פתיחת התפריט הראשי

ביאור:כיפור = כף - פרור

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

לפרשת תצוה

"וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפרים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם קדש קדשים לה'" (שמות, ל', 10).

כאן ובכלל יש כפל משמעות במילה 'כפר', המשמעות האחת היא ישירה - כיסה, עטף, והמשמעות השניה היא מושאלת - כיסה על החטא, העביר את העוון. את שתי הפעולות האלה עושה כאן אהרן הכהן כאחת, וזאת - ביום הכיפורים. לגבי פירוש ומקור המילה 'כפר' - יש כמה דעות של פרשנים, שאין צורך להביאן פה, אלא נביא את פירושנו אנו, שאף הוא תחילה מתפצל לשניים: האחד, שהוא הנדחה לבסוף, גורס מלשון פור, פורר, כך שלכפר על העוון משמעו לפוררו, אך פירוש זה אינו יכול להכיל את המשמעות הראשונה של המילה, כך שאנו מגיעים אל הפירוש השני, שמתקבל אצלנו, והוא גורס - מלשון כף, שהיא צורה קעורה וכמו כף-היד המכפרת ובכך מכסה. סיומת ר' ידועה הן בעברית והן באנגלית למעשה פעולות ובעלי מקצוע, למשל, בעיקר. ועוד מוזכר בפרשה עניין הכפרה (ולבד - הכפורת) במשמעה השני - "והיה על מצח אהרן ונשא את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'" (שמות, כח', 38). ואגב, כאן 'נשא את עון' הוא כנראה במשמע של סבל את משאם ולא העביר את חטאם, שכן למילה עון משמעות כפולה, כמו שמפרשים בפסוק - "גדול עווני מנשוא" של קין.

ופטור בלי מדרש אי אפשר:

שמות רבה, סדר תצוה, ב - "לא שאני צריך להם אלא שתאירו לי כשם שהארתי לכם. למה כדי להעלות אתכם בפני כל האומות שיהיו אומרים ישראל מאירים למי שמאיר לכל. משל לפקח וסומא שהיו מהלכין אמר הפקח לסומא בא ואני סומכך והיה הסומא מהלך. כיון שנכנסו לבית אמר הפקח לסומא צא והדלק לי את הנר והאיר לי שלא תהא מחזיק לי טובה שלויתיך. לכך אמרתי לך שתאיר. כך הפקח זה הקב"ה שנאמר (ד"ה ב טז) כי ה' עיניו המה משוטטות בכל הארץ. והסומא אלו ישראל שנאמר (ישעיה נט) נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה כשלנו בצהרים כנשף. בעגל בששה שעות והיה הקב"ה מאיר להם והנהיגם שנאמר (שמות יג) וה' הולך לפניהם יומם. כיון שבאו לעשות המשכן קרא למשה ואמר לו ויקחו אליך שמן זית זך. אמרו ישראל (תהלים יח) כי אתה תאיר נרי ואתה אומר שנאיר לפניך. אמר להם בשביל להעלות אתכם שתאירו לי כשם שהארתי לכם. לכך נאמר זית רענן". אם כך, נראה שנכון לומר, שאין ישראל מאירים לה', אלא לעצמם, משל לסומא (אכן), שמאיר סביבו, לא כדי שהוא יראה את הדרך, אלא שיראו אותו אנשים ויכוונוהו בדרכו. כך המנורה מאירה לישראל ועד היום היא בסמל המדינה (ובשער טיטוס. בחינת אור לגויים?), וכן היא בכלל סמל לאור היוצא מן המקדש. שבת שלום.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-03-11.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0230_1