ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת פסחים/פרק תשיעי
פרק תשיעי - מי שהיה טמא עריכה
ירושלמי פסחים , פרק ט, הלכה א עריכה
מתני’: ט_אמי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון, יעשה את השני. שגג או נאנס ולא עשה את הראשון, יעשה את השני. אם כן למה נאמר (במדבר ט', י') טמא או בדרך רחוקה? ט_בשאלו פטורין מן ההכרת, ואלו חייבין בהכרת:
גמ’: כתיב (במדבר בהעלותך ט י) איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה. אין לי אלא טמא לנפש, אנוסים או שוגגין מנין? תלמוד לומר (במדבר בהעלותך ט י) איש איש ריבה. עד כדון כ°רבי עקיבה רבי עקיבא שדורש לשון כפולה. כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל שאמר דיברה תורה בלשון בני אדם מניין? תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, לא טמא נפש כהרי דרך רחוקה. ולא דרך רחוקה כהרי טמא נפש. הצד השוה שבהן, שלא עשה את הראשון יעשה את השני, אף אני ארבה אנוסין או שוגגין, שלא עשו את הראשון יעשו את השני. מזיד מניין? אמר רבי זעירא רבי זעירא° (במדבר בהעלותך ט יג) והאיש לרבות את המזיד. אנן תנינן, שגג או נאנס. ותני רבי חייה רבי חייא רבה° , שגג או נאנס או הזיד. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אף מתניתא אמרה כן, שאפשר לדיק ממשנתנתו שאף מזידים עושים פסח שני, דתנן, שאלו פטורין מן ההכרת ואלו חייבין בהכרת. מה אית לך חייב בהכרת? לא מזיד? תני, טמא לנפש. אין לי אלא טמא לנפש, ט_גטמא זיבה וטמא צרעת מניין? תלמוד לומר איש איש כי יהיה טמא, ריבה. אם כך מה תלמוד לומר טמא לנפש? אלא איש טמא נפש נדחה לפסח שני, ואין ציבור טמא נפש נדחה לפסח שני. אבל ציבור טמא זיבה וטמא צרעת נדחין לפסח שני. טומאת עבודה זרה, עשו אותו כטומאת זיבה וטמא צרעת. ניתן לישראל לבנות בית הבחירה בין פסח ראשון ושני. אינם עושים פסח שני. שיחיד עושה פסח שני, ט_דואין צבור עושין פסח שני. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר ציבור עושה פסח שני, שכן מצינו בחזקיה שעשה פסח שני, הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב ל', י"ח) כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה לא הטהרו וגו'. אית תניי תני
[ע"א]
[ע"ב]
1 ט_א מיי' פ"ה מהל' קרבן פסח הלכה א':
2 ט_ב מיי' פ"ה מהל' קרבן פסח הלכה ב':
3 ט_ג מיי' פ"ו מהל' קרבן פסח הלכה א':
4 ט_ד מיי' פ"ז מהל' קרבן פסח הלכה א':
-----------------------------------דף סד עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף סד עמוד א]
מעברין את השנה מפני הטומאה, אית תניי תני אין מעברין את השנה מפני הטומאה, מאן דאמר ט_האין מעברין את השנה מפני הטומאה דכתיב, כי אכלו את הפסח בלא ככתוב. משמע שחזקיה הצטער שעיבר את השנה מפני הטומאה ואין עושין כן. מאן דאמר מעברין, מה מקיים כי אכלו את הפסח בלא ככתוב? שעיברו את ניסן ואינו מעובר אלא אדר הא דאמר שחזקיהו עיבר מפני הטמאה אתייא כיי דאמר רבי סימון ברבי זבדי רבי סימון ברבי זבדי°, דאמר רבי סימון ברבי זבדי רבי סימון ברבי זבדי° גולגולתו של ארנן היבוסי מצאו תחת המזבח. כתיב (דברי הימים ב כ"ט, י"ז) ויחלו באחד לחדש הראשון לקדש, וביום שמונה לחדש, והלא ביום אחד היו יכולין לבער כל עבודה זרה שהיה שם? אמר רבי אידי רבי אידי°, מפני צלמי כשדים שהיו חקוקים בששר בצבע אדום והיו טרודים למחקם ולכן עיברו. כתיב (דברי הימים ב ל', י"ט) כל לבבו הכין לדרוש האלהים ה' אלהי אבותיו ולא כטהרת הקדש. רבי סימון בר זבדי רבי סימון בר זבדי° ורבי שמואל בר נחמני רבי שמואל בר נחמני°, חד אמר אפילו עשה כמה בטהרת הקדש, לא יצא ידי טהרת הקדש שלא הצליח למגר את כל העבודה זרה אף שהתאמץ מאד. וחורנה אמר, אפילו כל מעשים טובים שעשה, לא יצא ידי טהרת הקדש שאף שהתאמץ מאד בשאר דברים לא התאמץ מספיק למגר את כל העבודה זרה. ששה דברים עשה חזקיה מלך יהודה, על שלשה הודו לו, ועל שלשה לא הודו לו. ואלו שלשה שהודו לו. כיתת נחש הנחושת והודו לו, גירר עצמות אביו על מיטה של חבלים והודו לו, גנז טבלה של רפואות והודו לו, ואלו שלא הודו לו. קיצץ דלתות ההיכל ולא הודו לו, סתם את מוצא מימי גיחון ולא הודו לו, עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו. היה הציבור חציין זבים וחציין טמאין, רב אדא בר אהבה רב אדא בר אהבה° אמר, זבין נעשין אצל טמאין, כטמאין אצל טהורין, וזבין נדחין לפסח שני. רב חונה רב הונא° אמר, אין תשלומין לפסח הבא בטומאה. היה הציבור רובן טהורין ומיעוטן טמאין, מתו מן הטהורין בין שחיטה לזריקה, אחר מי את מהלך? אחר שחיטה או אחר זריקה? אין תימר אחר שחיטה, אינן עושין בטומאה. אין תימר אחר זריקה, עושים בטומאה. היה ציבור רובן טמאין ומיעוטן טהורין ומת מן הטמאין בין שחיטה לזריקה אחר מי את מהלך? אחר שחיטה או אחר זריקה? אין תימר אחר שחיטה, עושין בטומאה. אין תימר אחר זריקה, אינן עושין בטומאה
ירושלמי פסחים , פרק ט, הלכה ב עריכה
מתני’: ט_וואיזהו דרך רחוקה? מן המודיעית ולחוץ, וכמידתה לכל רוח דברי °רבי עקיבא רבי עקיבא. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, מאסקופת עזרה ולחוץ. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, לפיכך
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף סד עמוד ב]
נקוד על האות ה"א של רחוקה, לומר, לא מפני שהיא רחוקה ודאי, אלא מאסקופת העזרה ולחוץ:
גמ’: רבי סימון רבי שמעון בן פזי° אמר, אתפלגון רבי חייה רבה רבי חייא רבה° ובר קפרא בר קפרא°. חד אמר, כדי שיבוא יספיק להגיע ויאכל קדם חצות לילה, וחורנא אמר כדי שיבוא עד השקיעה שהוא סוף זמן זריקה ויזרוק, ואפילו כמאן דאמר כדי שיבוא ויאכל, והוא שיהא בתוך אלפים לתחום עד שלא חשיכה שיש איסור תחומים ביום טוב. אמר רבי זעירה רבי זעירא°, ותניי תמן, היה נתון מן המודיעית ולפנים ט_זורגליו רעות. יכול יהא חייב? תלמוד לומר (במדבר בהעלותך ט יג) וחדל לעשות הפסח. יצא זה שלא חדל. היה נתון מן המודיעית ולחוץ והסוס בידו, יכול יהא חייב? תלמוד לומר ובדרך לא היה. יצא זה שהיה בדרך. היה נתון מן המודיעית ולפנים קודם לשש שעות. ויצא לו חוץ למודיעין קודם לשש שעות, יכול יהא חייב? תלמוד לומר וחדל לעשות. החדל בשעת עשייה חייב. שלא בשעת עשייה פטור. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. °רבי עקיבא רבי עקיבא ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שניהן מקרא אחד הן דורשין. נאמר בפסח שם תזבח את הפסח בערב. ונאמר במעשר ואכלת שם לפני ה' אלהיך. וכתיב במעשר כי ירחק ממך המקום. חד אמר חוץ לעשייתו. כמו שבמעשר ריחוק מקום זה חוץ למקום עשייתו ועשיתו של מעשר שני זה אכילתו שהיא בירושלים, כך גם בפסח ריחוק מקום זה חוץ לעשיתו ועשיתו זו שחיטתו שהיא בעזרה. וחורנה אמר חוץ למחיצתו היינו חוץ ממקום אכילתו. ובין במעשר שני בין בפסח מקום אכילתו זו ירושלים. חברייא אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° טעמה ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס דכתיב (במדבר בהעלותך ט יג) והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה, יצא זה שהיה בדרך שלא הגיעה לעזרה. רבי זעירה רבי זעירא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, כשהוא מזהיר, הוא מזכיר רחוקה דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה וגו'. כשהוא עונש, אינו מזכיר רחוקה, דכתיב, והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל מעשות הפסח ונכרתה וגו'. מכאן שאפילו לא היה רחוק פטור מכרת. ורבנן אמרי, בשעה שהכתב רבה על הנקודות, את דורש את הכתב, ומסלק את האותיות עם הנקודה. ובשעה שהנקודה רבה על הכתב, את דורש את האותיות עם הנקודה ומסלק את הכתב שבלי הנקודות, כגון בפסוק ויאמרו אליו איה שרה אשתך. במילה אליו רק האות ל בלי ניקוד. וכשמסירים אותה נקבל איו. מכאן שגם שרה נשאלה איה אברהם. ה"א שברחוקה נקוד. וכשנסירה נקבל רחוק, איש רחוק ואין דרך רחוקה. שאפילו הוא מחוץ לעזרה פטור מכרת. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא. אף על פי שאין שם אלא נקודה אחת מלמעלן, את דורש את הנקודה.
ירושלמי פסחים , פרק ט, הלכה ג עריכה
מתני’: ט_חמה בין פסח הראשון לשני? הראשון אסור בבל יראה ובבל ימצא. והשני חמץ ומצה עמו בבית. הראשון טעון הלל באכילתו, והשני אינו טעון הלל באכילתו, וזה וזה טעונין הלל בעשייתן, ונאכלין צלי על מצה ומרורים ודוחין את השבת.
[ע"א]
5 ט_ה מיי' פ"ד מהל' קידוש החודש הלכה ו', מיי' פ"ד מהל' ביאת המקדש הלכה י"ז, מיי' פ"ד מהל' ביאת המקדש הלכה י"ח:
6 ט_ו מיי' פ"ה מהל' קרבן פסח הלכה ח':
[ע"ב]
7 ט_ז מיי' פ"ה מהל' קרבן פסח הלכה ט':
8 ט_ח מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה ט"ו:
-----------------------------------דף סה עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף סה עמוד א]
גמ’: תנן, והשני חמץ ומצה עמו בבית. מאי טעמא? כתיב (במדבר בהעלותך ט יב) לא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא תשברו בו ככל חקת הפסח יעשו אתו. ממה שכתוב לא ישאירו ממנו עד בקר. נלמד שיש מצוה לאכול את הפסח. שהרי אם יש איסור להותיר, ממילא נלמד שמצוה לאכול. ומכאן נלמד לכל מצות עשה שבו. ומעצם לא תשברו בו נלמד לכל מצות לא תעשה שבו. וכשהוא אומר (במדבר בהעלותך ט יב) ככל חקת הפסח יעשו אתו מה זה בא לרבות? יכול שאני מרבה לביעור חמץ ולאכילת מצה כל שבעה? תלמוד לומר (במדבר בהעלותך ט יא) על מצות ומרורים יאכלהו. אין לך דבר חוץ מגופו מעכבו, אלא מצות ומרורים בלבד. וכ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל, ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמר, פרט וכלל הכל בכלל, יכול יהו כל הדברים מעכבין אותו? תלמוד לומר על מצות ומרורים יאכלהו, אין לך דבר חוץ מגופו מעכבו, אלא מצות ומרורים בלבד. כתיב והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי קרבן ה’ לא הקריב במועדו חטאו ישא האיש ההוא. אית תניי תני, על השני הוא ענוש כרת, על הראשון אינו ענוש כרת. אית תניי תני, על הראשון ענוש כרת, על השני אינו ענוש כרת. ואית תניי תני, ט_טבין על הראשון בין על השני ענוש כרת. מאן דאמר על הראשון הוא ענוש כרת, סובר מאי דכתיב (במדבר בהעלותך ט יג) כי קרבן ה’ לא הקריב במועדו חטאו ישא האיש ההוא. אם לא הקריב בראשון. מאן דאמר על השני הוא ענוש כרת, סובר מאי דכתיב (במדבר בהעלותך ט יג) כי קרבן ה’ לא הקריב במועדו חטאו ישא האיש ההוא. אם לא הקריב גם בשני. מאן דאמר בין על הראשון בין על השני ענוש כרת, סובר מאי דכתיב (במדבר בהעלותך ט יג) כי קרבן ה’ לא הקריב במועדו חטאו ישא האיש ההוא שביטל בין את הראשון בין את השני. מאן דאמר על השני אינו ענוש כרת, אלא אם כן לא עשה את הראשון, דכתיב (במדבר בהעלותך ט יג) כי קרבן ה' לא הקריב במועדו, שלא הקריב בראשון. חטאו ישא, אם לא הקריב גם בשני. תנן, הראשון טעון הלל באכילתו, והשני אינו טעון הלל באכילתו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי שמעון בן יהוצדק רבי שמעון בן יהוצדק, כתיב (ישעיהו ל', כ"ט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, בא ליל פסח ללמד על מפלתו של סנחריב שהרי מפלת סנחריב הוקשה אליו, ונמצא למד ממנו. מה זה נס ההצלה מסנחריב טעון הלל, אף זה אכילת הפסח טעון הלל. אי מה פסח ראשון טעון הלל באכילתו אף פסח שני טעון הלל באכילתו תלמוד לומר כליל התקדש חג יצא פסח שני שלא התקדש בקדושת יום טוב. אי מה פסח ראשון טעון חגיגה אף פסח שני טעון חגיגה? אמר רבי זעירא רבי זעירא°, כתיב כליל התקדש חג. את שהוא טעון הלל באכילתו, טעון חגיגה. את שאינו טעון הלל באכילתו, ט_יאינו טעון חגיגה. ודוחה את הטומאה? אמרת כל עצמו אינו בא אלא מפני הטומאה, ואת אמר דוחה את הטומאה?
ירושלמי פסחים , פרק ט, הלכה ד עריכה
מתני’: הפסח שבא בטומאה, לא יאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות. ט_יאואם אכלו פטורין בכרת. ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס פוטר אף על ביאת מקדש:
גמ’: תנן, הפסח שבא בטומאה, לא יאכלו ממנו זבין וזבות נדות ויולדות. ואם אכלו פטורין בכרת. תני, אם אכלו °רבי מאיר רבי מאיר מחייב ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר. מאי טעמא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? דכתיב (ויקרא צו ז יט כ) והבשר, כל טהור יאכל בשר, והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וכ"ו, את שהוא מותר רק לטהורין, חייבין עליו משום טומאה. יצא פסח שבא בטומאה שנאכל אף לטמאים שאם יאכלו ממנו זבים וזבות נדות ויולדות פטורים. את שאינו מותר לטהורין, אין חייבין עליו משום טומאה. לימד על זב שאכל עולה או אכל אימורין, מאחר שאין מותר לטהורין, אין חייבין עליו כרת. תנן, ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס פוטר אף על ביאת מקדש
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף סה עמוד ב]
האם הפטור זה כל יום י"ד או רק בזמן הקרבת קרבן פסח נכנס בלילה האם גם אז פטור נכנס קודם לשש שעות האם גם אז פטור ונשאר בשאלה, אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אין יסבור °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שאמר שזב שנכנס למקדש פטור כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שפוטר על אכילת פסח הבא בטומאה על ידי זבים. נוכל לאמר שהמקור שלהם הוא מהפסוק שנאמר גבי יולדת (ויקרא תזריע יב ד) בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא. את שהוא חייב על אכילת קודש, חייב על ביאת המקדש. ואת שאינו חייב על אכילת קודש, אינו חייב על ביאת המקדש. לכן זב שאינו חייב על אכילת פסח הבא בטמאה, אינו חייב על ביאת מקדש. וכן ההיפך. אין יסבור °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שפוטר זבים על ביאת מקדש בפסח הבא בטומאה, נוכל לאמר שהמקור שלהם הוא מהפסוק שנאמר גבי יולדת דכתיב, בכל קדש לא תגע, ואל המקדש לא תבוא, את שהוא חייב על ביאת המקדש, חייב על אכילת קודש, ואת שאינו חייב על ביאת המקדש, אינו חייב על אכילת קודש.
ירושלמי פסחים , פרק ט, הלכה ה עריכה
מתני’: ט_יבמה בין פסח מצרים לפסח דורות? פסח מצרים, מקחו מבעשור, וטעון הזייה ואגודות אזוב על משקוף ועל שתי המזוזות, ונאכל בחפזון ולילה אחד, ופסח דורות נוהג כל שבעה:
גמ’: פסח מצרים, אית תניי תני, דוקים ותבלולים פוסלין בו. אית תניי תני, אין דוקים ותבלולים פוסלין בו. מאן דאמר דוקים ותבלולים פוסלין בו, ניחא. דכתיב (שמות בא יב ה) שה תמים. מאן דאמר אין דוקים ותבלולים פוסלין בו, מה מקיים שה תמים? אם תאמר שבא לצוות שלא יהיו מחוסרי אבר? אי אפשר שזה אפילו בקרבנות בני נח אינו כשר. וכי לא כן אמר רבי יסא רבי אסי° כששאלו אותו מנין שמחוסרי אבר פסולים לקרבן בני נוח? והוא ענה שפשט רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לחברייה מדכתיב (בראשית נח ו יט) מכל החי מכל בשר, שיהו שלמין באיבריהן. אין מכאן ראיה דתמן יש מהן למזבח של בני נוח, ברם הכא בפסח מצרים אין מהם למזבח. אמר רבי חונה רב הונא° בשם רבי ירמיה רבי ירמיה°, כמו שמצאנו שעגלה ערופה אף שאינה קרבה על המזבח מומים פוסלים בה אף זו כן. שאני עגלה ערופה דמכיון שכתיב בה כפרה כקדשים, כמי שיש מהם למזבח. איכא דאמרי דאף במצרים היה מזבח, ותני כן, שלשה מזבחות היו לאבותינו במצרים, משקוף, ושתי מזוזות. אית תניי תני, ארבעה. סף ומשקוף ושתי מזוזות. מאי סף? אית תניי תני, סף זה כלי אם כן היו רק שלוש מזבחות שתי מזוזות ומשקוף. אית תניי תני, סף זו אסקופה והיו ארבע מזבחות. מאן דאמר סף כלי דכתיב (מלכים א ז', נ') ואת הספות והמזמרות והמזרקות. מאן דאמר סף אסקופה דכתיב (יחזקאל מ"ג, ח') בתתם ספם את ספי. מאן דאמר כלי ניחא, דכתיב (שמות בא יב כב) וטבלתם בדם אשר בסף והגעת על המשקוף ועל שתי המזוזות מן הדם אשר בסף. מאן דאמר סף אסקופה, מה מקיים את מה שנאמר וטבלתם בסף שבפשטות פירושו שטבל בכלי? מביא כלי ונותן על האסקופה שהוא הסף וטובל ומזה. תני °בן בג בג רבי יוחנן בן בג בג אומר, שה תמים, ואין גיזה תמימה שאם גזז את השה אינו נפסל, והתני (ויקרא ויקרא א י) מן הצאן להוציא את החלקים שבהן? קא סלקא דעתין שה ללא צמר פסול להקרבה, אמר רבי אבון רבי אבין°, ט_יגלהוציא מה שחלקה ואסרה לך התורה, רובע ונרבע ומוקצה ונעבד. תנן, ונאכל בחפזון ולילה אחד, ופסח דורות נוהג כל שבעה. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, אף °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי סובר דכוותהון כמותם שפסח מצרים נהג יום אחד. דתני °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי אומר. אומר אני, שלא היה פסח מצרים אלא יום אחד בלבד, שנאמר (שמות בא יג ג ד לא יאכל חמץ היום
ירושלמי פסחים, פרק ט, הלכה ו עריכה
[ע"א]
9 ט_ט מיי' פ"ה מהל' קרבן פסח הלכה ב':
10 ט_י מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה ט"ו:
11 ט_יא מיי' פ"ז מהל' קרבן פסח הלכה ח', מיי' פ"ד מהל' ביאת המקדש הלכה י"ב:
[ע"ב]
12 ט_יב מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה ט"ו:
13 ט_יג מיי' פ"ד מהל' איסורי מזבח הלכה א':
-----------------------------------דף סו עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף סו עמוד א]
מתני’: אמר °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. שמעתי שתמורת הפסח קריבה, ותמורת הפסח אינה קריבה, ואין לי לפרש. אמר °רבי עקיבא רבי עקיבא אני אפרש. ט_ידהפסח שנמצא קודם לשחיטת הפסח, ירעה עד שיסתאב, וימכר ויביא בדמיו שלמים, וכן תמורתו. לאחר שחיטת הפסח, קרב שלמים, וכן תמורתו:
גמ’: רבי יודן רבי יודן° בעי. ט_טואף בתמורת אשם כן? שאם הפריש אשם ואבד והפריש אחר תחתיו. אם נמצא קדם שחיטה אינו קרב ואף תמורתו אינה קרבה. ואם נמצא אחר שחיטה קרב ואף תמורתו קרבה? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. ט_טזפסח שהקריבה בשחרית אינה פסח. ולכן פסח שאבד באותה שעה לא היה ראוי להקרבה ואין עליו שם פסח. ולכן אף שהפריש והקריב קרבן אחר תחתיו אין זה נחשב דחוי. ואם נמצא אחר ההקרבה ראוי הוא לקרבן שלמים. לעומת זאת עולה או אשם שהקריבה בשחרית, עולה היא. שכל היום זמנו, ולכן אשם שאבד והקריב אחר תחתיו כבר נדחה, ואף אם ימצא אחר הקרבת השני אינו קרב אלא ירעה עד שיסתאב. המיר בו בשלושה עשר, רבי זעירה רבי זעירא° אמר, תמורתו עצמה קריבה שלמים שהרי אם היו מקריבים את הפסח בי"ג היה קרב כשלמים, והרי זה כתמורת שלמים שקרבה שלמים, רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° אמר, אין תמורתו קריבה שלמים אלא תרעה כמו תמורת פסח שנמצאה קדם הקרבה. חייליה דרבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° מן הדא דתנן. אמר °רבי עקיבא רבי עקיבא אני אפרש. הפסח שנמצא קודם לשחיטת הפסח, ירעה עד שיסתאב, וימכר ויביא בדמיו שלמים, וכן תמורתו. לאחר שחיטת הפסח, קרב שלמים, וכן תמורתו. אין תימר המיר בו בי"ג תמורתו קריבה שלמים. ויתיבניה °רבי עקיבה רבי עקיבא ל°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, כאן בשלשה עשר כאן בארבע עשר. לא מוטב ללמד את החילוק בין תמורת פסח מתמורת פסח, שעד ההקרבה שם פסח על הקרבן ואף על פי כן אם המיר קדם י"ד התמורה קרבה שלמים ואם המיר בי"ד אינה קרבה. ולא ללמד תמורת פסח מתמורת שלמים, שהרי בי"ד קדם הקרבה שם פסח עליו ותמורתו היא תמורת פסח. אבל אחר הקרבה שם שלמים עליו ותמורתו היא תמורת שלמים. אמר רבי הילא בשם שמואל שמואל (אמורא)° ט_יזמתו בעלים בשלשה עשר, גופו קרב שלמים. ולמה לא אמר בארבעה עשר? דכל שנראה ליקרב בפסח אין גופו קרב שלמים. תמן תנינן, חמש חטאות מתות. ט_יחוולד חטאת, ותמורת חטאת, וחטאת שמתו בעלים, ושעיברה שנתה, ושאבדה ונמצאת בעלת מום. וולד חטאת, דאיתפלגון. ציבור שהפריש נקבה, וכן נשיא שהפריש שעירה. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר, ט_יטלא קדשה וולדה קרב שהוא חולין. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אומר, קדשה וולדה מת
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף סו עמוד ב]
חייליה דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מן הדא דתנן, ט_כאין את יכול לומר וולד חטאת בציבור, שאין הציבור מביאין נקבה. לא אמר אלא אין את יכול, הא אם הקדישה, קדשה. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° יאות אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° שלא קדשה כלל, ולא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא? ש°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אמר חטאת ציבור שהתכפרו בעליה תמות. אמר לו °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי , כמו שולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה נאמר רק בחטאת יחיד שהרי אין ציבור מביאים נקבה ואין ציבור עושים תמורה ואין ציבור מת, כך התכפרו בעליה יהיה רק בחטאת יחיד. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, הקדיש נקבה לעולה, אפילו בדיעבד ט_כאלא קדשה אלא הקדיש דמים: ותמורת חטאת. דתנינן, כל שבחטאת מתה בפסח תרעה. וגבי פסח איתפלגון, המיר בו בשלשה עשר, רבי זעירא רבי זעירא° אמר, תמורתו קריבה שלמים, רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° אמר, אין תמורתו קריבה שלמים: וחטאת שמתו בעלים. כיי דאמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם שמואל שמואל (אמורא)°, מתו בעליו בשלשה עשר, גופו קרב שלמים. ולמה לא אמר בי"ד? כי כל עמא מודיי כל שנראה לקרב בפסח, אין גופו קרב שלמים: ושעיברה שנתה, כיי דאמר רב חסדא רב חסדא°, בשעיברה שנתו בין פסח ראשון לשני דכיוון שעד פסח שני כבר תעבור שנתו נעקר ממנו שם פסח ואף אם הקריב אותו קדם הרי זה שלמים. ורבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, בשעיבר זמן כפרתו כגון שאבדה ונמצאת אחר כפרה. כהיי דאמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, אין לך פסח שגופו קרב שלמים, אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים: ובעלת מום. רבי זעירה רבי זעירא° בעא קומי רבי יסא רבי אסי°, לא מסתברא ההן בעל מום דתנינן הכא גבי חטאות שמתות, באבוד הוא שאבדה ונמצאה בעלת מום, דאית בה תרתי לגריעותה, אבל נמצאה שלמה קדם שהתכפר באחר תרעה עד שתסתאב? אמר לו, אף אנא סבר כן. אבל שאבדה ונמצאת בריאה הרי זה מותר חטאת ותרעה עד שתסתאב ויביא בדמיו עולה. ט_כבהפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו, לא הספיק להקריב את הב' עד שנמצא הראשון, והרי שניהן עומדין. אית תניי תני, מצוה להקריב את הראשון. אית תניי תני, מצוה להקריב את השני. ותני שמואל שמואל (אמורא)° כן, בורר את היפה שבהן, והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים בשישה עשר. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר, הוא עצמו קרב שלמים בשישה עשר. אתיא רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° כ°רבי רבי יהודה הנשיא ושמואל שמואל (אמורא)° תניתא בשיטת חכמים, דתני, המפריש חטאת ואבדה והפריש אחרת תחתיה ולא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה והרי שניהם תמימות, אחת תקרב והשניה תמות דברי °רבי רבי יהודה הנשיא ובפסח אפילו לפני כפרה נחשב דחוי והוא עצמו קרב שלמים וחכמים אומרים, אין חטאת מתה ט_כגאלא שנמצאת מאחר שכיפרו בה בעלים, ט_כדאין המעות הולכות לים המלח, אלא שנמצאו מאחר שכיפרו הבעלים ובפסח לפני כפרה אינו נחשב דחוי ולכן ירעה עד שיסתאב
ירושלמי פסחים, פרק ט, הלכה ז עריכה
מתני’: המפריש נקיבה לפסחו, או זכר בן שתי שנים, ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה. המפריש פסחו ומת, לא יביאנו בנו אחריו
[ע"א]
14 ט_יד מיי' פ"ד מהל' קרבן פסח הלכה ו':
15 ט_טו מיי' פ"ד מהל' תמורה הלכה ד':
16 ט_טז מיי' פ"א מהל' קרבן פסח הלכה ד':
17 ט_יז מיי' פ"ד מהל' קרבן פסח הלכה ה':
18 ט_יח מיי' פ"ד מהל' פסולי המוקדשין הלכה א', מיי' פ"ד מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"ח, מיי' פ"א מהל' תמורה הלכה כ"א:
19 ט_יט מיי' פ"ד מהל' פסולי המוקדשין הלכה א', מיי' פ"ד מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"ח, מיי' פ"א מהל' תמורה הלכה כ"א:
[ע"ב]
20 ט_כ מיי' פ"ד מהל' פסולי המוקדשין הלכה א':
21 ט_כא מיי' פ"א מהל' תמורה הלכה כ"א:
22 ט_כב מיי' פ"ד מהל' תמורה הלכה ו':
-----------------------------------דף סז עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף סז עמוד א]
לשם פסח, אלא לשם שלמים:
גמ’: תנן, ירעה עד שיסתאב ויפלו דמיו לנדבה. ולא נאמר שיקח בהם פסח אחר. מתניתא לאחר כפרה. או כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. דתני, קודם לפסח, תהא רועה עד שתסתאב ותימכר ט_כהויביא בדמיה פסח. לאחר הפסח תבוא שלמים. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. קודם לפסח תימכר שלא במום שאין לך מום גדול מזה. לאחר הפסח תבוא שלמים. שהרי אם היה מפריש זכר לפסחו לאחר הפסח היה קרב שלמים. ולמה קדם פסח לא תקרב לשלמים? אלא כיוון שהופרשה קודם פסח, שם פסח עליה. ואינה קרבה, אלא תימכר ויקנו בדמיה שלמים. תנן, המפריש פסחו ומת, לא יביאנו בנו אחריו לשם פסח, אלא לשם שלמים. לא כן סברינן מימר, כל שנראה ליקרב בפסח, אין גופו קרב שלמים? פתר לה בשהפריש מעות.
ירושלמי פסחים , פרק ט, הלכה ח עריכה
מתני’: ט_כוהפסח שנתערבה בזבחים, כולן ירעו עד שיסתאבו וימכרו, ויביא בדמי היפה שבהן ממין זה, ובדמי היפה שבהן ממין זה, ויפסיד המותר מביתו. נתערב בבכורות, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אם חבורת כהנים יאכלו:
גמ’: תני, ט_כזאין לוקחים שביעית מכסף מעשר שני, שמביא את המעשר לידי פסול. שהרי חייב לבער כשיגיעה שעת הביעור . אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° במחלוקת. ש°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שמתיר לקנות תרומה בכסף מעשר מתיר לקנות שביעית בכסף מעשר אמר רבי יונה רבי יונה°, דברי הכל היא. שאפילו ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שאמר שלוקחים תרומה בכסף מעשר שני, מודה הוא שאין לוקחים שביעית. דשאני אוכלי תרומה שזריזין הן. שרק לכהנים חברים נתנו תרומה. התיב רבי חוניה רבי חוניה° קומי רבי מנא רבי מנא°. והתנינן. נתערבו פסחים בבכורות. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אם חבורת כהנים, יאכלו. ותני עלה, יאכלו כחמור שבהן? והרי כאן לא מדובר באוכלי תרומה. אמר ליה. אוכלי פסחים בשעתן, זריזין הן כאוכלי תרומה. תדע לך שהוא כן, דתנינן. ט_כחאין צולין בשר בצל וביצה, אלא כדי שיצולו מבעוד יום. ותנינן ט_כטמשלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה. ואיתמר עליה, מפני שאוכלי פסחים זריזים הם
ירושלמי פסחים , פרק ט, הלכה ט עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף סז עמוד ב]
מתני’: ט_לחבורה שאבד פסחה, אמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו, והלך ומצא ושחט, והם לקחו ושחטו, אם שלו נשחט ראשון, אוכל משלו והן אוכלין עמו. אם שלהן נשחט ראשון, הוא אוכל משלו, והן אוכלין משלהן. אין ידוע אי זה מהן נשחט ראשון או ששחטו שניהן כאחת, הוא אוכל משלו, והם אינן אוכלין עמו. ושלהן יצא לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני. ט_לאאמר להן, אם איחרתי צאו ושחטו עלי, הלך ומצא ושחט והן לקחו ושחטו. אם שלהן נשחט ראשון, הן אוכלין משלהן והוא אוכל עמהן. ואם שלו נשחט ראשון, הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן. ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון, או ששחט שניהן כאחת. הן אוכלין משלהן והוא אינו אוכל עמהן. ושלו יצא לבית השריפה ופטור מלעשות פסח שני. ט_לבאמר להן ואמרו לו, אוכלין כולם מן הראשון. ואם אינו ידוע איזה מהן נשחט ראשון, שניהן יוצאין לבית השריפה. לא אמר להם ולא אמרו לו, אינן אחראין זה בזה. ט_לגשתי חבורות שנתערבו פסחיהן. אלו מושכין להן אחד ואלו מושכין להן אחד. אחד מאלו בא לו אצל אלו, ואחד מאלו בא לו אצל אלו, וכן הן אומרים. אם שלנו הוא הפסח הזה, ידיך משוכות משלך ונמניתה על שלנו ואם שלך הוא הפסח הזה, ידינו משוכות משלנו ונימנינו על שלך. וכן חמש חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה, מושכין להן אחד מכל חבורה וחבורה, וכך היו אומרין:
גמ’: תנן, ושלהן יצא לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ד°רבי נתן רבי נתן היא, ד°רבי נתן רבי נתן אמר, יוצאין בזריקה בלא אכילה. תנן לא אמר להם ולא אמרו לו, אינן אחראין זה בזה. תני בר קפרא בר קפרא°, יפה שתיקה לחכמים קל וחומר לטיפשים, וכן שלמה אומר (משלי י"ז, כ"ח) גם אויל מחריש חכם יחשב. ואין צורך לומר חכם מחריש
ירושלמי פסחים, פרק ט, הלכה י עריכה
[ע"א]
25 ט_כה מיי' פ"ד מהל' קרבן פסח הלכה ד':
26 ט_כו מיי' פ"ד מהל' קרבן פסח הלכה ח':
27 ט_כז מיי' פ"ז מהל' מעשר שני הלכה י"ג:
28 ט_כח מיי' פ"ג מהל' שבת הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' רנ"ד סעיף ב':
29 ט_כט מיי' פ"ג מהל' שבת הלכה ט"ו:
[ע"ב]
30 ט_ל מיי' פ"ג מהל' קרבן פסח הלכה ד':
31 ט_לא מיי' פ"ג מהל' קרבן פסח הלכה ה':
32 ט_לב מיי' פ"ג מהל' קרבן פסח הלכה ו':
33 ט_לג מיי' פ"ג מהל' קרבן פסח הלכה ז':
-----------------------------------דף סח עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף סח עמוד א]
מתני’: ט_לדשנים שנתערבו פסחיהן, זה מושך לו אחד וזה מושך לו אחד. זה ממנה עמו אחד מן השוק, וזה ממנה עמו אחד מן השוק. זה בא אצל זה וזה בא אצל זה, וכך הוא אומר. אם שלי הוא הפסח הזה, ידיך משוכות משלך ונמניתה על שלי. ואם שלך הוא הפסח, ידי משוכות משלי ונמניתי על שלך:
גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי היא, דתנינן תמן. אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ט_להמתיר והתנן וכן חמש חבורות של חמש חמש הא אם אחת החבורות מהחמש של ארבעה לא. לא כן אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי היא שמצריך שאחד מהבעלים הראשונים ישאר . לכן חייב להיות בכל חבורה לפחות חמישה אנשים כדי שגם אם ילכו ארבעה אנשים ישאר אחד מהבעלים המקורי, ואיך אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שהמשנה כאן כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי? והרי כשאומר אם שלך הוא הפסח הזה ידי משוכות משלי, לא ישאר אף אחד מהחבורה הראשונה שהרי הוא היה הבעלים היחידי? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, כל גרמא אמרה דהיא ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. דתנינן תמן, אין שוחטין פסח ליחיד דברי °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מתיר. וכיוון של°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אין שוחטים על היחיד, כאילו שהחבורה הראשונה לא נקבעה. כך גם אותו שמינה מן השוק נחשב מהחבורה הראשונה.
[ע"א]
34 ט_לד מיי' פ"ג מהל' קרבן פסח הלכה ח':
35 ט_לה מיי' פ"ב מהל' קרבן פסח הלכה ב':
[ע"ב]
הדרן עלך פרק מי שהיה טמא