' בגדי הכהן הגדול ' : '

בפרשת תצוה התורה מפרטת את עשית בגדי הקודש בהרחבה רבה , ' משום שבגדי הכהונה נועדו לכפר על עוונותיהם של ישראל . ' כלומר , ' כשהיו חוטאי ישראל מסתכלים על בגדי הכהן הגדול , ' היו בושים במעשיהם , ' ומכניעים את ליבם לפני הקב " ' ה , ' וכך היו בגדי הכהן גורמים לכפרת עונותיהם , ' כמאמר הזוהר : " ' הוו מתברן ליבייהו ומסתכלן בעובדייהו " ' ( זוה " ק , ויקהל , ריח :) . ' וכן מובא בגמ ': " ' השוכן אתם בתוך טומאתם , ' אפילו בשעת שהן טמאים שכינה עמהם " ' ( יומא , נו :) , ' וכי אפשר שהקב " ' ה ישכין שכינתו במקום טומאה ? ' אלא שמטרת המשכן ובגדי כהונה היא : ' להשרות את השכינה גם על הרבדים התחתונים בחברה , ' ע " ' מ להעלותם במעלות הקדושה . ' כפי שניתן להבין מפשט המדרש : ' " ' נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים ' כמו שיש בעליונים " ' ( תנחומא , נשוא , סימן ט " ז ') . ' כלומר , ' בגדי הכהן הגדול גורמים לחוטאי ישראל כפרת עוונות , ' ובכך מתאפשרת השראת השכינה בתוך כלל עם ישראל . ' כמובא בגמ ': ' " ' אמר רבי עיניני בר ששון : ' למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה ? ' לומר לך , ' מה קרבנות מכפרין , ' אף בגדי כהונה מכפרין . ' כתונת ' - ' מכפרת על שפיכות דם , ' שנאמר : ' ' וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם '. ' מכנסים ' - ' מכפרת על גילוי עריות , ' שנאמר : ' ' ועשה להם מכנסי בד ' ' [ לכסות בשר ערוה ] . ' מצנפת ' - ' מכפרת על גסי הרוח , ' מנין ? ' אמר רבי חנינא : ' יבא דבר שבגובה , ' ויכפר על גובה . ' אבנט ' - ' מכפר על הרהור הלב , ' היכא דאיתיה . ' חושן ' - ' מכפר על הדינין , ' שנאמר : ' ' ועשית חושן משפט '. ' אפוד ' - ' מכפר על עבודת כוכבים , ' שנאמר : ' ' אין אפוד ותרפים '. ' מעיל ' - ' מכפר על לשון הרע , ' מנין ? ' א " ' ר חנינא : ' יבא דבר שבקול , ' ויכפר על קול הרע . ' ו ציץ ' - ' מכפר על עזות פנים , ' בציץ כתיב : ' ' והיה על מצח אהרן ', ' ובעזות פנים כתיב : ' ' ומצח אשה זונה היה לך " ' ( זבחים , פח :) . ' לפיכך נאמר בגמ ': " ' אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט " ' ( יומא , עב :) , ' ופירש הרש " ' י : " ' שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרים על ישראל ". '

ללמדנו שהכהן הגדול אינו אדם פרטי אלא שליחם של כלל ישראל , ' לפיכך ציותה עליו התורה ללבוש בגדים המיוחדים ביופים האלהי , ' בכדי שיכפר על רשעי ישראל , ' בעת עבודתו בשמונת הבגדים הללו בבית הבחירה המכונה " ' נויו של עולם " ' ( זבחים , נד :) . ' מטעם זה היה הכהן הגדול משמש בשמונה בגדים בחוץ בכל ימות השנה , וכשהיה נכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים , שימש הכהן הגדול רק בארבעה בגדים , שנאמר : " כתנת בד וגו ', מגיד שאינו משמש לפנים בשמונה בגדים שהוא משמש בהם בחוץ , שיש בהם זהב . לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ( ' ר " ' ה , ' כו .) ' אלא בארבעה ככהן הדיוט וכולן של בוץ " ( ' רש " ' י - ' ויקרא ט " ' ז , ' ד ') ' . לפיכך היה על הכהן הגדול להחליף את בגדיו ביום הכיפורים , בהתאם למקום עבודתו במקדש : " תמיד של שחר בבגדי זהב . עבודת פר ושעיר הפנימים וקטרת של מחתה בבגדי לבן . ואילו ואיל העם ומקצת המוספין בבגדי זהב . והוצאת כף ומחתה בבגדי לבן . ושירי המוספין ותמיד של בין הערבים וקטורת ההיכל שעל מזבח הפנימי בבגדי זהב " ( ' רש " ' י - ' ויקרא ט " ' ז , ' כ " ' ג ) ' . כלומר , מאחר ובגדי הכהן הגדול שימשו לכפרת עוונותיהם של ישראל , לפיכך ביום הכיפורים החליף הכהן הגדול את בגדיו חמש פעמים לצורך הכפרה על עם ישראל . '

ודע , ' שבגדי האדם מהווים תיקון לגוף והעלאתו לרמת קדושה , ' כמו ברית מילה . ' משום שהלבוש החיצוני מגלה את מהותו הפנימית של האדם , ' לפיכך האדם מברך בכל בוקר ברכת " ' מלביש ערומים ". ' כלומר , ' ישראל מודים לקב " ' ה הן על הבגדים בפועל שהקב " ' ה אפשר להם לקנות כדי להתלבש בהם , ' והן על הדעת שנתן הקב " ' ה באדם להבין את ערך הלבוש והצניעות , ' בניגוד ליתר בעלי החיים שאינם מתביישים במערומיהם , ' לפיכך גם בגדי האדם הם בבחינת " ' מותר האדם מן הבהמה ". '

' יופים של בגדי הכהן הגדול ' : '

תכניות המשכן ובגדי הכהונה יסודם במשכן העליון , ' ויופים הוא היופי האלהי , ' שנאמר : ' וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר ( שמות , כ " ה , מ ') , ' ונאמר : ' והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר ( שמות , כ " ו , ל ') . ' לפיכך התורה מנמקת את יופים של מלבושי הכהן הגדול בשני טעמים : ' הטעם הראשון הוא : ' לצורך כבוד הבריות , ' דהיינו , ' לבגדי הכהונה תפקיד גשמי הנדרש לצורך ביטוי שררה כבגדי מלכות , ' שנאמר : " ' ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת ' " ' ( שמות , כ " ח , ב ') . ' והטעם השני ליופים של הבגדים הוא : ' לכבוד ה ', ' דהיינו , ' לבגדי הכהונה גם תפקיד רוחני הנדרש לצורך השראת השכינה עליו , ' שנאמר : " ' ועשו בגדי קדש לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי ' " ' ( שמות , כ " ח , ד ') , ' ופירש הרש " ' י : " ' לקדשו – להכניסו בקדושה ע " ' י הבגדים שיהא כהן לי ' ". ' לפיכך מובא בגמ ': " ' כהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד , ' עבודתו פסולה " ' ( זבחים , יח .) , ' משום שלבגדי הכהן הגדול משמעות רוחנית עליונה . ' אף הרמב " ' ן מבאר שיופים של בגדי הכהן גדול נועד לשני צרכים : ' " לכבוד ולתפארת - שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים ' , כמו שאמר הכתוב : ' כחתן יכהן פאר ' ( ' ישעיה , ' ס " ' א , ' י ') ' , כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן ' , כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה ... ועל דרך האמת , ' לכבוד ולתפארת - ' יאמר שיעשו בגדי קדש לאהרן לשרת בהם לכבוד השם ' השוכן בתוכם ולתפארת עזם " ' ( שמות , כ " ח , ב ') . ' וכן כתב הרמב " ' ן ( שמות , ל " א , י ') : " ' ... ואת בגדי השרד ' ואת בגדי הקדש ' לאהרן הכהן , טעמו שהם בגדי שתי מעלות : בגדי השרד ובגדי הקדש , להגיד שלא ילבשם רק אחד העם בבאו לשרת בקדש ". '

נלענ " ' ד שאיחודם שני הטעמים האמורים לגבי יופים של בגדי הכהן הגדול , ' פותר גם את מחלוקת הגמ ': ' הני כהני שלוחי דידן הוו , ' או שלוחי שמיא ?" ' ( נדרים לה :) , ' דהיינו , ' האם ישראל צריכים לכבד את הכהן משום השררה שהתורה הקנתה לו על ישראל , ' או משום כבוד השכינה שהכהן מיצג ? ' והתשובה לכך היא : ' שהשילוב היופי האנושי והאלוהי שבבגדי הכהן מעיד כי הכהן הוא שליחם המשותף של ישראל והקב " ' ה . ' וכן מצאנו כי גם מתוך נימוקי התורה לתפקידם של פרטי לבושו של הכהן גדול , ' ניתן להבחין בשילוב שבין שני שליחויותיו של הכהן גדול , ' כאמור להלן : '

'התורה מנמקת את תפקידם של הפעמונים ' על שולי המעיל , ' באומרה : " ' והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבאו אל הקדש לפני ה ' ' ובצאתו ולא ימות " ' ( שמות , כ " ח , ל " ה ) . ' לכאורה מובן מדוע צריך שקולו ישמע בבואו , ' כדברי " ' רבי שמעון בן יוחאי ', ' ארבעה דברים הקב " ' ה שונאן ' , ' ואני איני אוהבן . ' הנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לבית חברו " ' ( נידה , טז :) . ' אולם מדוע צריך הכהן להשמיע את קולו ביציאתו ? ' ועוד , ' לשם מה היה צורך ברימונים אשר אינם משמיעים קול ? ' אלא שבא הכתוב ללמדנו שבטרם כניסתו של הכהן הגדול לפני ולפנים , ' צריך היה הכהן הגדול להתעטף בשתיקה כרימונים , ' ולעורר את רוחניותו ע " ' י הפעמונים , ' בטרם עומדו לפני מלך מלכי המלכים הקב " ' ה . ' ובצאתו מן הקודש צריך הכהן הגדול להתעטף בשתיקה כרימונים , ' ולהתעורר ע " ' י הפעמונים מן המעמד האלוהי הנשגב , ' ולזכור כי הוא מיצג את כלל עם ישראל על כל גוניו ובעיותיו , ' ותפקידו הוא לכפר על כל אחד ואחד מישראל בין אם הוא צדיק ובין אם הוא רשע . '

'וכן נאמר בנימוק התורה לנשיאת אבני האפוד והחושן ' : " ' ושמת את שתי האבנים על כתפת האפד אבני זכרן לבני ישראל ונשא אהרן את שמותם לפני ה ' ' על שתי כתפיו לזכרן ' " ' ( שמות , כ " ח , י " ב ) , ' ונאמר : " ' ונשא אהרן את שמות בני ישראל בחשן המשפט על לבו בבאו אל הקדש לזכרן ' לפני ה ' ' תמיד " ' ( שמות , כ " ח , כ " ט ) , ' דהיינו , ' אבני השוהם שהיו מונחות על כתפות ' הכהן הגדול , ' כאשר שמות שנים - ' עשר שבטי ישראל חקוקות בהם , ' ששה בכל כתף . ' כרמז לכך שתפקידו של הכהן הגדול הוא : ' לאחד באישיותו את נטיותיהם של כלל השבטים ולאחדם לשם שמים , ' כפי שאבני החושן המייצגים את כלל השבטים היו מאוחדים על לבו , ' ובכך היו נזכרים כלל ישראל לטובה לפני הקב " ' ה . ' כלומר , ' האבנים היקרות של האפוד והחושן שימשו גם ליופי חיצוני וגם לצורך תפקידו הרוחני של הכהן הגדול . '

וכן מצאנו שהרש " ' י מביא שני פירושים בענין הציץ ' : " ' והיה על מצחו תמיד - ' אי אפשר לומר שיהא על מצחו תמיד , ' שהרי אינו עליו אלא בשעת העבודה . ' אלא תמיד , ' לרצות להם אפילו אינו על מצחו ' , ' שלא היה כהן גדול עובד באותה שעה . ' ולדברי האומר עודהו על מצחו מכפר ומרצה , ' ואם לאו אינו מרצה . ' נדרש על מצחו תמיד : ' מלמד שממשמש בו בעודו על מצחו שלא יסיח דעתו ממנו ' " ' ( שמות , כ " ח , ל " ח ) . ' כלומר , ' לקביעת הציץ על מצח אהרן היו שני יעודים : ' ייעוד כללי לכפר על עם ישראל , ' וייעוד אישי להתעוררות הכהן בעומדו לפני מלך מלכי המלכים הקב " ' ה , ' שנאמר : " ' וישם על המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב ' נזר הקדש ' " ' ( ויקרא , ח ', ט ') . '

יתרה מזאת , ' התבוננות חיצונית בבגדי הכהונה מראה כי יש בהם שני חסרונות לכאורה , ' חסרון ראשון : ' בגדי הכהונה מורכבים מצמר ( תכלת וארגמן ) ' ופשתים ( שש משזר ) ' יחדיו , ' למרות שהתורה אסרה לבושי כלאיים . ' חסרון שני : ' ההקפדה על לבוש חיצוני מפואר , ' אינו מתאים לאנשי קודש אשר עיקר תכונתם היא הצד הרוחני . ' כמובא בגמ ': " ' מפני מה ת " ' ח שבבבל מצויינין ( מציינין עצמן בלבושים נאים - רש " י ) ? ' לפי שאינן בני תורה " ' ( שבת , קמה :) , ' דהיינו , ' הגמ ' ' מבקרת את תלמידי החכמים של בבל בשל הקפדתם על לבוש חיצוני ייחודי , ' ואף הרמב " ' ם פסק : " ' מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן , ' ולא ילבש לא מלבוש מלכים , ' כגון : ' בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן , ' ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו , ' אלא בגדים בינונים נאים " ' ( דעות , פ " ה , ט ) . ' אלא שתורה מלמדת מתוך הציווי על בגדי הכהונה , ' כי שני חסרונות אלה מתקיימים רק אצל כל אדם מישראל כולל ת " ' ח , ' אולם לגבי הכהן המשרת בקודש שני חסרונות אלה מהווים יתרונות , ' משום שהכהן הגדול מסמל בבגדיו את איחוד הכוחות המנוגדים בעם , ' ואת שילוב שלמות היופי האלהי והאנושי . ' לפיכך מצווה הכהן הגדול ללבוש את שמונת הבגדים הללו במקדש לפי שהם מסמלים את הוד מעלתו ברום ממלכת הכהנים , ' מטעם זה " ' אם יצא כהן גדול בבגדי כהונה חוץ מהר הבית סופג את הארבעים , ' שהם צמר ופשתים " ' ( מד " ר , במדבר , פרשה י " ט ) . '

ודע , ' שמבגדי הכהונה למדו חז " ' ל הלכות למעשה , ' כגון : " ' חייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה , ' ק " ' ו מציץ . ' מה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת , ' אמרה תורה והיה על מצחו תמיד , ' שלא יסיח דעתו ממנו . ' תפילין שיש בהן אזכרות הרבה , ' על אחת כמה וכמה . ' הלכך מידכר דכיר להו "

' ( שבת יב .) . ' וכן למדנו מוסר השכל מן הנאמר : ' ונשמע קולו בבואו אל הקדש ( שמות , כ " ח , ל " ה ) , ' דהיינו , ' אמתי ראוי שישמע קולו של האדם ? ' דווקא בבואו אל הקודש לעסוק בתורה , ' כמובא בגמ ': " ' אמר רבי יצחק : ' מאי דכתיב , ' האמנם אלם צדק תדברון מישרים תשפטו בני אדם ? ' מה אומנותו של אדם בעולם הזה : ' ישים עצמו כאלם . ' יכול אף לדברי תורה ? ' תלמוד לומר : ' צדק תדברון . ' יכול יגיס דעתו ? ' ת " ' ל מישרים תשפטו בני אדם " ' ( חולין , פט .) . '

יתרונותיו של הבית השלישי :

בתקופת בית הראשון ' שנבנה ע " י שלמה המלך היתה התגלות של אור הקדושה בעולם , והיתה קיימת אז שיאה של ההתגלות האלהית , כמאמר הזוה " ק : " קיימא סיהרא באשלמותא " ( זוהר , בראשית , רכג .) , וגם חלק מעם ישראל היו אז בדרגה רוחנית גבוהה מכוחה של ההתגלות האלהית . אולם חסרונו של הבית הראשון היה בכך שהגילויים האלהיים באו מלמעלה מבלי שכלל עם ישראל היו מוכנים או יכולים לקבלה . לפיכך לצד גילויי הקדושה היתה אז התגברות עזה של עבודה זרה , נביאי שקר , וכו '', אשר גרמו לחורבן הבית הראשון .

'בתקופת בית השני ' שנבנה בעת שעם ישראל שהה בגלות תחת ממשלת אומות העולם , וגם הדחף לבנות את בית המקדש השני בא מצידו של כורש שהיה מלך גוי , גרמו לכך שבבית השני חלה ירידה עצומה בקדושה העליונה לעומת בית ראשון , וחסרו בו חמישה דברים עיקריים : הארון עם הכפורת והכרובים , האורים והתומים , האש , השכינה ורוח הקודש . אך לעומת זאת כלל ישראל התעלו ועמדו בדרגת בעלי תשובה , ומשום כך עמד הבית השני עשר שנים יותר מבית ראשון , אולם חסרונה של הקדושה האלהית העליונה גרמה לכך שבית המקדש השני יחרב בעוון שנאת חינם .

'בניינו של בית המקדש השלישי ' עתיד למזג בתוכו את שתי המעלות החיוביות שהיו בבית הראשון והשני , דהיינו , התגלות אלהית עליונה מלמעלה עם חזרה בתשובה של עם ישראל מלמטה , לפיכך שילובם של שתי מעלות אלה מבטיח שבית מקדש השלישי יעמוד לנצח נצחים . מטעם זה מטרת הגלות הארוכה היא להכשיר את עם ישראל לבנין בית המקדש השלישי בזכות ולא בחסד .

משל למה הדבר דומה : למלך שנתן לבנו בגד יקר , והבן קרעו לגזרים , לאחר זמן שב המלך ונתן לבנו בגד יקר שני , ואף אותו קרע הבן לגזרים , מה עשה המלך ? הותיר את בנו עם בגדיו הקרועים ותפר לו בגד יקר שלישי מפואר ובלתי ניתן לקריעה , אך הפעם לא נתן המלך את הבגד לבנו אלא שמר את הבגד אצלו , ורק פעמים אחדות בשנה היה מראה לבנו את הבגד השלישי , באומרו לו : אם תתנהג כראוי תקבלו . הטעם שהמלך ( הקב " ה ) נתן לבנו ( עם ישראל ) את המלבוש היקר ( בית המקדש ) בפעם הראשונה והשניה , למרות שידע כי יקרענו , ואילו בפעם השלישית הוא תובע מן הבן התנהגות ראויה כדי לקבל את הבגד השלישי , משום שהמלבושים הראשונים ניתנו לבן כהכנה ללבוש הכתרת הבן למלך , כשם שמהותו של הבית השלישי היא נצחיותו וקיומו התמידי .

ודע , שהרמב " ם כתב שהשכינה לא זזה מבית המקדש בכל הזמנים , ולכן " קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא " ( בית הבחירה , פ " ו , ט " ו ) , דהיינו , קדושת בית המקדש נמשכת תמיד בכל הזמנים , אך גודלה של הקדושה הלך ופחת מבית ראשון לבית שני , ולאחר החורבן הצטמצמה הקדושה לכותל המערבי בלבד , כאמור בזוה " ק : " דאמר ר ' יהודה : מעולם לא זזה שכינתא מכותלי דמערבא דבי מקדשא " ( שמות , ה :) .

' מבחן הגלות ' :

הגלות הארוכה משמשת כמבחן אמוני לעם ישראל , משום שבאמצעות מבחן הגלות ישראל יכולים לזכות לבנין בית המקדש השלישי בזכות ולא בחסד , וכן מובא במשנה ( סוטא , פ " ט , ט " ו ) : " בעקבות משיחא חוצפא ישגא ... ועל מי יש לנו להשען ? על אבינו שבשמים ", דהיינו , תקופת הגלות טומנת בחובה שני מצבים קוטביים : מחד גיסא " בעקבות " מלשון עקב שהוא החלק התחתון והנחות בגוף , חלק שהוא קהה , גס וחסר רגישות . ומאידך גיסא " משיחא " שהוא משיח צדקנו " עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות " ( זכריה , ט ', ט ') . כלומר , דווקא בתקופת שפל של עם ישראל נדרש הכח של מסירות נפש עליונה כדי לגלות את אורו של המשיח . משל למה הדבר דומה ?

מעשה במלך שבאחד הימים החליט לבחון את נתיניו , לשם כך הניח המלך באמצע אחת הדרכים הראשיות בממלכה , אבן גדולה . התחבא המלך מאחורי הסלע וצפה במעשה נתיניו אשר ניתקלו באבן בדרכם , כמה מאצילי הממלכה וכן הסוחרים העשירים שבה , עברו ליד האבן ופשוט התעלמו ממנה והמשיכו בדרכם , באמרם אין בכוחינו להזיז את האבן הגדולה . המלך המאוכזב המשיך לצפות בעוברים ושבים אשר לא רק שלא הזיזו את האבן מהדרך , אלא אף הגדילו לעשות והאשימו את המלך שאינו דואג לנקיון ופינוי שבילי הממלכה . לבסוף כשהיה המלך כמעט על סף יאוש מנתיניו האנוכיים , חלף איכר כשהוא נושא בידיו שקים המכילים ירקות לממכר בשוק . ברגע שהבחין האיכר באבן הגדולה , הניח את שקיו הכבדים וניסה להזיז את האבן לצד הדרך , ולאחר מאמצים רבים וממושכים הוא הצליח במשימה . להפתעתו מצא האיכר מתחת לאבן הכבדה ארנק שהכיל מטבעות זהב רבים , וכן מכתב מהמלך שבו נאמר : כי הזהב מיועד למי שיזיז את האבן הטורדנית מהשביל , דהיינו , האיכר הבין מה שרבים אחרים לא השכילו להבין כי : כל מכשול הנמצא בדרך אינו מקרי אלא הוא הזדמנות שיכולה לשפר את מצבך . נטל האיכר את ארנק הזהובים , התבונן באבן הגדולה שהזיז , בכה ואמר : מהיכן היה לי הכח והעוז להזיז אבן כל כך כבדה ?! לעומתו צפו נתיני הממלכה בעושר אשר זכה בו האיכר , והחלו בוכים ואומרים : אם האיכר החלש יכול היה להזיז את האבן אנו על אחת כמה וכמה שהיינו יכולים לעשות כמותו ולהתעשר . יצא המלך ממחבואו ואמר להם : גם אני מתפלא עליכם שאפילו לא ניסתם להזיז את האבן מן הדרך .

הנמשל הוא לקב " ה אשר רוצה להעמיד במבחן האמונה את עם ישראל ע " מ לזכותם בבנין בית המקדש השלישי בזכות ולא בחסד , לשם כך הקב " ה העמיד ה ' בדרכם את מכשול הגלות וצופה בהתנהגותם , שנאמר : " ואמר סלו סלו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי " ( ישעיה , נ " ז , י " ד ) . אולם יש כאלה מישראל שעוקפים את המכשול ויש כאלה שמתלוננים על המכשול , אך צדיק האמת מתמודד עם המכשול אע " פ שהמכשול נראה בעיני רבים כמכשול בלתי אפשרי להסרה . לאחר שהצדיק מצליח להסיר את המכשול מדרכו , מגלה הצדיק כי הקב " ה הטמין לו מתחתו אוצר זהב ופורץ בבכי . לעומתו הרשעים שאפילו לא טרחו לנסות להזיז את האבן אף הם בוכים , לפי שלא זכו באוצר הגדול תמורת מאמץ קטן . וכן דרש " רבי יהודה לעתיד לבא מביאו הקב " ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים . צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה , הללו בוכין והללו בוכין , צדיקים בוכין ואומרים : היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה ? ורשעים בוכין ואומרים : היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה ? ואף הקב " ה תמה עמהם , שנאמר : ' כה אמר ה ' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא ' ( סוכה נב .) ".

לסיכום :

נמצאנו למדים מן האמור לעיל כי רק הבטחון בקב " ה הוא מקור הבטחון בנצח ישראל . לפיכך האמונה והתקוה לבנין הבית השלישי מחזקת את כושר עמידתו של ישראל כנגד מכשולי הגלות המתארכת .

יה " ' ר שנזכה כולנו להפיק לקחים מן העבר של עם ישראל לדורותיו , ' ונתחזק באמונה בהבטחות הקב " ' ה לעתידו הטוב של ישראל , ' ובבנין ירושלים ננוחם , ' ויתקיים בנו מקרא שכתוב : " ' לכן כה אמר ה ' ' שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאום ה ' ' צבאות וקו ינטה על ירושלם " ' ( זכריה , א ', ט " ז ) , " ' פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם ה ' ' עמו גאל ירושלם " ' ( ישעיה , נ " ב , ט ') . '

העל " ח רפאל ב " ר אשר חגבי ( חגי רפי )

מקורותעריכה

על-פי מאמר של רפאל בר אשר חגבי שפורסם לראשונה בהרצאה לכנס חבד, כד תמוז התשסח, קנטרי קלאב תל אביב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-07-31.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/sofrim/hagay/mqdj