ביאור:ישעיהו מז ט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ישעיהו פרק מז
(ט) וְתָבֹאנָה לָּךְ שְׁתֵּי אֵלֶּה רֶגַע בְּיוֹם אֶחָד שְׁכוֹל וְאַלְמֹן כְּתֻמָּם בָּאוּ עָלַיִךְ בְּרֹב כְּשָׁפַיִךְ בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ מְאֹד:
פירוש לעם: פסוק זה ממשיך את הפסוק שלפניו, שהציג את הביטחון המופרז של בבל, שלא ייפול שלטונה; ועמה לא יגלה. כעת מנבא לה הנביא, לא רק שהשכול מגלות אזרחי בבל ומיתתם יפקוד אותה; ושתהיה אלמנה ללא מלך, אלא שכל אלה יתרחשו בהפתעה ובמכה אחת, שבאותו ערב שמת שלמנאצר מלך בבל, יכבשו פרס ומדי את הממלכה. כל זאת יתרחש, אפילו שהיו לך מכשפים ומגידי עתידות שסמכת עליהם.
להרחבה
עריכה"וְתָבֹאנָה לָּךְ שְׁתֵּי אֵלֶּה "
רש"י ו אבן עזרא -"שאמרת שלא תשבי אלמנה ולא תדעי שכול". {יש לחבר פסוק זה לשלפניו}
"בְּיוֹם אֶחָד"
רד"ק ו מצודות ו מלבי"ם- "פירוש ביום בעת...כי בלילה נהרג בלשאצר המלך ונכנסו פרס ומדי ולכדו העיר"
"רֶגַע"
רש"י- "תבאנה לך פתאום".
"שְׁכוֹל"
- רש"י -מיושביך" (רש"י -"כל קבורת בנים וגלות בני הארץ קרוי שכול").
- רד"ק – "רוצה לומר שימותו נערים וגדולים ותהיינה הנשים ...שכולות מבניהן"
"וְאַלְמֹן"
- רש"י -"ממלכך"
- רד"ק "רוצה לומר שימותו נערים וגדולים ותהיינה הנשים אלמנו' מבעליהן ...".
"כְּתֻמָּם"
- 1. רש"י ו אבן עזרא ו רד"ק ו מצודות -"כולם שלמים בגזרת' השכול והאלמנות".
- 2. מלבי"ם-"ר"ל בעת תמו השכול ואלמון מכל העולם וכל העולם ישבו בהשקט אז באו עליך, על שלא היה זה בסבת מכה מהלכת בעולם"
"בָּאוּ עָלַיִךְ בְּרֹב כְּשָׁפַיִךְ"
- 1. אבן עזרא- "וכל זה בעבור כשפיך".
- 2. רד"ק ו מצודות ו מלבי"ם - "כלומר עם רב כשפיך ועצמת חבריך שלא יועילוך".
"בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ"
מצודת דוד - "עם חזקת חבריך אשר חזקו מאד".
"חֲבָרַיִךְ"
רש"י ורד"ק ו מלבי"ם -"לשון כשפים".
הפניות:
- אבן עזרא – "חסרון המלוכה ומות הבנים".
- מצודת דוד –"האלמנות והשכול תבאנה ברגע אחת כי מיד כשנהרג בלשאצר נלכדה העיר וגלו אנשיה".
- מלבי"ם- "כי בחורבן בבל נקבצו שני אלה בפעם אחת, שתחלה מרדו שרי בלשאצר והרגו את בלשאצר, ועי"כ נעשית מדינת בבל אלמנה מבעלה, ובאותה הלילה באו עליה חיל פרס ומדי והרגו את אנשי המדינה והיה בם שכול ואבדון".
"כאשר היו הרעות שלמות"
- רד"ק -"כלומר רעות שלמות יבאו אליך"
- מצודת דוד- "כדרך השלמתם באו עליך מבלי מחסור".
- מצודת דוד -"עם רוב כשפיך ר"ל אף שאת מרובה בכשופים לא נצלת מידם".
- מלבי"ם- "בעת שכשפיך התרבו מאד"
- מלבי"ם- "בחכמת הטבע והאצטגנינות".